שו"ת תעלומות לב חלק ב קל

שם יהודה שבגט כתוב בה"א באמצע וה"א בסוף כראוי ובהרשאה כתוב באל"ף באמצע ואל"ף לבסוף ולא עוד אלא שגם בהרשאה כתוב פעם אחת באל"ף באמצע וה"א בסוף. וכבר ידוע מ"ש מהר"א טריוי"ש צרפתי דאם במקום יהודה כתב יהודא באל"ף לבסוף שהגט פסול. וכן אם כתב יאודה באל"ף אחר היו"ד אם היה רגיל לחתום באל"ף מפני כבוד השם יש להכשיר בדיעבד. ואם היה חותם בה"א יש לחוש ולכתוב גט אחר ורק במקום עיגון ושעת הדחק הכשיר בס' שמות. ועיין בס' שמות באות יו"ד ובאות מ"ם בשם מתתיה ועיין ג"פ סי' קכ"ט ס"ק קכ"ט ובג"מ בכללי השמות סימן מ"ה ס"י. ואם אמנם ידעתי שהמחמירים לא החמירו אלא בגט עצמו מ"מ כבר ידוע שיש להזהר לכתוב השמות בהרשאה כמו שכתובים בגט. וכמ"ש רמ"א בד"מ סימן קמ"א סקי"א שמהרא"י פסל ההרשאה שהיה כתוב בה זנביל בבי"ת ובגט היה כתוב זנויל בוי"ו כי צריך לכתוב ההרשאה כמ"ש בגט עי"ש. ופסקו בש"ע סקכ"ד וע"ש בב"ש ס"ק ל"ג כתב שאם שינה דינו כמו ר"ת וכשר. וכבר כתבנו לעיל בס"א דשניא הרשאה זאת הבאה עם הפוסטא מהרשאות אחרות שמביאים השליח ועלייהו קיימי המקילים כמובן הפשוט. ועיין להרב זקן אהרן בסימן קס"ח ה"ד הי"א בסי' קמ"א הג"הט מ"ג בגט שהיה כתוב פנחס חסר ובשטר ההרשאה היה כתוב פינחס מלא וכתב שאם לא היה במקום עיגון היה פוסלו ע"כ ועיין להרב דברי אמת בתשו' סימן ד' ואין הפנאי מסכים להאריך ועיין י"א סי' קמ"א הג"הט ל"ט. ועיין להרב החבי"פ ז"ל בס' חיים ושלום ח"ב סימן ס"ד דקי"ב ע"ג שכתב על גט שכתוב אליה בה"א ובהרשאה כתוב אליא באל"ף לבסוף שיש לחוש לפסול

ד' ועל ארבעה ל'ו אשיבנו גם בשם העד שכתוב בהרשאה שכינויו דאוד וחיון באל"ף אחר הדל"ת ובחתימתו חתם דוד וחיון חסר אל"ף ובהא ודאי דהויא קפידא כיון דהוי כמזוייף מתוכו וכל סמיכתנו הוא על ההרשאה הזאת וכמתבאר מדברי הרב חת"ס ז"ל בח"ב סי' י"א ה"ד לעיל. אלא שיש לומר שזה טעות הניכר כיון שכתוב והעדים הם אנחנו הח"מ וכו' שחתמנו בו וכו' וכשהוא טעות הניכר רבו המקילים. אלא שצריך לחקור אם יש ב' משפחות אחת בכינוי דאוד וחיון באל"ף אחר הדל"ת ואחת בוי"ו אחר הדל"ת כי אז קשה הדבר להכשיר בכעין נד"ד אפילו בדיעבד ואין הפנאי מסכים להאריך

ה' שלא ביארו בהרשאה איה מקום עמידת השליח. ומן הראוי לכתוב מינה פב"פ ממקום פ' כמו שכתוב בנסח ההרשאה שבס' בית יהודה דק"י. וכן סידר הר"הג שארי ז"ל והבאתיה בס"הק תעלומות לב ח"א א"הע סי' יו"ד.. וכ"כ בנסח שטר קבלה שבס' פחד יצחק אות נ"ט דמ"ד ועיין למהריב"ל ח"ד סי' י"ב ה"ד הכנ"הג בסימן קמ"א הג"הט צ"ז. וכן הוא הנסח בס' שער אשר א"הע סי' מ"ט פב"פ ממתא פ'. וכ"כ שם אריה סי' ס"ז דלא סגי במה שכותב שמו וש"א בהרשאה דכמה יב"ש נמצא בעולם רק צריך לכתוב מאיזה עיר פב"פ מעיר פ' עי"ש והנה ודאי דלכתחילה כך היה צריך לכתוב ולא הי"ל לשנות ממטבע שטבעו חכמי'

