שו"ת תעלומות לב חלק ב קלג

ציונו המגרש הנזכר לשמו ולשם אשתו הנזכרת לשם גירושין גמורים נמצא שהגט שנעשה עליו פב"פ (משפחה) דממתא פ' נכתב ונחתם פה נא אמון הנזכרת ביום הנזכר בפני בית דין ובפנינו אנו עדים חתומי מטה שחתמנו בגט הנזכר וסימני הגט הם ריש שיטה שלישית וסופה ריש שיטה ששית וסופה ריש שיטה תשיעית וסופה ונקב קטן יש בצד תיבת ומה שראינו ושמענו ונעשה בפנינו ועל ידינו כתבנו וחתמנו והכל שריר ובריר וקיים: פב"פ עד פב"פ עד במותב תלתא כחדא הוינא נחנא בי דינא דחתימין לתתא כד חתמו קדמנא תרין סהדיא אלין דחתמין לעילא וקדמנא נכתב ונחתם הגט הנזכר בציוויו של המגרש הנזכר ובפנינו מינה את השליח הנזכר ואשרנוהי וקיימנוהי כדחזי ודין קיומיה ואתקיים: פ' דיין פ' דיין פ' דיין ובהיות כי לא נמצא מפורש סדר הנתינה מיד השליח הנעשה של"ב ליד האשה להקל מעל רו"מ נר"ו הנני מסדר לו סדר הנתינה

א' יקח רו"מ שנים מחכמי או משכילי מח"ת כדי שיהיו ב"ד של שלשה ולא יהיו קרובים זה לזה ולא לבעל ולא לאשה

ב' יקרא רו"מ וב"ד המכתב ששלחנו לו ויראו חחימת שלשתנו וגם חתימתנו שעל הנרתק שבתוכו הגט למען יוכלו לקיים חתימתנו משלשה מקומות ואח"כ ימסור הנרתק חתום ביד השליח

ג' יפתח השליח בפניהם הנרתק וימצא בתוכו הגט וההרשאה ויאמר אני שליח מפב"פ שממתא נא אמון שמינה אותי שליח בפני ב"ד ובפני עדים בעיר הנזכרת למסור גט זה ביד אשתו פב"פ והרי הגט וההרשאה

ד' יזמין שני עדים שיהיו עדי מסירה ויאמר רו"מ לב' שעמו ולעדים ולשליח נהרהר תשובה ויאמרו וידוי כנהוג

ה' יקראו שלשתן הגט מתוך גט אחר וידקדקו בו. ואח"ך יקראו ההרשאה עם ההנפק ויראו איך חתימת העדים שבהרשאה הן הם דחתומים בגט. ואח"ך יראו חתימת הב"ד החתומים בהנפק ובכתב הנכתב לשמו ובנייר שבתוכו היה הגט וההרשאה ויראו שהם הם החתימות שבקיום ב"ד. וזהו אם לא ימצאו עדים לקיים חתימתנו

ו' ישאלו להשליח. שמעת אם המגרש פב"פ מת עד היום הזה. וישיב לא: בא אליך פב"פ או שלח לך כתב או שליח לבטל הגט ששלח לידך או השליחות. לא: שמעת אם ביטל המגרש פלוני ב"פ הגט או השליחות. לא: שמעת אם היה תנאי בגט או בשליחות. לא

ז' ישאל לשליח בטלת את השליחות כגון שאמרת בפני עדים איני רוצה להיות שליח של פב"פ למסור הגט לאשתו פב"פ. לא. עשית שליח ואותו השליח שעשית חזר ועשאך שליח. לא. אח"ך יתירו לו השבועות והמודעות כמו שכתוב בספרי מסדרי הגטין

ח' ישאל לשליח אתה מכיר לפב"פ שעשאך שליח שהוא בעלה של זאת האשה. וישיב הן. אתה מכיר את האשה הזאת שהיא אשת פב"פ שעשאך שליח. הן. (ואם אינו מכירם יודיעוהו על פי עדים המכירים)

