שו"ת תעלומות לב חלק ב קכו

בת פ' ומנהגנו לכתוב ברת ואין להקפיד בזה כמתבאר מדברי הג"פ סימן קכ"ו ס"ק פ"א ועיין לח"ש דקמ"ד. ונראה שמנהגנו הוא כדי שיהיה לשון תרגום וכמש"ל כמה שנהגו לכתוב למנינא דרגילנא לממני וכו'. וכ"כ הרב ג"פ שם בס"ק פ"א אלא שקשה למה לא נהגו ג"כ לכתוב בר פ' וכותבים בן פ'. ואולי שאם יכתבו בר פ' יש לחוש שיובן בר רבי פ' או בר מלשון חוץ וכיוצא וכמו שהאריך הרב ג"פ שם. עכ"פ ודאי דאף למנהגנו אם כתב בת במקום ברת אין לחוש כיון שרוב המקומות כותבים בת. ועיין להרב בארות המים ז"ל בסי' ס"ג דר"ג ע"ד ודר"ד ע"א. ד' שהשמיטו תיבת אנתתי הראשון וכתבו אנת פ' ומנהגנו לכתוב אנת אנתתי. כבר נשאל בזה הראנ"ח סימן י"א וק"ט ומהר"ם הלוי א"הע סי' ב' והכשירוהו ליתנו לכתחילה. וה"ד הרב ג"פ בסי' קכ"ו ס"ק פ"ט וכתב שיש ראיה לדבריהם מדברי מהרד"ך בית ד' ועיין ג"מ בולא דקס"ב שהאריך ועיין חיים לעולם להרב רח"ם ז"ל בח"ב סימן ל"ד סל"ב. ה' שכתבו צאלחא באל"ף לבסוף וצריך לכותבו בה"א כי הוא לשון ערבי. הן אמת כי מב"י ז"ל כתב דכל שאינו ל"הק בין אם כותב באל"ף בין אם כותב בה"א ש"ד עי"ש. וכ"כ מהרשד"ם ז"ל בהא"הע סי' ס"ח אל"ף או ה"א בסוף תיבה אין בהם שינוי ואלו היה הדבר בא לידי לא הייתי חושש אך הרב ג"פ ז"ל בסימן קכ"ט האריך בזה בס"ק קי"ט קל"א וקמ"א ובס"ק קל"ה העלה שאם כתב אל"ף במקום ה"א יש להקל בדיעבד ובס' עז"ן בשמות הנשים אות א' בשם אפנדרה ביאר יותר וז"ל ובשמות בני רומניא ולשון ערבי אע"ג דלכתחי' כותבים בה"א ע"ד ל"הק יראה לי דאם כבר נתגרשה בגט שנכתב א' במקום ה"א אין להטריח לכתוב גט אחר בה"א וכ"ש דיש להקל במקום עגון ושעת הדחק. וה"ד הרב דברי אמת ז"ל בקונט' י"א סי' י"ג משמע דהכי ס"ל וכן הביא דבריו בלתי חולק הרב ג"מ בולא בכללי השמות סימן מ"ה סי"א. ואף אם בערי המערב נהגו לכתוב שמות כאלו באל"ף לבסוף כמ"ש בקונט' הוראה דב"ד בשמות הנשים בשם עישה ובשם שמשא. מ"מ הי"ל לחוש למנהג מקום הנתינה שהוא העיקר. ובפרט שאם כתב ה"א במקום אל"ף יש להקל טפי בהצטרף ס' מהריב"ל ז"ל בח"ג סי' יו"ד וכמ"ש הרב ג"פ בסי' קכ"ט ס"ק קל"ה. ועדיפא מינה עשו מעשה ב"ד הגדול שבירושת"ו בשנת תרכ"ה שכתבו שם עיישא באל"ף לבסוף כמנהג מקום הנתינה ע"פ מ"ש בס' זכות אבות אע"פ שמנהגם לכתוב בה"א כמשפט לשון ערבי כיעויין בס' הוראה דב"ד דנ"ה ע"ב והכי הו"ל למעבד דבני מקום הכתיבה לכתוב צאלחה בה"ה לבסוף כמנהגנו שהוא מקום הנתינה. ו' שכתבו והרי את מותרת לכ"א בשני שיטות. תיבת והרי בשיטה א' ומותרת לכ"א בשיטה אחרת. הנה כבר כתב רמ"א ז"ל בסי' קכ"ו סמ"א כי טוב להזהר לכתוב הרי את וכו' בשיטה אחת אבל אם עבר וכתב הגט בב' שורות כשר והוא מפסקי מהרא"י ז"ל בסי' קמ"ג. ולטעם שכתב בעל הלבושים שם שהוא כדי שיהא נקרא בב"א