אך בדיעבד נראה לי כי אין לחוש לזה. חדא דכיון שהאשה פה נא אמון והגט וההרשאה נשלח לפה ע"י הבי דואר א"כ ודאי שכונתו על השליח המצוי בעיר הזאה. ועוד שכבר כתב ג"כ בכתב מיוחד המגרש לשליח פה העירה שהוא יהיה: שליח וגם אי בעינן שיהיה ניכר מתוך ההרשאה עצמה מי הוא השליח. בנד"ד שכתוב את אחיו פ' די בזה כיון שידוע שזה השליח המצוי פה הוא אחיו ולא אחר. וזהו הוכחה ברורה שאין למעלה הימנה ועיין להרב מנחת משה הנד"מ בסימן י"א שהאריך בזה והעלה בכגון נד"ד להקל ונימוקו עמו ונד"ד עדיף כמש"ל

ו' בענין סימני הגט שכתבו אחורי הגט זרק"א סגולת"א ק"ף וסימנים כאלו אינם מובהקים ובקל יוכלו להזדיף ואף אם נהגו בארצות המערב בסימנים כאלו. היינו ודאי בשליח הולכה שמביא הגט שאפילו אין כאן הרשאה השליח נאמן לו' בפ"ן ובפ"ן. אבל בכגון נ"ד שהשליח אינו יכול לו' בפ"ן ובפ"ן ובגט עצמו אין קיום בית דין. כפי מנהגנו שלא לעשות קיום בגט א"כ עיקר סמיכתנו הוא על ההרשאה ואף אם תתקיים ההרשאה. אכתי איכא למיחש שמא אותו גט נאבד או נשרף וזה גט אחר הוא וכמ"ש רבים מהפוס' ז"ל לא עת האסף פה. א"כ עיקר קיום הגט תלוי בסימנים המובהקים הכתובים בהרשאה והסימנים שנהגו בהם כמעט בכל תפוצות ישראל הם סימני ראשי שלשה שיטות וסופן ונקב יש בצד אות פ' וכו' וכמ"ש מהרשד"ם ז"ל שבקצת מקומות נהגו לכתוב בשטר השליחות סימנים מובהקים שיש בגט כגון ראשי השיטות וסופן ע"כ ה"ד הכנ"הג בסי' קמ"א הג"הט מ'. וסיים וכן אנו נוהגים. וכן תראה בספרי רבני האחרונים סימנים לו בכל ההרשאות ואותם הרשאות הם בשליח שמביא הגט. אבל כשהשליח נעשה של"ב ואינו יכול לו' בפ"ן ובפ"ן יש סוברים שגם הסימנים האלו המובהקים לא יספיקו. וכמ"ש הב"ח בסימן ק"ך וז"ל ומה שנוהגים כן בארץ תוגרמה שכותבים בהרשאה סימני הגט בהתחלת השורה ובסופה וכו' היינו משום שהשליח הוא שאומר בפ"ן ובפ"ן וכו'. אבל היכא דלא מצי השליח לו' בפ"ן ובפ"ן פשיטא דצריך לכתחילה לקיים הגט באשרתא דדייני בגט עצמו וכו' עי"ש. וגם מהראנ"ח ז"ל בח"א סימן ל"ב כתב וז"ל ואע"פ שיש כאן שטר שליחות וכו' ואע"פי שכתוב סימני הגט מראשן וסופן כמנהג וכו' מ"מ מחשש שמא נשרף הגט או נאבד וזה גט אחר שחשש הריב"ש ז"ל עדין אין שטר זה מוציא ממנו ואף סימני הגט הכתובים בשטר אינם מספיקי' לזה ע"כ ועיין פ"מ בסי' ל"ז

אלא שהרב מהרש"ך ז"ל בח"א סימן ל"א כתב וז"ל ואומר שאם הסימנים שנותנים על הגט הם סימנים מובהקים ודמו לנקב יש בצד אות פ' אין ספק אצלי וכו' ואפשר דכל אחד מהסימנים שנותנים מראשי השיטות הוי סימן מובהק דמהני אפי' מדאורייתא. ואפי' אם תמצא לומר דלא הוי סימנים מובהקים אפשר דג' הסימנים הנז' אע"פי שיהיו גרועים אלימי כחד סימן מובהק וכו' עש"ב וע"ש בתשו' מהרשד"ם ומהר"ם מאטלון ז"ל י וכ"כ הרב תמת ישרים בסי' ק"ב וז"ל ויכתבו תוך שטר