שו"ת תעלומות לב חלק ב קמב

האחרונים ז"ל בזה. והסכימה דעתו שראוי להכתב חסר אלא שכיון שראה שעשו מעשה לכותבו מלא. וכיון דאיפסיקא הלכתא דחסר שכתבו מלא לא הפסיד הגם שלדעתיה דמר בכה"ג שמשתנה הכונה לא נאמר כלל זה. מ"מ לא רצה לסמוך על דעתו וכתבו מלא ואותי שאל אחוה דעי מה עמדי בענין זה י ואני בעניותי נר"ל כי ראוי לכותבו חסר לכתחילה כוותיה דמני"ר ומטעמיה כי גם אנכי שאלתי את פי הבקיאים בלשון ערבי. והם אמרו שאם כתב אל"ף אחר הרי"ש ישתנה הכונה ובפרט הלשון שחוצב בו הוא לשון ערבי. ואינם כותבים אלפי"ן כמו שם קמר ושם כ'צ'ר ודומיהם רבים והרב עז"ן ז"ל כבר נרגש מזה אלא שסמך אמ"ש בקונט' הריק"ש מלא ונחית לענין שמות הגיטין. ונדחק לתת טעם דהיינו כדי שלא יקרא הקורא הרי"ש כשיבא חטופה ואין זה. טעם מספיק כיון שכל הקוראים שם זה קוראים אותו ברי"ש בפת"ח וגם דבכל השמות כה"ג לא חיישינן להא. ועל עיקר סמיכתו על השמות בקונט' הריק"ש ז"ל אין זה סמיכה כי אפשר ט"ס נפל שם. ועיין בס' הוראה דב"ד בשם כליפה שכתוב במהריק"ש באל"ף אחר הכ"ף והביא משם הרב דרכי נעם ז"ל שכתב שאין לסמוך על השמות הכתובים במהריק"ש אם לא בעיון יען יש בו ט"ס. והרי שם סמוך ונראה הביא מהר"א נכדו ז"ל שה"ג שניתנו בב"ד במצרים וכתוב שם פ'רג חסר. ובודאי דגם הרבנים מסדרי הגיטין ההם הוו בקיאי בלשון ערבי ואי הוה שמיע להו ס' הריק"ש לכותבו מלא לא הוו עבדי עובדא הפך סברתו דהוא היה מאריה דאתרייהו. וכיוצא בזה ממש כתב הרב חיד"א ז"ל בס' חיים שאל ח"א סימן ל"ח בשם גאזלה. ומאחר שגם רבני ירושת"ו עשו מעשה ב"פ וכתבוהו חסר כמ"ש הרב הוראה דב"ד ז"ל באות פ' וגם הרב ח"ש בסי' ל"ח אות מ"א כתבו כן ודאי דהכי נקטינן. וגם הרב ויקרא אברהם בשדה מגרש סימן ח' כתב אותו חסר וע"ש מה שהאריך. ומה שכתב הרב הוראה דב"ד דטפי עדיף לכותבו מלא ע"פ מ"ש הג"פ סי' קכ"ט ס"ק קכ"ה אתו הסליחה דלא דמי לנ"ד כיון שאם כותבו מלא משתנה. המשמעות וכמ"ש כת"ר נר"ו ואיכא למחש לשינוי השם ואפילו בפחות מזה חיישי רבנן לשינוי השם כמו שהארכת בתשו' אחרת בשם גולדא. ועם היות שאם כתבו מלא אל"ף אחר הרי"ש אין בנו כח לפוסלו בדיעבד כיון שיש להם ע"מ שיסמוכו אבל לכתחי' ודאי שראוי לכותבו חסר לפי משפט כתיבתו. ועיין כנ"הג סי' קכ"ט הגהב"י קפ"ה ובס' מכתם לדוד פארדו סי' ט' ואין הפנאי מסכים להאריך. וכן בא מעשה לידי באיש אחד שבא לגרש ושמו אכילי ונסתפקתי בכתיבת שם זה אם לכותבו בכ"ף או בקו"ף וגם אם לכתוב יו"ד בסוף או ה"א יען בכתיבת העמים נכתב שם זה בה"א לבסוף ונקראת הלמ"ד בציר"י. ואין לעמוד על חתימתו בעברית יען הוא חותם תמיד בכתיבת הלועזים

