שו"ת תעלומות לב חלק ב קמט

נא אמון משנת הדר"ת כתוב פטורין חסר יו"ד והוא ט"ס שהרי הרב המחבר שהרבה להשיב על השנוים שבגט לא העלה על דל שפתיו שינוי זה. ועיין בספ"הק תעלומות לב ח"א א"הע סימן יו"ד. למנהגנו שכותבים פיטורין בב' יודי"ן אין צורך להאריך הוי"ו דפיטורין כמ"ש הב"ש והח"מ וכ"כ הפר"ח שם בסימן קכ"ו ועיין ג"מ סימן פ"א ס"ו ובלח"ש דקמ"ו ע"ג ועי"ש מה שציין ומ"מ נהגנו להאריכה מעט

צ"ד כדת משה וישראל. צריך שלא יהיה בשיטה אחרונה אלא תיבות אלו דוקא ועיין ג"פ ס"ק ס'. ואם כתב ישראל באל"ף למ"ד כאחד כתב בש"ע סימן קכ"ו סי"ט שלא נפסל בכך. ומור"ם בהגה כתב דוקא בדיעבד או במקום עגון ועיין ג"פ סי' קכ"ה ס"ק ע"ה ובסי' קכ"ו סק"ו. בענין הארכת האותיות של כדמ"וי כדי שלא יסיים באמצע השיטה. כתב הג"פ בס"ק נ"ה שיאריך הדלי"ת והתי"ו וה"א ורי"ש ולמ"ד דבכל הני אם יאריך אינו מפסיד צורתן וכו' עי"ש. והכנ"הג בסי' קכ"ו הג"הט ס"ה בשם הרדב"ז כתב להזהיר הסופרים שלא יאריכו הדל"ת והרי"ש רק הה"א והתי"ו ע"כ. והג"מ סי' פ"ג ס"ה כתב שמנהג ירושלם להאריך חמשה אותיות והם אותם שכתב הג"פ והדב"ה דקע"ה כתב להאריך אותיות רדת"ה עי"ש. ואני הנהגתי פה העירה להאריך ג' אותיות שהם תל"ה תי"ו למ"ד וה"א: דיני עגונא סימן א'

במותב תלתא כחדא הוינא כד אתא קדמנא ה"ר דוד דיין ה"י והעיד בתורת עדות גמורה מורה אחר האיום והגיזום איך בהיותו בעיר סואכין זה כשני חדשים מעמ"ט והיו יושבים איזה ישמעאלים מיסודאן וכה היו דבריו מועתקים מלשון ערבי לל"הק וז"ל. שאלתי אותם מאיזה עיר אתם וכל אחד מהם אמ"ל מעיר פ' ומעיר פ'. שאלתי על נסים מורנו ועל חפץ ועל דוד מנדיל ואמ"ל נסים מורנו מת והאחרים טובים. אח"ך אמר אחד מהם מאיר המערבי שהיה אומנותו סנכרי ואשתו יצאת לת"ר מת והניח שני בנים או שתי בנות. ואמ"ל ג"כ היתה באה אליו אשתו וחזרה ושאלתיו מהיכן ידעת שאשתו יצאת לת"ר אמ"ל בעלה אמר לי. ושאלתיו באיזה עיר מת ואמ"ל מת בעיר גצ'אר או בעיר בקעא ואני שכחתי. וג"כ אמ"ל שהחנות שלו היה לפני החנות שלו ואמ"ל שמיתתו היתה באותה עיר שהגוי שוכן בה עכ"ל. והיה זה ביום כ"ג לחדש טבת שנת הת"ר וחמשים ושלשה ליצירה. וביאר דבריו העד הנ"ל שכששאל את הגוים מאיזה עיר ועל היהודים הנ"ל. היה הגוי שהגיד על מאיר המגרבי מצד אחר ולא שאל אותו כלל אלא ששאל לאחרים על היהודים הנ"ל והגוי שהיה מהצד הגיד מכלי שאלה כנ"ל

