שו"ת תעלומות לב חלק ב קמח

ואירע. ועיין אגורה באהלך דמ"ג ע"ג זכור לאברהם ח"ג דקט"ו ע"ג ד"ה כותבין

פ"א דנן. אם לא כתב תיבת דנן כתב הכנ"הג בסימן קכ"ו הג"הט אות ל' משם מהר"מ אלשיך ז"ל סי' ק"מ דכשר וה"ד הג"מ שם ועיין י"א סי' קכ"ו אות כ"ו

פ"ב ולעלם. אם דילג תיבת ולעלם פסול מדרבנן ואפי' נתגרשה לא תנשא כ"כ הג"פ בס"ק צ"ה ועיין שם מה שציין. ועיין ג"מ סי' ע"ח ס"ד

פ"ג והרי את. תיבות אלו וה"א מלכ"א צריך לכותבם בשיטה יו"ד כדי שיתחיל בשיטה י"א ודן וכו' ואם אירע שכתב בשיטה י"א והרי את וכו' ודן וכו' עד פיטורין יש להכשיר דעיקר ההקפדה הוא שלא יכתוב בשיטה י"ב אלא כדמ"וי. מעשה היה בע"הק ירושלם ת"ו והכשירוהו כמ"ש בהוראה דב"ד באות יו"ד דט"ו ע"ב

פ"ד מותרת. בוי"ו אחר המ"ם ואם כתב מתרת חסר וי"ו עיין ג"פ ס"ק צ"ח שכתב משם הלבוש דאפשר דפסול אפילו בדיעבד וכ"כ הכנ"הג והפר"ח ס"ק ס"א כתב שאינו דומה לפיסולי' אחרים המוזכרים בתלמוד ועיין בג"מ סימן ע"ט ס"ק ד'

פ"ה לכל אדם. תיבות והרי את מותרת לכל אדם יכתבם בשיטה אחת ואם נכתבו בב' שיטות כשר כמ"ש הב"כ בסד"ה ועיין גנזי חיים אות ג' גט קט"ו. ובתשובה שהשבתי לעיר מכנאס הארכתי עי"ש ועיין ג"פ סימן קכ"ו ס"ק צ"ז ובלח"ש דקמ"ו ע"ד. וכן נעשה מעשה פה נ"א בשנת תקס"ז שנכתבו בשיטה י"א תיבות לכל אדם ודן וכו' והכשירוהו כמ"ש בק"פ אות ב' ד"ה ע"ב

פ"ו ודן י חסר יו"ד בין דלי"ת לנו"ן ואם כתבו מלא עיין ג"מ סי' פ' ס"ד. ותיבת ודן יתחיל לכותבה בריש שיטה י"א. ואם כתב והרי את מותרת לכל אדם ודן וכו' בשיטה י"א יש להכשיר כן עשו מעשה בע"הק ירושת"ו כמ"ש בהוראה דב"ד אות יו"ד דט"ו ע"ב. ועיין בספר אגורה באהלך דמ"ג ע"ג שהכשירו ממ"ש הכנ"הג בסימן קכ"ו הג"הט נ"א. אם דילג תיבת ודן ונתגרשה באותו גט דינינן לה כס' מגורשת כ"כ הג"פ סי' קכ"ו ס"ק צ"ו

פ"ז די יהוי. כתב מרן ז"ל בסמ"ג דנהגו לכותבו בב' תיבות ורמ"א סיים שאם כתבו תיבה אחת כשר והיינו דכתב דיהוי בב' יודי"ן. וכן אם כתב דהוי כתב רמ"א שם שכשר בשע"הד ומק"ע ועיין ג"פ שם ועיין ויקרא אברהם בשד"מ גט כ"ד. י"א שתיבות יהוי ליכי מנאי יהוי כתובים בשיטה אחת וכתב הרב ב"כ ז"ל שלא ראה מדקדקים בזה וכן כתב הכנ"הג בשער השמות אות ק"פ

