שו"ת תעלומות לב חלק ב קמד

ט' שנת. ואם דילג תיבת שנת וכתב לירח פ' חמשת אלפים וכו' כשר. דסתמו כפירושו דבמנין שנים מיירי. כ"כ הג"פ בסי' קכ"ו ס"ק ס"ג וציין להראנ"ח ח"א סי' ק"ו

י' חמשת. אם דילג תיבת חמשת וכתב אלפים כשר. כ"כ הש"ע בסי' קכ"ז ס' י"ב

י"א אלפים. אם דילג תיבת אלפים וכתב חמשת ושש מאות ונ"ג כשר כי תיבת חמשת היינו פירושו חמשת אלפים. כ"כ הג"פ בס"ק ל"ד

י"ב ושש. אם דילג תיבת ושש וכתב ה"א מאות ונ"ג כשר. דסתם מאות משמע שפיר שש מאות. כ"כ הג"פ בס"ק ל"ד

י"ג מאות. אם דילג תיבת מאות וכתב העשרות והאחדים כשר כי הוא מובן דפירוש שש היינו שש מאות. כ"כ הג"פ ס"ק ל"ג ול"ו

י"ד וחמשים. חסר יו"ד אחר המ"ם. כ"כ הי"א סי' קכ"ו בהג"הט

ט"ו ושתים. אם כתב ושנים במקום שתים י היה מעשה בבית דיננו בחדש אדר התרנ"ב והכשרנוהו כי רבו המכשירים. והגם שהורו ב"ד הגדול בירושלם ת"ו היכא שנכתב עשרה במקום עשר לגרור הה"א כמ"ש בהוראה דס"ב ע"ב נראה דהיינו התם שהיה אפשר לתקן. ולכן חששו למ"ש הג"פ סקכ"ו משם מהריב"ל ז"ל. אך היכא דא"א לתקן כנ"ד ובש"הדח אין קפידא. וכמ"ש הב"ש ע"ד מור"ם דמשמע אפילו לא ניתן ואינו שע"הד ועיין ג"פ סקי"ט וג"מ סי' כ"ז ס"ל

ט"ז ושלש. חסר וי"ו ואם כתב ושלוש בוי"ו כתב רמ"א ז"ל דכשר. והפר"ח כתב שגם במקרא נמצאים מלאים ואין הענין משתנה ועיין לעיל בתיבת ושלשה. ואם כתב ושלשה בה"א לבסוף עי"ל

י"ז וארבע. כלם בלא ה"א לבסוף מלבד שמנה שהוא בה"א לבסוף כין לזכר בין לנקבה)

י"ח וחמש. בלשון נקבה ואם כתב חמשה בלשון זכר כשר. כ"כ רמ"א בסימן קכ"ו ס"ה וכתב הג"פ שם סקכ"ו משם מהריב"ל ח"ג סי' ס"ח שאין לחוש למה שכתב בלשון זכר ויהבינן ליה לכתחילה מטעם שהאיש הרחיק נדוד והו"ל בדיעבד עי"ש. והרב רב דגן בדע"ט ע"א כתב משם מ"הג להרי"ד דמזכר לנקבה לא מעכב וכ"ש בשעת הדחק ע"ש. וכ"כ הב"כ ח"ב בסדר הגט דאם כתב לשון נקבה כשר ועיין בפר"ח ס"ק י"ג שכתב כי כמו כשכותב חמשה במקום חמש כשר. ה"ה בכותב אחד במקום אחת דדא ודא חדא מלתא היא ואין מקום לספקו של הח"מ עי"ש ודבריו ברורים ועי"ל בתיבת באחד. ועיין להרב זקן אהרן סי' קס"ח ה"ד המשכנות הרועים באות ג' סנ"ה. ומ"ש בס' הוראה דב"ד דס"ב ע"ב דהוה עובדא בגט שנכתב עשרה במקום עשר והורו ב"ד לגרור הה"א ולא טיטו שום טיוטא עי"ש. נראה דס"ל דהיכא דאפשר למתקן מתקנינן ועי"ל בתיבת ושתים

