שו"ת תעלומות לב חלק ב קנ

וכן ראיתי להח"מ שם בסק"ל שפירש דברי מור"ם ז"ל שכתב ואע"פי שהיה הגוי שם דהיינו שהיה אצל הגוי והם הגידו לו והוא לא שמע השאלה מהישראל וכו' עי"ש ואין דברי רמ"א בהגה סובלים פירושו וגם כי עיקר הדין תלוי בהא שתהיה השאלה לגוי שלא בפני הגוי הב'. וא"כ הי"ל לפרש ולומר ובלבד שלא שמע הגוי הב' השאלה מהישראל כמו שפירש שיחותיו לקמן בדינו של התה"ד וכתב ובלבד ששאלו אותו שלא בפני ישראל. וקשה מאד איך כתב בפשיטות הח"מ שם בדעת מור"ם שאם ב' גוים או יותר עומדים ביחד ויהודי שאל לאחד מהם איה פ' והשיב הב' פ' מת דלא חשיב מסל"ת כיון שהגוי המשיב שמע השאלה אע"פ שלא שאל אותו ע"כ. ואע"פ שהם דברים של טעם וכמו שכתבתי בעניותי לעיל מ"מ מפשט דברי מור"ם בהגה הלזו נראה שחולק על זה וסובר דאע"פ שהיה שם ושמע השאלה לא נפיק מידי מסל"ת כל שהשאלה לא היתה ביחוד לאותו הגוי עצמו

וחזינא לגאון הרט"ז שם שפירש גם כן דברי מור"ם כמ"ש הח"מ וחיליה ממש"ל מור"ם בגוי ששאל לגוי דמקרי מסל"ת ובלבד שלא יהיה בפני ישראל. וכ"ש הוא כששואל הישראל אפי' לגוי אחר שצריך שלא יהיה שם הגוי המשיב עי"ש. והן הן דברי התה"ד שהבאתי לעיל ותמהתי על הוראת מור"ם בריש הסעיף שנראים כסותרים מה שכתב בסו"ד. ואולם נר"ל שאין מדבריו האחרונים הכרח לפרש דבריו הקודמים כמו שפירשום הח"מ והט"ז שאין פירושם סובלים דבריו וכמש"ל. וכדי דלא תקשי אהדדי י"ל דמה שהצריך בשאלת גוי לגוי שלא יהיה הישראל שם בשעת שאלת הגוי להגוי הב' היינו מפני שהשאלה היא להגוי המגיד עצמו. וכיון שדין זה שגוי מסל"ת נאמן להתיר חידוש הוא אין לך בו אלא חידושו. וכל שיש לחוש שיבין הגוי שיש נפקותא בשאלה זו וישקר לא מהימנינן ליה ודיו להאמין לגוי כששואלו גוי אחר שלא בפני ישראל שאז לדעת התה"ד אין לחוש שיבין הגוי שיש נפקותא בדבר ויש חולקים גם בזה. אבל כשהשאלה באה מהגוי לפני ישראל לכ"ע ל"מ כי יש לחוש שיבין הגוי שיש נפקותא כיון שישראל עומד על גביו. ומור"ם ז"ל סובר שכל זה הוא כששואלים את הגוי המשיב עצמו. אבל אם השאלה היתה לגוי אחר אף שישראל הוא השואל ואף שהגוי המשיב היה שם ושמע השאלה כל שהשאלה לא היתה אליו ביחוד לא מישראל ולא מגוי אלא ששמע השאלה והוא השיב בלתי שאלה לדידיה הוי מסל"ת. ואולי זה עדיף ממה ששואל אותו הגוי האחר אפי' שלא בפני ישראל כמו דמוקי לה הט"ז והח"מ שם. כיון דהכא לפי פשט דברי מור"ם ז"ל עכ"פ הגוי המשיב הוא מסל"ת גמור כיון שלא שאלו אותו. ואף אם יש להשיב על סברה זאת מ"מ אין להקשות מניה וביה ממה שהביא תשו' התה"ד וכמדובר