פ"ח ליכי. בב' יודי"ן ואם כתב לכי ביו"ד אחת כשר כמש"ל. אם השמיט ליכי זה נראה שיש קפידא. ועיין בארות המים א"הע סימן מ"ו ועיין למב"י בר"סי קכ"ו שכתב דבעינן ודן ומנאי והג"פ בסס"ק צ"ו כתב משום דבעינן יד"מ שהוא מגרשה ובגט זה. ולא פירשו דבעינן לעכובא תיבת ליכי משום יד"מ שמגרש אשתו זאת ולא אשה אחרת ואולי י"ל דלגבי דידה כבר יש יד"מ בתיבות ליכי הקודמים וצ"י: פ"ט מנאי. חסר יו"ד אחר המ"ם ואם כתב מינאי ביו"ד עיין מאמר מרדכי דר"ג ע"ג שכתב שלא ינתן לכתחילה אם לא במק"ע ועיין ג"מ סי' פ' אות ז' ואות ח' והלח"ש בדקמ"ו ע"ג כתב דכשר בדיעבד. אם דילג תיבה מנאי אפי' נתגרשה בו דינינן לה כס' מגורשת כ"כ הג"פ סימן קכ"ו ס"ק צ"ו. אם כתב מנא בלא יו"ד באחרונה עיין חת"ס חא"הע ח"ב סימן י"ט שנראה דעתי להחמיר ולא רצה לומר לא התר ולא איסור. ועיין שואל ומשיב מהדורא תנינא ח"ג סימן ס"ז שכתב להכשיר במק"ע

צ' ספר תרוכין. צריך להאריך וי"ו דתרוכין שלא יהיה נראה כיו"ד. ונהגו להאריכם יותר משאר ווי"ן אבל לא יותר מדאי ש"ע ורמ"א בסי' קכ"ו סי"א. ונראה שאם לא האריכם יותר משאר ווי"ן ואינם נראות כיו"ד דכשר לכתחילה כמתבאר מדברי הב"י שם ועיין מה שהאריך הרב ג"מ בתיבת וכדו בסי' ע"א. תרוכין חסר יו"ד בין תי"ו לרי"ש ואם כתב ביו"ד כשר מהריק"ש בהגהותיו ופר"ח ס"ק מ"ה ועיין ב"כ בסד"ה שכתב דיש להכשיר בשעת הדחק. והלח"ש כתב בדקמ"ו ע"ג שיש להכשיר אפי' שלא בשע"הד ועי"ש מה שציין

צ"א ואגרת. חסר יו"ד בין אל"ף לגימ"ל ואם כתב אגירת ביו"ד אחר הגימ"ל עיין בתשו' הרב"א סימן כ"ג שכתב משם הרדב"ז דכשר במקום עגון אחר שיתקנוהו הב"ד והו"ד בג"פ ס"ק מ'

צ"ב שבוקין צריך להאריך הוי"ו יותר משאר ווי"ן ואם לא האריך יותר ונקראת יפה וי"ו אין לפסול כמש"ל בתיבת תרוכין. צריך לכתוב שבוקין חסר יו"ד בין שי"ן לבי"ת ואם כתבו מלא כשר כמש"ל בתיבת תרוכין ועיין ג"פ ס"ק מ"ז

צ"ג וגט פיטורין. מנהגנו עתה לכותבו בב' יודי"ן וכן נראה שהיה המנהג מזמן הרב כמהרי"ש ישראל ז"ל כמ"ש בק"פ אות יו"ד די"ח ע"א. ואתה תחזה להרב ק"פ ז"ל במנהגי נ"א אות י"ז שכתב שנהגו לכותבו חסר יו"ד בין פ"א לטי"ת עי"ש. ונראה שכתב כן ע"פ מ"ש עוד שם שנחלקו חכמי הדור במצרים על גט הבא מנא אמון שהיה כתוב בו פטורין חסר יו"ד ראשונה ונחלקו רבני הדור הו"ד בתשו' הרב"א ז"ל בסי' נ"ב ונ"ג ונ"ד כיעו"ש. ואין ראיה משם למנהג נ"א שאפשר שהב"ד של נ"א חשבו שבמצרים כותבים חסר וכתבו הגט במקום הנתינה. אבל האמת שגם במצרים נהגו לכותבו בב' יודי"ן וכמ"ש במנהגי מצרים שבס' טיב גיטין די"ד ע"א. וממקומו הוא מוכרע ממה שנחלקו רבני הדור הנז' על הגט שבא למצרים והיה כתוב פטורין חסר יו"ד שהיו פוסלין ומכשירין והוא ברור. ותימה על הרב ק"פ שבמנהגי מצרים אות ז' כתב שמנהג מצרים לכותבו חסר יו"ד ראשונה וליתא כאמור. ואין ראיה מהגט ממצרים המובא בס' בארות המים סי' ס"ב שה"ד הרב ק"פ שם דהתם אפשר כתבוהו לפי מה שחשבו שהוא מנהג מקום הנתינה לכותבו חסר ודוק כי אכמ"ל. ובנוסח הגט המובא בס' בית אהרן בדנ"ה ע"א מפה