שו"ת תעלומות לב חלק ב קכז

אלפים ושש מאות וחמשים ושתים לב"ע למנין שאנו מנין בו כאן במתא מכנאסה דיתבא על נהר בופבראן ובא לפנינו ימין בן יהודה המכונה עטייא ובידו גט כריתות שרצה לשולחו לאשתו צאלחא בת עזרה המכונה אנקונא להתגרש בו ובפנינו אנחנו ב"ד בהיותנו בג' מינה לאחיו אברהם בן יהודה המכונה עטייא להיות לו שליח במקומו לתת הגט לאשתו צאלחא בת עזרה. וכך אמר בפנינו הבעל הנז' הנני ממנה בפניכם את אברהם בן יהודה המכונה עטייא להוליך גט כריתות זה לאשתי צאלחא בת עזרא וליתן אותו בידה בכל מקום שימצאנה או ביד שלוחה ותהא ידו כידי ועשייתו כעשייתי ופיו כפי ודיבורו כדבורי ונתינתו כנתינתי ונותן אני לו רשות גמורה לעשות שליח בחריקיה ושליח אחר שליח אפילו עד מאה שלוחים ואפי' בלי אונס ותכף כשיגיע גט זה לידה או ליד שלוחה מידו או מיד שלוחו או מיד שליח שלוחו עד מאה שלוחים ואפי' בלא אונס תהא מגורשת בו ממני ומותרת לכל אדם. והגט שנעשה עליו אברהם בן יהודה הנז' שליח להוליכו לצאלחא בת עזרה כנ"ל נכתב ונחתם במתא מכנאסא דיתבא על נהר בופבראן בחמישי בשבת באחד עשר יום לירח אדר בשנת חמשת אלפים ושש מאות וחמשים ושתים לב"ע למנין שאנו מנין כאן במתא מכנאסא הנז'. ועידי הגט החתומים בו הם יצחק בן מסעוד המכונה בן דאוד וחיון ויעקב בן יוסף המכונה בן עטאר. אנחנו שננו החתומים פה שחתמנו בו יצחק בן מסעוד עד יעקב בן יוסף עד בלי כינוי משפחה. וסימני הגט הם אלו אחורי אות מי"ם שבסוף שיטה ראשונה נרשם זרקה ואחורי אות תי"ו שבתיבת אנתתי שבאמצע שיטה ו' נרשם סגולתא. ואחורי אות רי"ש שבתיבת פיטורין שבסוף שיטה אחד עשר נרשם קרני פרה. ובפנינו ביטל הבעל הנז' כל מ"ו ומ"ו דמ"ו ודנפקי מגו מ"ו עסב"ה שמסר על גט זה ועל שליחותו. וגם בפנינו קבל עליו בחרם ובשבועה חמורה בשית"ך שלא לבטל הגט הזה ולא את השליחות הזאת ומה שראינו ונעשה לפנינו כוח"פ תס"ת בזמן הנז' והכל שריר ובריר וקיים: יצחק בן דוד וחיון ס"ט יעקב בן עטאר ס"ט הנפק שטר הרשאה דנא קדמנא אנן ב"ד דתרי מינן חת"ל ומדאתבריר לנא דהיא היא חתימת ידייהו דהני סהדי דחתימי להתא אשרנוהי וקימנוהי כדחזי ואתקיים: יעקב ברדוגו ס"ט יצחק ן' מלכה ס"ט ע"כ העתק ההרשאה וקיומה. והנני בא לבאר הספיקות שיש בה אחת לאחת למצוא חשבון

א' שמנהגנו לכתוב ההרשאה בכתב פרוב'ינצאל שהיא כתיבה תמ"ה. והרשאה זאת נכתבה בכתב חצי קולמוס ורבו בה הדיבוקים במעט בכולה וגם שנכתבו בה כמה תיבות בר"ת ויש בה גם כן מחקים ותיבה אחת ביני שיטה ולא נתקיימה

