שו"ת תעלומות לב חלק ב קכה

ע"כ ואין הספרים האלו מצויים אצלי כי לפי מש"ל מדברי רש"י ז"ל בסוגין מובן שהבעל מינה להראשון שימנה לאבא בר מניומי וכמש"ל. ועכ"פ אין ראיה מדברי רש"י ז"ל שס"ל שאין הבעל יכול למנות שליח של"ב כי הוא מפרש הסוגיא לפי המעשה שהיה ודו"ק

עוד ראיתי להרב דברי אמת שם שהביא ג"כ ס' רבינו יהודה בשם ר"י שהביא הסמ"ג דשליח הולכה לא יכול הבעל למנויי שלא בפניו ובקשתי בסמ"ג ולא מצאתי. רק בסדר הגט הביא משם רבו רבינו יהודה שכתב בשם ר"י שהאשה יכולה להרשות ארם לקבל גטה בעיר אחרת אע"פ שאינו שומע קולה וכו' עי"ש. ונראה שהבין מזה דדוקא האשה יכולה לעשות כן ולא האיש. וכבר כתבנו שאין זה במשמע דאתא למעוטי שליח הולכה שעושה הבעל אלא ממעט צווי הבעל לסופר ולעדים וכמש"ל. ואי אישר חילי אמינא דאין כאן מחלוקת לא בשליחות הגט וההרשאה ע"י גוי דודאי מעשה קוף בעלמא הוא. ולא חלק הגאון אלא כשאומר לגוי לומר לישראל דהו"ל בממנה לגוי שליח ולא בר שליחות הוא. וכ"ש כששולח הגט וההרשאה על ידי ישראל לשליח שהוא במקום אחר אף שהיה המינוי שלא בפניו ולא כתבו התוס' דבאיש בעינן שישמע קולו אלא לענין אמירה לסופר לכתוב ולעדים לחתום. אך מה נעשה שרי"ו בח"ג כתיב כ"ד הבין שהתוס' חולקים גם על מינוי השליח. והרא"ש ז"ל הבין שהגאון חולק בשליחת הגט ע"י גוי אף אם ממנהו לישראל בכתבו. ועיין י"א א"הע הגה"ט כ"א ובס' קול אליהו ח"ב א"הע סי' ל"א ואכמ"ל

ומ"מ אף אם נחלוק את השוים עכ"פ רבו הסוברים דמצי משוי שליח שלא בפניו ולהם שומעים כי רבים הם. ובפרט דאנן אתנא דהרמב"ם ומרן ז"ל סמכינן וגם לשולחו ע"י גוי כבר נהגו בשעת הדחק לשולחו כסברת רוב הפוסקי' ומרן ז"ל מכללם. וכ"כ בפשיטות הרדב"ז ז"ל בסי' תתקי"ז הובאה בגו"ר א"הע כלל ד' סי' ל"ב והרב תומת ישרים בסי' ק"ב כתב בפשיטות למנות שליח של"ב והרב בית יהודה במנהגי ארג'יל סי' ס"ב עשה מעשה ע"פ רבו ז"ל לשולחו גם ע"י גוי. ואף הרב. מופת דורינו ז"ל בס' שער אשר מא"הע סימן מ"ד שפקפק לכתחי' לעשות מעשה היכא ששירות מצוית מ"מ אזיל ומורה דבשעת הדחק שרי לכתחילה ע"י גוי והביא להקת הפוסקים המקילים בשעת הדחק. ועיין בקונטריס הוראה דב"ד בשמות הנשים בשם עושה שמבואר שם שעשו מעשה בית דין הגדול שבירושלם תו"ב לשלוח הגט ע"י שליח ואפי' לאירודיס שהיא קרובה לירושת"ו עשו מעשה בשנת תרט"ו. וכן עשה מעשה הרב הגדול שארי כמהר"מ חזן בהיותו מו"ץ פה העירה נא אמון יע"א כגט הנשלח לערי מערב הפנימי. וכן עשיתי מעשה בהיותי בעוב"י טראבלס יע"א בחברת דייני מתא הנז' כמבואר בספ"הק תעלומות לב ח"א א"הע סי' יו"ד. ועוד נראה לי דשליחות ע"י בי דואר קיל טפי מע"י גוי דהתם בגוי המוליכו יש לחוש דדילמא אתו למסמך עליה בתורת שליחות כמ"ש הרדב"ז ז"ל בסי' תתקי"ז הובאה בגו"ר כלל ד' סי' ל"ב. אבל ע"י בי דואר הלא אין כאן גוי מוליכו אלא מניחים אותו בתוך ארגז המכתבים והאניה מביאה את הארגז מעיר לעיר והוא סתום וחתום וכשהמכתב הוא באחריות (סיגורתא) צריך שהמקבל בעצמו ילך ויקבלנו מאוצר הכתבים. ועכ"פ לא שייך גזרת שליחות והוא פשוט וחפץ הייתי להאריך עוד בזה אך אין הספרים הצריכים מצוים אצלי

