שו"ת תעלומות לב חלק ב קמא

בטי"ת או בתי"ו וכל כה"ג שם זאקיתו לייתו מארכתו נגזרים משם הלועז. ואמטו"ל נכתב אחריהם אל"ף להברת הפת"ח כמשפט הלועזים. ובענין הקו"ף ג"כ ודאי דהוי הכי כמ"ש כת"ר כיון ששם זה נגזר משם יצחק ועוד כי גם הלועזים כותבים קו"ף על הרוב. האמנם מ"ש כת"ר בענין טי"ת דטפי עדיף לכותבו בתי"ו דלא כמור"ם ז"ל וכתב מני"ר שאין כלל זה אלא ללועזים וכו'. ולא ידענא מה נשתנה מראשית אחרית ומדוע לגבי הטי"ת לא החשיבו שם לועז. דהדבר ברור דבשם לועז ליכא תי"ו כ"א טי"ת כי אין נמצא תי"ו בלשון לעז. ולא עוד אלא שכתב מני"ר שאם חותם בטי"ת טועה הוא והביא ראיה משם שבתולה וכו' אשר אין הנדון דומה לראיה דהתם השם העקרי כתוב בתי"ו ומדוע ישתנה לטי"ת בקטנות שלו. ומ"ש מני"ר כי הכי נוהגים לחתום בתי"ו הנה מני"ר בזה הסיענו ממשפט וסדר כתיבתו לפי משפט הלשון והכניסנו למנהג ויצאנו מענין לענין ואטו אם היה חותם סאקיתו בסמ"ך או בשי"ן האם לא יקרא מנהג בטעות. ולו יהי אלא שם מסופק הלא לדעת מור"ם כל כה"ג טפי עדיף טי"ת כי הוא לשון מבורר וכ"ש אם חותם בטי"ת דהכי עדיף טפי. ולא נעלם מעיני קדשו מחלוקת הפוסקים בשם גדליה שחותם באל"ף דיש סוברים לכותבו באל"ף וגם שרבו החולקים כמובא בס' טיב גיטין יעו"ש ואף שהוא טעות מבורר

איך שיהיה אנן עבדינן עובדא כמ"ש מני"ר שיל"א וכתבנו זאקיתו כמו שם לייתו כי ראיתי הרבה חותמים כן בתי"ו ואתאן לדברי כת"ר כי כן המנהג. וגם כי גם החותמים לא שוו בשיעוריהם יש כותבים בכ"ף ויש בקו"ף בלא אל"ף קודם הקו"ף. עכ"פ בענין התי"ו כולם התוו תי"ו בחתימתם ובע"כ עניתי אמן. ואקוה תשובתו הרמה להודיעני דעתו הרחבה. עכל"ה: וזאת תשובתי

קראתי בכל לב אמריו כי נעמו. ואסוף דינא הסכים להלכה לכתוב בגט זאקיתו באל"ף וקו"ף ותי"ו כאשר העליתי בעניותי אלא דחזיתיה לרו"מ שהבין בדעתי שמה שכותבים אל"ף להברת הפת"ח. הוא משום שהוא שם לועז וצריך אל"ף להברת הפת"ח כמשפט הלועזים ככתוב בדב"ק. אתו הס"ד כי אני לא כתבתי שהוא שם לועז כי השם הוא עברי ואינו לו שם לועז ולא שם ערבי אלא שהלועזים כותבים שם איזאק באל"ף אחר הזי"ן והאל"ף הוא תמורת החי"ת כידוע. וכיון ששם זאקיתו הוא קיצור שם איזאק ע"כ נהגו לכתוב אל"ף אחר הזי"ן להורות על הברת הפת"ח. כיון שנגזר משם איזאק שיש בו אל"ף אחר הזי"ן תמורת החי"ת ואף שיש מקום לומר כי זאקיתו הוא שם קטנות של יצחק כמו יצחקיתו שנוהגים הספרדים או כמו יצחקוג'ו שהוא געגוע. וכיון שנגזר משם העברי יצחק היה נראה שלא היה צריך לכתוב אל"ף אחר הזי"ן. לזה כתבתי שכיון שחסר שכתבו מלא דינא יתיב דשפיר דמי על כן ראוי לכותבו באל"ף. כיון שיש טעם אחר כדי שלא יטעה הקורא לקוראו בסגנון אחר. וכמ"ש הרב עז"ן ז"ל באות ב' בשם באראכת ומ"ש כת"ר דעביד כללא כי אין שם בלשון ערבי שיסיים בטי"ת או בתי"ו. נראה שיש יוצאים מן הכלל הזה כמו שם באראכת שהוא שם ערבי כמ"ש הרב עז"ן שם ובשם פרחאט באות פ'