ב' שכתוב במותב תלתא וכו' ובפנינו אנחנו ב"ד וכו' וכך אמר בפנינו וכו' והנסח הנהוג לשליח א' הוא בלשון עדים ולא בלשון ב"ד. ואם היו רוצים לעשותו בנסח מינוי השליח א' לה"ב שהוא בלשון ב"ד היו צריכים לחתום הב"ד עצמם. לא כן עתה שפתח בלשון ב"ד וסיים בלשון עדים וחתמו בו עידי הגט. וא"כ אין כאן עדות על מינוי השליחות כי לשון מינוי השליחות הוא מהב"ד והב"ד לא חתמו בו והגם שכתוב בסוף וגם קבל עליו שלא לבטל וכו' מלבד שיש לפרש שגם זה חוזר על ב"ד. עוד זאת שאף אש נאמר שחוזר על העדים עכ"פ הם מעידים שקבל שלא לבטל וכו' ועל המינוי אינם מעידים. ומ"ש בסו"ד ומה שראינו ונעשה לפנינו אין לפרשו דקאי גם על המינוי הנאמר בתחילה שכבר ביאר בתחילת דברי ההרשאה שהיה המינוי לפני ב"ד. ואם היה חפץ מסדר ההרשאה שהעדים יעידו שהכל נעשה בפניהם ובפני ב"ד לא היה צריך להתחיל במותב תלתא וכו'

ג' שבשם יהודה שבגט כתוב בשני ההין וכאן בהרשאה כתוב בב' אלפי"ן וגם פה כתב פעם אחרת באל"ף באמצע וה"א לבסוף וידוע שיש לדקדק שהשמות יהיו נכתבים כמו שכתובים בגט

ד' בשם העד שכתב בהרשאה המכונה בן דאוד וסיון באל"ף אחר הדלת. ואלו העד עצמו חתם בה בן דוד וחיון דוד ככתוב

ה' שלא ביארו מקום עמידת השליח כמו שאנו נוהגים כשהשליח במקום אחר

ו' שכתב סימני הגט חדשים מקרוב בזרק"א וסגולתא וק"פ ומלבד שלא שיערום הראשונים. עוד זאת שאינם סימנים מובהקים ובנקל יזדייפו. ואף אם נהגו בהם רבני המערב היינו ודאי בגט הנשלח ע"י שליח הולכה שהוא אומר בפ"ן ובפ"ן ולא בגט הנשלח עם הב"ד ואין קיום בית דין בגט והעיקר הם הסימנים

ז' שקיימו ההרשאה בתרי מגו תלת ומלבד שהי"ל לחוש לס' הפוסקים שצריך שיחתמו השלשה. וגם ס"ל שצריך שיתקיימו כל הג' חתימות עוד זאת שאפי' אם נקיל בהכרת ב' חתימות הי"ל לחתום ג' חתימות למען יתקיימו ב' אם לא יתקיימו השלשה חתימות

והנני בא לבאר הגמגומים שיש בהרשאה זאת אחת לאחת מפי סופרים ומפי ספרים כי הגם שיש בה איזה טעיות שהם טעות דמוכח ובדיעבד יש להכשיר. לא ידעתי מה צרה היתה שם בשעת הכתיבה שבראות הב"ד מה שיש לפקפק בה לא חזרו לכותבה כראוי שכבר ביארנו לעיל שלא היה שעת הדחק כי הבעל מצוי שם. ושליח המביא את הגט אין כאן כי הוא נשלח עם הפוסטה ומן הראוי להם לדקדק בהרשאה כראוי ולחזור ולכותבה כדי שיצא מתחילה דבר מתוקן. וכן ראיתי להרב חת"ת ז"ל בח"ב סי' י"א שכתב וז"ל ראיתי בהרשאה שכתבו פעם אחת פע"ת חסר טי"ת במקום פעת"ט ואע"ג דהוי טעות דמוכח מ"מ מילתא דתמיהא על גברי רברבי שלא השגיחו על כיוצא באלו. ומה הפסד היה לכתוב הרשאה אחרת כראוי עי"ש וכ"ש בנ"ד שיש בה טעיות הרבה ויש בהם שיש חשש