שמא ישמעו השומעים מקצתו ויאמרו לא התירה לכל אדם. לטעם זה נ"ד עדיף טובא כי דוקא תיבת הרי הוא בשיטה אחת והשאר שהוא את מותרת לכל אדם בשיטה אחרת והשומעים כשישמעו כל הארבעה תיבות אלו הרי יש במשמעם שהתיר לאשתו לכל אדם ומעיקרא כבר כתב הרב. ג"פ שם בס"ק צ"ז שהוא טעם חלוש והביא ראיה מפרק המגרש דכותבים הרי את וכו' בב' שיטות וב' עמודים עי"ש. וגם הפר"ח שם בס"ק ס' הביא הא דפרק המגרש וכתב דאלמא לא בעינן בשיטה א' וה"ד הרב ג"מ בולא סי' מ"ט דקמ"ה ע"ב. וכן ראיתי בס' הוראה דב"ד אות ד' בשם דונא במעשה שהיה בע"הק ירושת"ו באייר תקצ"ד שאירע שכתב ה"א מותרת בשיטה יו"ד ותיבת לכל אדם בשיטה י"א והורו להתיר ע"פ הסכמת הרב ג"מ כיעו"ש. מ"מ הי"ל להזהר בזה לכתחילה וכן ראיתי להרב ויאמר יצחק ז"ל מרבני המערב בסי' קל"ח דקמ"ו ע"ד שכתב וז"ל עוד מצינו שתיבות וה"א מותרת לכ"א כתבו אותם בשני שיטות והרי את מותרת לכל בסוף שיטה ותיבת אדם בתחילת שיטה. ועמ"ש מהר"א ה"ד רמ"א בהגהה סימן קכ"ו סמ"א ומ"ש בעל הלבושים שם. ואף את"ל דהיכא שכתב והרי את מותרת לכל בשיטה אחת אפי' שכתב אדם בשיטה אחרת אין קפידא מ"מ הו"ל משנה מתקון חכמינו ז"ל שהתקינו שכל תיבות אלו יהיו בשיטה אחת וכו' עי"ש. ואנו נזהרים בזה שאם כתב הסופר תיבות אלו בב' שיטות כל שאינו שעת הרחק חוזרים לכותבו כתקון חז"ל. ובנ"ד לא ידעתי מה שעת הדחק היתה שם אתרי שהמגרש שם והגט נשלח עם הפוסטה דכל שעתא זמניה הוא ואין כאן שליח המוליכו כדי שנאמר אץ לדרכו. ז' שהשמיטו מקום עמידת האשה ומנהגנו בגט על ידי שליח לכתוב במקום העומדת היום לכתוב בכל מקום שאת עומדת וכהוראת מהריק"ש ז"ל. וכן עשיתי בגט ששלחתי מטראבלס המערב לפה נא אמון בזמן הרב הגדול כמהר"מ פארדו ז"ל כמ"ש בספ"הק תע"ל ח"א ח"הע סי' יו"ד. והגם שמדברי מרן ז"ל בש"ע סי' קכ"ח מובן שאם לא כתב לא עכב שהרי כתב אם יהיה עומדת וכו' ואם לאו אין כותבים מקומה כלל. וכן כתב הרדב"ז בישנות סי' מ"ד וז"ל ולענין מקום האשה אם אתם יודעים כתבוהו ואם לאו כתבו המקום שעומדת וכו' ואם אינם יודעים לא. זה ולא זה לא תכתבו כלל שאינו מעכב לדעת הראשונים ולדעת מקצת אחרונים מעכב ובשעת הדחק כשר ע"כ ועיין ג"פ סי' קכ"ח ס"ק י"ד וט"ו ובג"מ בולא סי' נ"ה ס"ו ובס' הוראה דב"ד אות ע' בשם עקביא הביא מעשה שבא גט מחו"ל לע"הק ירושת"ו ולא כתבו בכ"מ שאת עומדת והכשירוהו וציין להג"פ שם ומזבח אדמה דמ"ז ע"ד ובודאי דדינא הכי בדיעבד. מ"מ למחש הוה בעי לכתחילה כי מדברי מהריק"ש ז"ל נראה דקפידא הוא. ועיין בית אהרן מע' הה"א אות ט' מ"ש ע"ד הרב מזבח אדמה והצ"ע ואכמ"ל

ד' ומעתה אבא נבא אל נסח ההרשאה של שליחו' הגט אשר רבו בה הגמגומי' כאשר אבאר להלן: וזה נסחה

במותב תלתא כחדא הוינא בחמישי בשבת באחד עשר יום לירח אדר בשנת חמשת