ובענין הטי"ת שכתבתי שראוי לכותבו בתי"ו דלא כמור"ם ז"ל מפני שאין כלל זה אלא ללועזים. תמה רו"מ נר"ו כי מה נשתנה מראשית אחרית ומדוע לגבי הטי"ת לא החשיבו שם לועז וכו' ככתוב בדב"ק. גם לדבר הזה יסלח צדיק כי לא דקדק היטב בדברי כי גם אנכי לא כתבתי מעיקרא שהוא שם לועז. אלא שהלועזים כותבים וקורין לשם העברי יצחק בסגנון זה כמו שבתולה שהלועזים קורין אותה כך למי שנולדה בשבת והסכים מהרי"ט בספר שמות ומהרח"ש בסי' יו"ד לכותבו בתי"ו כיון שנגזר משם שבת שהוא עברי. אבל בלשון לעז שהוא פירוש השם העברי בלעז כמו פרופ'יטא שהוא פירוש נביא וביב'אנטי שהוא פירוש חיים אזי כותבים בטי"ת. ובכגון דא הוא שכתב מור"ם לכתוב טי"ת דהיינו בין לעז אשכנז בין לעז ספרד וכמ"ש הרב ג"פ בסי' קכ"ט ס"ק ק"ל. ובכן תורה יוצאה בשם זאקיתו מרכתו לייתו בריתו. ובנשים מרייתה שרותה. ודומיהם דינא יתיב לכותבם בתי"ו כיון שהם נגזרים מל"הק

ומ"ש עוד כת"ר ולא עוד אלא שכתב שאם חותם בטי"ת טועה הוא והביא ראיה משם שבתולה ואין הנדון דומה לראיה וכו' הרואה ירתה שהוא טעות הניכר. וכך כתוב אצלי אם חותם בכ"ף כי התם קאימנא לענין כתיבתו בקו"ף שהוא נגזר משם יצחק. ולכן כתבתי שאף אם חותם בכ"ף הוא טועה ושפיר הבאתי ראיה משם שבתולה והיא אמתני ותקיפא. ולעיקר הדין ודאי שאף אם חותם זאקיטו בטי"ת שאין משגיחין בחתימתו כמו אם חותם שבטי בטי"ת שטועה הוא ועל מ"ש כי הכי נוהגים לחתום בתי"ו. השיב כת"ר שיצאנו מענין לענין ולו יהי אלא שם מסופק הלא לדעת מור"ם וכו' כבר מלתי אמורה שמור"ם ז"ל לא אמרה בשמות הנגזרים מל"הק וכמש"ל. וכיון שהרוב הם חותמים בתי"ו והם צחי לשון והמבטא. כך צריך להיות לכותבו בתי"ו וכמ"ש הרב עז"ן בשם באראכאת ובג"פ ס"ק ק"ל ועיין ג"מ סי' מ"ד סכ"א. ותו אין אנו אחראין לאיש אחד או שנים הטועה בחתימתו וכמדובר ומה שהביא ראיה משם גדליה שאם חותם באל"ף יש סוברים שכותבים באל"ף וכו'. יש להשיב כי אפי' הסוברים כן היינו בהפרש בין ה"א לאל"ף שהברתם שוה. אבל בין טי"ת לתי"ו או בין כ"ף לקו"ף בשמות הכתובים בתורה כגון אם חותם יצחק בכ"ף או מתתיה בטי"ת לא אמרה אדם מעולם לכתוב בגט כפי טעותו. וה"ה לבני ארצות המערב צחי המבטא שניכר ההפרש בין טי"ת לתי"ו ובין כ"ף לקו"ף. גם בשמות שאינם כתובים בתורה והוא ברור ולהיות העת נחוץ ואין הפנאי מסכים להרחיב הדבור אחרי הקוצר'ים: סימן י"ב בענין שם פ'רג. ושם אכילי

אדוני שאל אודות שם פ'רג אם לכותבו מלא או חסר וכל יקר ראתה עינו מ"ש רבני