ב' ובדבר שהבעל מינה את השליח הא' שלא בפניו ולא מינה שליח א' במקומם והשליח א' ממנה שליח ב' בב"ד שלא בפניו ואותו השליח אומר שליח ב"ד אני

הן אמת דבהגהה בהרא"ש. בסוף פ"ב דגיטין כתיב שמ"כ כן ונראה ודאי שהוא יותר מרווח הדרך הזה. אך כבר ביארנו לעיל שלכל הפוסקים ראשונים ואחרונים שהתירו מינוי השליח שלא בפניו ושליחת הגט וההרשאה ע"י גוי לדעת כולם בשליח א' שממנה הבעל שלא בפניו איירי. י ובפרט דשליחות הגט ע"י בי דואר עדיף טפי מגוי דודאי הוי מעשה קוף בעלמא וכמש"ל. והגם שנהגו בית דין הגדול שבירושת"ו לעשותו בשני שלוחים וכמ"ש הרב הוראה דב"ד בשמות הנשים אות עישה. ובאות אלף אלטא הביא מעשה שעשו ב"ד רבא בשנת תרכ"ו בשליח א' ותמה עליהם וכתב שהרב המחבר הודה דאגב שיטפיה לא דק ע"כ. ולא ידעתי מה כל החרדה הזאת אחרי שרוב כל הפוסקי' הורו להלכה ולמעשה בשליח א'. ומ"ש שאין כן מנהג כל הבתי דינים שקדמום אתו הס"ר שאין ראוי לקבוע מנהג בתי דינים בזה שהוא דבר שאינו מצוי. ובכל קונטריסו הוראה דב"ד הנז' לא נמצא יותר מארבעה מעשים בענין זה. וכבר אני בעניותי בהיותי בעוב"י טראבלס המערב יע"א עשיתי מעשה בגט הנשלח משם לפה נא אמון יע"א בזמן שהיה פה רב ומו"ץ הרב הגדול מהר"מ פארדו ז"ל. והמעשה שהיה בשליח אחד היה וקבלו הרב ז"ל בספי' וכתב לי מקבלתו ונתינתו ולא פקפק בזה כיעוין בספ"הק תעלומות לב ח"א א"הע סי' יו"ד. (ועתה בא לידי ס' שדי חמד הנד"מ וחזיתיה להרב המחבר נר"ו במערכת גט סי' י"ט שהאריך הרחיב בזה כיד ה' הטובה עליו ואין הפנאי מסכים להשתעשע באמריו כי נעמו. גם כי רוב ספרי רבני אשכנז שהביא אינם מצוים אצלנו) והא פשיטא דלכתחילה ראו לעשות בב' שלוחים דודאי הכי עדיף טפי. אך כדיעבד ובשעת הדחק ודאי דעביד ומהני בשליח א' כהוראת רוב הראשונים ז"ל וכמדובר. ועיין עוד לקמן בנסח ההרשאה מה שכתבתי עוד בזה

ג' אתאן על נסח הגט הבא מהתם להכא כי ידוע שצריך להכתב בנסח מקום הנתינה. ובגט הזה ראיתי כמה שינוים ממנהגנו שהוא מקום הנתינה ואלו הן. א' שכתוב באחד עשר ומנהגנו לכתוב אחד חסר ב'. ובהא ודאי אין קפידא כמתבאר מדברי הכנ"הג סי' קכ"ו הג"הט מ"א ובג"פ שם ס"ק י"ז ובג"מ בולא סס"ו ע"א. ב' שכתבו למנין שאנו מנין ומנהגנו לכתוב למנינא דרגילנא לממני ביה. וגם זה ודאי שאינו לעכובא כיון שבכל המקומות נהגו לכתוב למנין שאנו מנין והטעם שנהגו פה נא אמון יע"א לכתוב למנינא וכו' נראה שהוא כדי שיהיה לשון תרגום כשאר נסח הגט וכיון דהכונה אחת היא אין קפידא. ג' שכתבו