ט' ישאל לאשה בא אליך בעליך פב"פ או שלח לך כתב או שליח לבטל זה הגט וההרשאה. רשאה. ותשיב לא. שמעת אם ביטל בעליך פב"פ הגט הזה או השליחות. לא. את מקבלת גט זה מרצונך. הן. נשאר ליך על בעליך שום הפרש או תביעה. לא

י' אח"ך יראו סימני הגט הכתובים בהרשאה הב"ד והשליח אם הם מכוונים. ואח"ך יתנו הגט לאשה כמ"ש בסדר גט ע"י שליח ויכתבו מעב"ד שנמסר הגט לאשה וישלחוהו אלינו: סימן ט' בענין כתיבה שם גולדא בגט לעיר בראדי יע"א

מעשה שהיה פה נא אמון יע"א בחדש ניסן שנת התר"ן ליצירה שהיה נמצא פה איש א' שמו אהרן דוד בן אריה ליב הכהן (פיענקאווסקי) שהניח אשתו בעיר בראדי בגאליציא. וכתבו משם לאחד מקרובי האשה שמו משה בן ישראל (שענואלר) לבקש אחריו. וכאשר מצאו פה והוא נחוץ לדרכו ללכת לארץ מרחקים בא אלי לבקש ממנו לפטור את אשתו בג"פ. ואחר כל עמל וטורח נתרצה לתת גט וחקרנו על שמו ושם אביו ונמצא מכוון כאשר הגיד בפיו. ובשם האשה אמר ששמה גולדא ברת יהושע הכהן. וראינו בכתב אחד מקרוביה שכתוב בה שם גולדא בוי"ו אחר הגימ"ל וכן ראינו בספר הלק"ט בשמות הנשים שהובא בוי"ו אחר הגימ"ל וגם הרב עז'ן הביאו בוי"ו אחר הגימ"ל. וכן כתב בס' נחלת שבעה סי' מ"ו בשמות נשים גולדא וי"ו אחר הגימ"ל מהרמז"מ ורש"ל ע"כ. וגם ראינו בס' ב"ש בשמות הנשים באות ג' שכתב שבפולין יש לכתוב גאלדא באל"ף אחר הגימ"ל מפני שקורין הגימ"ל בקמ"ץ. ובמקומות שקורין הגימ"ל בחול"ם יש לכתוב בוי"ו ואמרנו שאולי בגאליציא קורין בחול"ם וע"כ כותבים בוי"ו. והגם שבספר טיב גיטין הביא משם הרב מהר"מ חריף ז"ל דבמקום שכותבים באל"ף וכתב בוי"ו הוא קרוב לשנוי השם. ואם נשאת תצא מזה ומזה כיעו"ש והי"ל לחוש שמא נוהגים לקרות בקמ"ץ והיה צריך לכתוב באל"ף או לפחות לכתוב גלדא בלא אל"ף ולא וי"ו דעדיף מלכתוב בוי"ו כמ"ש הרב ז"ל שם. הנה מלבד שלא חששנו ששם בבראדי קורין בקמ"ץ ונוהגים לכתוב באל"ף כיון שראינו במכתב אחד מקרוביה שכתב בוי"ו. וגם כי הרב ז"ל הפריץ על המדה לומר דכגון זה הוי כשינוי השם ותצא מזה ומזה וכמו שהרגיש הרב טיב גיטין ז"ל שם דמאי שנא משם גזול וגזאלא כיעו"ש. וגם כי לדידן בני ספרד שאין מנהגנו להניח אל"ף תמורת הקמ"ץ. אם נכתוב גאלדא באל"ף הקורא יקרא הגימ"ל בפתח ואז הוי ודאי שנוי השם. והן אמת כי בדברים כאלו אזלינן בתר מקום הנתינה היינו ודאי כשהדבר ברור ששם במקום הנתינה כותבים באל"ף. וכיון שהדבר ספק ויש מכתב משם שכתוב בוי"ו שפר קדמן לכתוב בוי"ו וכן עשינו: