שו"ת תעלומות לב חלק ב קכח

לפוסלה אפי' בדיעבד. ובפרט כשאין בה לא שעה"ד ולא מקום עגון ואם זה נאמר אפי' בהרשאה שמביא השליח בידו שהוא נאמן לאמר בפ"ן ובפ"ן. ואם יש בה איזה טעות הניכר יש לומר דל מהכא ההרשאה באלו אינה. וכמ"ש המח"א בהל' גירושין די"ג ע"ב בנמצא טעות בסימני הגט שבהרשאה וכתב ומה בכך דל מהכא השטר כאלו נאבד הוא נאמן כיעו"ש ועיין למהריק"ו שורש ק"ו ה"ד הד"מ בסי' קמ"ה

אך בנ"ד שעיקר סמיכתנו הוא על ההרשאה כי השליח נתמנה שלא בפניו ואינו יכול לומר בפ"ן ובפ"ן. וגם לא נתמנה מהשליח א' כדי שיאמר שליח ב"ד אני ובגט אין בו קיום ב"ד. ואם כן כל סמיכתינו היא על ההרשאה הזאת הא ודאי לכ"ע צריך לדקדק בה בכל פרטיה שתהיה משופה ומנוקה מכל סיג וטעות ושגגה. וגדולה מזאת כתב הרב הת"ס ז"ל שם בסי' י"א וז"ל בשנת תקנ"ח הביאו לפני הגאון מו"ה משולם הרשאה לשליח ודקדק הגאון על קוצו של יו"ד. ואמ"ל שכל הני דקדוקים בהרשאה הוא מטעם. שכתב הריב"ש בשם הר"ן שיש לחוש כיון שלא דקדקו בהרשאה שמא גם בגט לא דקדקו ורמזו רמ"א סי' קמ"א סק"ל וזה לא שייך גבי רבנן דרב גוברייהו והשיב שזה היה בדורות הראשונים שהיו השלוחים בחזקת צדיקים ומהימני לומר בפ"ן ובפ"ן וההרשאה היא ליתר שאת ואין לדקדק כ"כ. אבל בזמנינו אין חזקת השלוחים ועיקר הקיום הוא ההרשאה וכו' וסיים אם כך בשנת תקנ"ח מה נאמר בשנת תקצ"ט אשר בעו"הר ירד הדת אלפים מעלות שיש לדקדק יותר ויותר ע"כ. ועוד לו בסי' ואם זה אמר הרב על שנת תקצ"ט אנן מה נאמר בשנת תרנ"ב. ואם הרב אמרה אפי' כשיש שליח אלא שיש לחוש על כשרותו מה נענה ומה נאמר בנ"ד שאין כאן שליח כלל וכמש"ל

א' ונחל בראשונה שיש בה הרבה ר"ת ודיבוקים ומחקים וביני שיטי. הנה בענין הר"ת כתב הד"מ בסימן קמ"א סקי"א שמהרא"י פסל הרשאה אחת שהיה כתוב ח"מ ר"ת וצוה לכתוב חתומי מטה כי לא טוב לכתוב ר"ת ולא נקודות רק תיבות שלימות ע"כ וסיים רמ"א שם שאם הביא השליח הרשאה שכתובה כה"ג אין לפסול ע"כ. ולכן פסק בהגה"ה בש"ע סקכ"ד לכתחילה כותבים ההרשאה בדקדוק ונזהרים שלא לכתוב בה ר"ת. מיהו כ"ז הוא כשאין צורך להרשאה כגון שהשליח בעצמו מביא הגט שההרשאה היא ללא צורך שהרי הוא נאמן לומר בפ"ן ובפ"ן וכמש"ל. אבל בכגון נ"ד שהגט נשלח ע"י הבי דואר וההרשאה היא עיקר קיום הגט אפשר דיש קפידא בדבר אפי' בדיעבד. וכן ראיתי למרן החביב ז"ל בכנ"הג א"הע סי' קמ"א הג"הט נ"ו שהביא דברי מהר"י מינץ בס"ה משם מהרא"י וכתב עליו שהיא חומרא יתירה שאפי' לדברי מהרא"י ה"ד כשיש צורך לשטר הרשאה מן הדין כגון שהשליח א' עושה שליח ב' אבל כשאין צורך לשטר השליחות לא פסל. ואפשר דס"ל דאע"ג דאין צורך לשטר שליחות אם לא כתבו כתקנו פסול כדעת מהרי"ל בתשו' סי' ק"ד ע"ב. הרי מבואר כשיש צורך לשטר השליחות ובנד"ד שיש לפסול לדעת מהרא"י ז"ל

איברא דקשה הדבר בעיני לפסול גם בדיעבד הרשאה שכתוב ר"ת אף אם ההרשאה צריכה מן הדין כגון בשליח ב' או בנד"ד שנשלח הגט ע"י הבי דואר דהא לא עדיפא ההרשאה מהגט עצמו. ובגט אם כתב ר"ת כתב מב"י בסי' קכ"ו בשם הגה"מ בגיטין שכתבו בשם הרב מטראני שאינו פסול ופסקו בש"ע סכ"ה ורמ"א בס"ד שאם כתב י"ב במקום שנים עשר דכשר. ועיין ג"פ ס"ק כ"א ובס"ק ע"ג כתב שה"ה אם כתב יום טו"ב במקום שבעה עשר וכן במספר השנים בר"ת שכשר. וראיתי למרן החבי"ב בסימן קכ"ו הגב"י מ"ב שנרגש מזה וסבר דפליג מהרא"י על סי' זאת של רי"ו והרב מטראני והביא תי' מהר"א קופינו שכתב דל"פ ושאני בגט במנין הימים מים בר"ת שאין לטעות בו. משא"כ כר"ת של ח"מ שיש לפרש חזקיה משה או שמות אחרים. וכתב הרב דאף שה חילוק נאה ומתקבל מטעם שנתן מהרא"י לא משמע הכי. י גם ה' מהר"ש סבע כ"ת כ"י כתב שרב אחד קרא תגר על שטר שליחות שכתוב הנז' והנז' בר"ת והוא ז"ל כתב שאין חשש. ואם איתא שאינו פוסל מהרא"י אלא במלה שיש משמעות אחד למה קרא תגר אותו הרב על הנז' והנז' שאין לטעות בדבר אחר ע"כ. ואני אומר דחדא מתרצת חברתה כי מ"ש שמדברי מהרא"י לא משמע הכי כוונתו שכבר ביאר מהרא"י דהטעם הוא שלא טוב וכו'. ונראה שבכל ר"ת אפי' שאין לטעות בו ולאו דוקא ח"מ. והנה הרואה יראה שדברי מהרא"י כפשטם קשים להולמם שפסל הרשאה שכתוב ח"מ ומשמע אפי' בדיעבד וכמו שהבין רמ"א ז"ל בכונתו. ושוב כתב כי לא טוב וכו' דמשמע מהיות טוב דוקא ולא לפסול גם בדיעבד. אך כונתו פשוטה שהוא סובר שאין לכתוב שום ר"ת בגט אפילו שאין לטעות בו אלא צריך לכתוב תיבות שלימות וזהו לכתחילה. אבל בר"ת שיש בו מקום לטעות יש לפסול גם בדיעבד וע"כ פסל בר"ת של ח"מ שיש מקום לטעות ואמר כי לא טוב לכתוב ר"ת כונתו אפי' על ר"ת שאין מקום לטעות וזהו לכתחילה. ובכן יפה כיוון אותו הרב שקרא תגר על מהר"ש טבע על תיבת הנז' והנז' דבודאי לכתחילה צריך להזהר ולא אמר הרב לפסול גם בדיעבד באופן זה שאין מקום לטעות ועיין להרב הגדול כמהר"ח מודעי הראשון ז"ל בס' חיים לעולם ח"ב סי' ל"ד סל"ב שגם הוא קרא תגר על רבני טבת"ו שכתבו בהרשאה ח"מ בר"ת וכתב שלא יפה עשו לשלוח הרשאה זאת והי"ל לכתוב אחרת והכשירה בדיעבד ע"פ מ"ש רמ"א שאם הביאה השליח אין לפסול עי"ש ועיין בס' ויאמר יצחק א"הע סי' ק"ץ שכתב ועמ"ש שטר הרשאה בר"ת הרי מור"ם כתב בהג"ה ונזהרים וכו'. ומדברי הכנ"הג מוכח שהיא פסולה ע"כ ואחר המח"ר לא דקדק היטב בדברי הכנ"הג

עכ"פ בכגון נ"ד ודאי שיש להחמיר יותר כיון שאין כאן שליח ועיקר סמיכתינו הוא על ההרשאה וממנה יתקיים הגט גם כי הר"ת שכתובים בה יש בהם מקום לטעות כמו ח"מ כמ"ש מהר"א קופינו ז"ל. וכן ב"ד כתוב כמה פעמים בר"ת ויש לפרש בני דוד או בעלי דינו וכיוצא מלבד תיבת הנז' והנז' שקרא עליה תגר אותו הרב ועוד בה כמה ר"ת שאינם נהוגים ואינם מובנים היטב ולפורטם אי אפשר כי קצר המצע. וכל הרואה נסח ההרשאה שהעתקנו לעיל בין יבין את אשר לפניו. ועיין בס'