י"ט לבריאת עולם. אם דילג הסופר לבר"ע כשר. כ"כ הש"ע בסי' קכ"ז סי"א ואם כתב לבריאת עלמא באל"ף לבסוף כשר. כ"כ הכנ"הג בסימן קנ"ד

ואם כתב עלמה בה"א עיין מה שציין הג"פ ס"סי קכ"ו סק"ז ועיין פר"ח וג"מ סימן ל"ב ס"ב

כ' למנינא. בחד יו"ד בין הנוני"ן וחסר יו"ד בין מ"ם לנו"ן ונראה שאם כתב בשתי יודי"ן יש להכשיר. ועיין ג"פ סימן קכ"ו ס"ק ע"ד

כ"א דרגילנא. אם דילג אות ד' וכתב למנינא רגילנא וכו' נראה דהגט כשר כמו שכתב הטור אם כתב למנין אנו מנין ולא כתב שאנו. וכתב הג"פ בסי' קכ"ו שאפי' לא ניתן כיון שכבר נכתב ינתן

כ"ב לממני. ונראה שאם דילג תיבת לממני דבשר כיון דכתוב למנינא בתחי' וכן אם כתב יו"ד בין הממי"ן נראה דאין להקפיד כמש"ל בתיבת למנינא

כ"ג ביה. אם דילג תיבת ביה אין קפידא כמ"ש בג"מ סי' ל"ג ס"ה

כ"ד הכא. אם דילג תיבת הכא אין להקפיד כיון שכתוב אחרי כן במתא וכו'. ועיין בתשו' הריב"ש סי' שי"ד ה"ד בב"י ס"סי קנ"ז ובג"מ סי' ל"ג ס"ד

וכן אם דילג תיבת ביה והכא וכתב לממני במתא נראה דכשר וכמתבאר בס' ג"פ סימן קכ"ו סקע"ו. ועיין בארות המים סימן נ"ו דב"מ ח"א א"הע סי' מ"א פאת ים אות ג' דס"ז ע"א

כ"ה במתא. אם דילג תיבת מתא כשר. רמ"א בהגה סימן קכ"ז ס"ב ועי"ל במתא האמצעי. וכן אם דילג הב' וכתב הכא מתא כשר דהמשמעות אחת. קנין פירות ד"ג ועיין לקמן במתא האמצעי

כ"ו נא אמון. כתב מהריק"ש משם הרדב"ז סי' תת"ז דאין לכתוב בגטין נא אמון אלא אסכנדריאה של מצרים וכתב שלא נהגו כדבריו וה"ד הג"פ בסי' קכ"ח

צריך ליזהר לכתוב נא אמון בשיטה אחת ואם כתבו בב' שיטין צריך לכתוב גט אחר כ"כ הק"פ במנהגי נ"א ועי"ל

כ"ז דעל כיף. ביו"ד אחר הכ"ף ואם כתב כף חסר יו"ד נראה דאין להקפיד בדיעבד. וכך היה מנהג נא אמון בימים מקדם לכתבו חסר כמ"ש בס' מחנה ישראל סי' פ"י אות ט' ועיין ג"פ סי' קכ"ח ס"ק מ"ו

ואם כתב די על במקום דעל בב' תיבות נראה דכשר ועיין לרמ"א סי' קכ"ו סכ"ח ובג"פ שם ס"ק ע"ז

כ"ח ימא. באל"ף ואם כתב בה"א עיין כנ"הג סי' קכ"ט ג"פ ס"ק מ"ו ג"מ סי' מ"א ס"ד. ומנהג קושטא הקדום היה לכתבו בה"א ועיין ויקרא אברהם בשדה מגרש דצ"ג

כ"ט רבא. באל"ף כן מנהגנו ואם דילג תיבת רבא כשר עיין ג"פ ס"ק מ"ו. ואם כתב רבה בה"א אין קפידא. עיין ג"מ סי' מ"ה ס"ו ובס' בית אהרן בסד"ה סי"א עי"ש מה שציין

ל' מותבה. בה"א ואם כתב באל"ף כשר כ"כ הב"כ דכ"ה ויש מקומות שכותבים