והנה לענין כתיבת כ"ף או קו"ף כבר ידוע מ"ש הרב בעל הלבוש ה"ד הג"פ בסי' קכ"ט ס"ק ק"ל שכל שמות של לעז כותבים בקו"ף וכתב הג"פ שאם כתב כ"ף במקום קו"ף יש צדדין להחמיר ואע"פ שהביא מ"ש המבי"ט ח"א סי' ק"ך דלא חשיב שינוי משום דאין הפרש בקריאה. סיים הרב דהיינו לבני ספרד שאין מבדילין במבטא בין קו"ף לכ"ף דגושה. אבל בני המערב והמורישקוס יש להם הפרש גדול במבטא בין קו"ף לכ"ף ולדידהו ודאי יש להחמיר ולפסול אם כתב כ"ף במקום קו"ף ע"כ. ונראה שהרב ז"ל הפריז על המדה להחמיר ולפסול ועיין להרב מהרד"ף ז"ל בתשו' שבס' ברכות המים דקל"ד ושם חזר והודה לס' הרב ברכות המים מפני שכבר הורגלו לכתוב בקו"ף ולקרוא בכ"ף ובהסכמת הרב פ"הא ז"ל עי"ש ועיין להרב חיד"א ז"ל בספר חיים שאל ח"א סימן ל"ח דמ"ב ע"ג. מ"מ ודאי דלכ"ע בשם חדש כה"ג דנ"ד שלא הורגלו בו מהראוי לכותבו כפי המבטא שלו והמבטא של שם אכילי הוא בכ"ף. וגם סדר כתיבתו בלעז איטאלקי הוא בכ"ף ועל כן נקרא בלעז צרפתי בשי"ן כידוע לכן שפר קדמי לכותבו בכ"ף כמשפט כתיבתו בלעז. ובסוף נראה לי לכתוב יו"ד שאם נכתוב ה"א בכתיבתו תהיה נקראת הלמ"ד בפת"ח. משא"כ הלועזים בכתיבתם מניחים ה"א במקום תנועת הציר"י כידוע וכן מנהגנו בכל שמות הלעז שאנו כותבים יו"ד תמורת הציר"י ואפי' את"ל שבכותבנו יו"ד באחרונה יקרא הקורא הלמ"ד בחיר"ק אין זה שינוי השם כמ"ש הרב עז"ן ז"ל באות א' בשם אידיר. וכן בל"הק יש הרבה שבאה היו"ד במקום תנועת הציר"י כמו שדי חמד מי הירדן רחמי שמים מידי חדש ובתרגום אתרמי כנטול דמי דלית בה טימי. ובלעז שם דיאמנטי שהטי"ת בציר"י וכותבים ביו"ד ודומיהם הרבה. ולא דמי לשם ערבי כמו חביבה וסעדה וסאלמה וכדומה שנכתבים בה"א באחרונה דכיון שהוא דומה לל"הק ודשו בו רבים לא אתו למטעי ועיין עז"ן בשם עובידי ובשם סלאמה ואכמ"ל: סימן י"ג סדר הגט הנהוג פה נא אמון היא אלכסנדריא של מצרים יע"א

בכ"וכ בשבת כ"וכ יום לירח פ' שנת חמשת אלפים ושש מאות וחמשים ושלש לבריאת עולם למנינא דרגילנא לממני ביה הכא במתא נא אמון דעל כיף ימא רבא מותבה אנא פ' בן פ העומד היום פה במתא נא אמון וכל שום אחרן וחניכא דאית לי ולאבהתי ולאתרי צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ושבקית ופטרית ותרוכית יתיכי ליכי אנת אנתתי פ' ברת פ' העומדת היום הכא במתא נא אמון וכל שום אחרן וחניכא דאית ליכי ולאבהתיכי ולאתריכי דהוית אנתתי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי די תיהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין ואנש לא ימחא בידיכי מן שמי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פיטורין כדת משה וישראל: פ' בן פ' עד פ' בן פ' עד