תשובה. עם היות ידעתי ערכי עלי ומה אני להשיב דבר באיסור ערוה החמורה ובפרט כי ספרי דבי רב אינם מצויים אצלי פה העירה. אך בהיות האשה העגונה היא יושבת תחת תומ"ר פה העירה ובע"הר יצאת מזה זמן לת"ר ותלך אחרי מאהביה. וכשומעה כי בא עדות על מיתת בעלה ואולי יש תקוה לאחריתה חזרה אל עמה ואל אלוהיה ללכת בדרך טובים כבנות ישראל הכשרות ותנשא לאיש בהתר ולא באיסור. ע"כ זאת חובתי ואעשנה לחפש אחר צדדי התר להצילה מכבלי העגון והנני בא לבאר הספקות שיש בענין זה. ואלו הם: א' אם עדות הגוי הזה נקרא מסל"ת: ב' אם צריך לומר שם אביו ושם עירו: ג' אם צריך לומר קברתיו: ד' אם יש חשש בזה שהזכיר שם אשה אשת המת: ה' אי אמרינן דייקא ומנסבא אחרי כי לא היתה האשה צנועה

ואבא היום להשיב על ראשון ראשון אך בקיצור האפשרי יען אין הפנאי מסכים. ונח"ל בספק הא' אם זה העדות הוא מסל"ת

והנה ידוע מסוגיין דפ' בתרא דיבמות דכל שנתכוון הגוי להתיר ואפי' להעיד אינו נאמן ולא האמינוהו חכמים לגוי בעדות אשה אלא במסל"ת כהנהו עובדי דמייתי הש"ס התם. אבל כל ששאלוהו והשיב אפי' חוץ לב"ד לא מקרי מסל"ת שיש לחוש שמתכוין להעיד כיון ששאלוהו. והוא מבואר בש"ס דידן התם דקאמר והא איה חברנו קאמרי לה. ויותר מבואר בירושלמי כמ"ש הריב"ש בסי' ש"פ והתה"ד בסי' רל"ט

ובנ"ד שאל הישראל לגוים אחרים על ישראלים אחרים והם השיבו לו כי אחד מהם מת והשאר הם חיים וטובים. ועל האיש הזה נסים שהשיבו הגוים שמת ודאי שאין עדותם עדות כיון שהיה ע"י שאלה גמורה. ואין אנו צריכים לעדות זה כיון דאשת נסים כבר מתה. י ועיקר מטרין הוא על אשת מאיר המערבי שהגיד הגוי שהיה מן הצד בלתי שאלה והוא מעצמו אמר שפ' מת ועליה אנו דנין אם נקרא מסל"ת. יען בפניו שאל הישראל להגוים האחרים על הישראלים האחרים

והנה מור"ם ז"ל בהגה בסט"ו כתב ודוקא ששאלו אותו הגוי עצמו אבל שאלו גוי אחר ובא גוי מסל"ת ואמר שמת אע"פי שהיה אצל הגוי ששאלו מקרי מסל"ת ע"כ. משמע מדבריו דאע"פי שהגוי המגיד ל"ת היה שם כששאל הישראל מהגוי הא' כיון שלא שאל אותו ביחוד חשיב מסל"ת. הן אמת כי הדבר קשה לשמוע לחושבו מסל"ת באופן כזה ששמע השאלה. והרי מה דבעינן מסל"ת טעמא הוי דאם שואלים אותו מרגיש הגוי שיש נפקותא בדבר ומתכוין להעיד. ומכח זה דן התה"ד בסימן רל"ט ופסקו מור"ם שם שאם שאל גוי לגוי שלא בפני ישראל דחשיב מסל"ת משום דכיון שהשואל הוא גוי אינו מרגיש שיש נפקותא. אע"ג שהיה לנו לחוש שמא הרגיש הגוי שישראלים שלחוהו להגוי לשאול אותו דאל"כ מה לו לגוי לשאול על איש ישראל ואולי יבין שיש נפקותא וישקר. וכמו שיש חולקים בס' התה"ד הלזו וס"ל דעדות גוי מפי גוי צריך שיהיה גם הגוי הא' מסל"ת. מ"מ לדעת התה"ד לא חיישינן להא כל שהשאלה היתה מגוי לגוי. אבל עכ"פ דייק הרב לומר ששאלת הגוי היתה שלא בפני ישראל וטעמו ונמוקו עמו דכיון שהישראל שם בשעת השאלה יבין הגוי שיש נפקותא ונפיק מידי מסל"ת.