וכן נראה דעת מהר"י בי רב ז"ל רבו של מרן שהביא בב"י שאם ישראל שאל לישראל והיה הגוי שם ושמע השאלה והשיב הוא שמת דחשיב ליה מסל"ת. ועיין בתשו' מרן א"הע דק"ז בדיני מסל"ת שכתב כן משם רבו דכל שאין שואלים לגוי עצמו לא נפיק מידי מסל"ת ועיין למהריב"ל ח"א סימן ג'. ומה שרצה לחלק הב"ש בס"ק מ"ד לדעת הח"מ והט"ז בין שואל ישראל לישראל לשואל ישראל מגוי ע"כ אתו הסליחה שאין סברה כלל לחלק בזה. כיון שהנשאל הא' אם גוי אם ישראל לא השיב דבר אלא דהגוי שלא נשאל הוא המשיב. וכיון שהוא שמע השאלה מהישראל מ"ל שהשואל שאל מגוי או שאל מישראל. ועיין בא"הט שם שכתב ע"ד הב"ש שהוא דוחק וציין למהרח"ש בק"ע די"ד וציין לעבודת הגרשוני בסימן פ"ו שחלק על הח"מ ואין ספריהם מצויים אצלי. ועתה בא לידי ס' עז"ן כרגע נראה לי וראיתי שם בדנ"ט ע"א שהביא דברי הח"מ והב"ש ותמה עליהם. והביא ראיה שם בע"ב דאין השאלה מזקת אלא בשואלים להמשיב עצמו מדאמרינן בסוף יבמות והא איה חברנו אמרו לה. ואם כל שאלה מזקת אפי' לא שאלו לה אלא שאלו לאחרים בפניה הול"ל בקיצור והא איה חברנו אמרו בלא תיבת לה אלא משמע דשאלה אינה מזקת אלא כששאלו לה ממש. ושוב הביא מה שכתב הרדב"ז בסי' שע"ו דאם שמע הגוי מה ששאל היהודי לגוי אחר והוא השיב דלא הוי מסל"ת ע"כ. באופן דהאי דינא בשומע הגוי השאלה אף שהוא נדרש ללא שאלו בפלוגתא מתניא אי חשיב מסל"ת. וכבר ידוע מ"ש הריב"ש ז"ל ודעמיה שאם הוא ס' מסל"ת הוי ס' דאורייתא והכא בנ"ד מידי ס' לא נפיק

ואולם נראה דאף לדעת הסוברים שכל ששמע הגוי השאלה והשיב אף שלא נשאל הוא על זה דלא חשיב מסל"ת. היינו ודאי אם השאלה היתה על אותו האיש עצמו שיש לומר כיון ששמע השאלה הוא מבין שיש נפקותא ומשקר. אבל אם השאלה היתה על אנשים אחרים והוא השיב על איש אחר שלא שאלו כלל עליו. נראה ודאי דאזלי ומודו דחשיב מסל"ת שהרי גדולה מזאת כתב מהרשד"ם ז"ל בא"הע סימן פ' אם שאלו לגוי על דמיר ואגב אורחיה השיב על מה שלא שאלו לו ודאי דלא נפיק מתורת מסל"ת. והביא ראיה ממ"ש המ"מ בשם הרשב"א דכל שאומרים איה פ' שהלך עמך אין זה מסל"ת. ואין ללמוד מזה אלא כששואלים אותו על פ' והשיב עליו אבל לא אם שאלו אליו על ראובן והשיב על שמעון. וכן דקדק מלשון הנמק"י ומתשו' הר"ן ומהר"מ. וכתב עוד שהיה מעשה בשאלוניקי בספינה ששללו אותה ושאלו היהודים על הבאים בספינה והשיבו שהרגו שם שלשה יהודי' ועשו מעשה והתירו נשותיהם. והרב ז"ל היה מכת האוסרים מפני שכיון ששאלו על אנשי הספינה בכלל מאתים מנה. אבל בנ"ד אין להסתפק שאשת דוד מותרת דלגבי דידה הוי מסל"ת עיש"ב וכיוצא בזה כתב הרב ז"ל שם בסי' נ"ז והביא קצת ראיה מהש"ס דקאמר והא איה חברנו דמשמע דלא חשיב שאלה אלא בשאל על אותו יהודי דוקא אבל כל שלא הזכירו פ בשאלתם אלא ענין אחר והם השיבו ע"ז הענין לא נפיק ממל"ת וכתב שהוא דבר פשוט והאריכות למותר עי"ש. ועיין בתשו' מרן א"הע דיני מסל"ת דקי"ט ע"א שכתב וז"ל וא"כ מאחר שלא היתה השאלה ביחוד על היהודי אלא ששאל החוקר מהם שיגידו לו כל מה שעשו אפי' היה החוקר ישראל ל"מ שואלים אותו וכו' עיין שם. וזה נראה כס המתירים שהביא רשד"ם בסי' מ' על השואלים על