שו"ת תעלומות לב חלק ב קכד

כתב ע"כ וכן הגיע בש"ע סי' זה סל"ה וכתב די"ח וסוברים דאין למנות שליח הולכה ע"י כתב. ומה שכתב רמ"א בסי' זה דיש חולקים וכו' כנז"ל לא מצאתי מי המה החולקים וסוברים שאין למנות ש"ה ע"י כתב דמשמע דברים אלו שאפי' מוליכו ישראל מעיר לעיר לא מהני כיון דמינוי השליח היה ע"י כתב. וגם הגאון ר"ח שלא התיר ע"י גוי אין טעמו מפני שהוא ע"י כתב אלא מפני שיד גוי באמצע. ואפשר ג"כ שלא פסל אלא כשאמר לגוי לו' לישראל אבל אם מינה בכתבו אפשר שיודה וכמש"ל ובבא"הג שם ציין ע"ד רמ"א ז"ל בש"ע סל"ה מחלוקת הגאון שהביא בה"ג. ותימא בעיני שאם כיוון רמ"א לזה המחלוקת היה צ"ל וי"ח וסוברים שאין לשלוח הגט על ידי גוי וגם בר"מ לא הביא כלל דברי הגאון. ואדרבא הביא בסתם דברי המרדכי בפ"ב דגיטין ובפ' כל הגט ומ"ש בא"ז כיעויין בסכ"ט. לכן נראה לי דודאי לא כיוון לזה המחלוקת רמ"א אלא דמ"ש שם בד"מ ועי"ל בסי' זה כתבתי דיש סוברים דאין למנות שליח ע"י כתב ט"ס יש במ"ש סי' זה דבסי' זה לא הביא סברת החולקים וסוברים כן. אלא צ"ל עי"ל סי' ק"ך כי שם בס"ו הביא מ"ש המרדכי סוף התקבל סי' תי"ז ולפי"ז אין אדם יכול לשלוח כתב ידו לב"ד שבמקום פ' שיגרשו את אשתו. וכתבו התוס' דאשה יכולה למנות שליח במקום אחר וכו' ועי"ל סי' ק"מ וקמ"א ע"כ ולזה כיוון בודאי

אלא שאנכי הרואה לפי פשטן של דברים שמ"ש המרדכי בשם ספר התרומה לא איירי כלל לענין שליח אלא לענין כתיבת הגט וחתימת העדים שכתב בתחילה וז"ל מ"מ ע"י כתב אינו מועיל ואפי' בפקח וכן תניא בתוספתא פ"ב כתב בכת"י לסופר כתוב ולעדים חתמו לא יכתבו ע"כ. ולזה סיים א"כ אין אדם יכול לשלוח כת"י לב"ד שיכתבו ויתנו גט לאשתו ודבר זה פשוט דלכ"ע לא מהני מה שכותב לבית דין שיכתבו דאנן בעינן שהסופר והעדים ישמעו קולו. ובכן גם ממ"ש בשם התוס' דאשה יכולה לעשות שליח במקום אחר ונראה שמזה למד רמ"א דדוקא האשה יכולה לעשות שליח קבלה ע"י כתב. אבל הבעל לא מצי עביד שליח הולכה ע"י כתב נר"ל דאין מזה ראיה לפסול שליח הולכה ע"י כתב דשפיר יכולים אנו לומר דלא אתו התוס' למעוטי שליח הולכה אלא היכא שהבעל כותב לסופר בכתב ידו שיכתוב ולעדים שיחתמו דאז ל"מ מפני דבעינן שישמעו קולו. אבל לגבי שליח קבלה דלא בעי' שישמעו קולה כתבו שיכולה אשה לעשותו ואנן נימא דה"ה שליח הולכה שיכול לעשות על ידי כתב. ולומר דגם השליח הולכה בעינן שישמע קולו זה לא שמענו מעולם וסוגיא ארוכה בפרק כל הגט דל' דמצי משוי שליח בין בפניו בין שלא בפניו ומי מכריחנו לחלוק את השוים

וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' גירושין הלכה כ"ב וז"ל כל העושה שליח אינו צריך שיהא עמו בב"ד אלא אומר להם הרי פ' שלוחי. ואפילו שלא בפניו ע"כ וכתב הר"מ שם דמקור דין זה הוא מההיא ר"פ כל הגט דפשיט ליה כי משוי שליח בין בפניו בין שלא בפניו. וכתב שכ"כ הר"ן ז"ל והוסיף משם כ"הג דאף האשה עושה שליח של"ב לקבל גיטה וכדעת רבינו ז"ל שכתב כל העושה שליח. דמשמע בין שליח הולכה בין שליח קבלה) ושכן הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל. אלא דלהרמב"ן והרשב"א אין שליח קבלה עושה שליח משום דהו"ל מילי ומילי לא ממסרן לשליח ולא דמי לשליח הולכה שהגט בידו ולאו מילי נינהו עי"ש וכ"כ הרא"ש ז"ל בס"פ התקבל וז"ל. ונ"ל דאיש ואשה שוים בדבר זה דגם האיש יכול למנות שליח במקום אחר וכו' דדוקא לענין כתיבת הגט וחתימה בעינן שישמע קולו ע"כ ופסקו הטור א"הע בסי' קמ"א ומרן ז"ל בב"י הביא מ"ש הרשב"א והר"ן ובב"ה הביא מ"ש הרמב"ם בפ"ז מה"ג ומ"ש הה"מ ז"ל ולא הביא שום חולק בזה. וכן פסק בש"ע סי' זה בלתי חולק זולת רמ"א ז"ל שכתב שם בסי"ד ע"ל סל"ה וכונתו על מ"ש שם דיש חולקים במנית שליח על ידי כתב ואנו לא מצאנו סברה זאת מפורשת וכדבר האמור

איברא דחזינא למהרשד"ם ז"ל בחא"הע סימן פ"ג שכתב דהתוס' נחלקו ע"ז כמו שהביא רי"ו שהוא מחלוקת בין התוס' והרא"ש וז"ל. כתבו התוס' כי יכולה אשה להרשות וכו' ודקדקו מאותה של מעלה כי דוקא באיש בעינן שישמעו. קולו אבל לא באשה וכו' ע"כ ולא הראה לנו איה מקום כבודו של דברי התוס' אלו. ולפי פשטן של דברים שהביא משמם כבר כתבנו שיכולים לפרש שמ"ש דוקא באיש בעינן שישמעו קולו היינו כי משוה הבעל שליח לסופר לכתוב הגט ולעדים לחתום שלא בפניהם. אבל אם נכתב ונחתם הגט על ידי שמיעת קולו אה"ן דמודו דמצי משוי שליח הולכה דמצי משוי שליח הולכה אפי' של"ב כיון ששולח לו הגט ולא הוי מילי. ובסברת כל גדולי הפוסקים שזכרנו וזה הוא מ"ש כי דוקא באיש בעינן שישמעו. קולו דהיינו לענין כתיבת הגט וחתימתו. אבל בשליח הולכה ודאי דלא גרע משליח קבלה ועדיף טפי כיון ששולח לו הגט. והכי משמע פשטא דשמעתתא בפרק כל הגט בעובדא דאבא בר מניומי והרב קרבן נתנאל בהגהותיו על הרא"ש תמה מינה על דברי הרא"ש שכתב ונראה לי דבין שליח הולכה בין שליח קבלה וכו' דמשמע באלו חידש דין זה מדעתו והרי היא סוגיא ערוכה שם והצ"ע כיעו"ש ואנא דאמרי דמהתם אין ראיה חותכת לסברה זאת. כיון דהדוחה יוכל לדחות דאבא בר מניומי הוי שלים שלוחו והשליח א' בפניו נתמנה. וכן פרש"י בסוגין מסור מילך קמן אמור דברי שליחותך לפנינו ותן לנו הגט ואמור בפ"נ וכו' וכ"כ תוס' רי"ד ואמור בפנינו וכו' ואע"פי שאינינו כאן כדאמרינן לקמן שיכול ב"ד למנותו בין בפני שליח וכו' הרי דשליח א' שלא היה מכירה שליח הוה ובפניו היה. ואף דפשטן של דברים משתמעי דהראשון שלה היה מכירה לא היה שליח אלא היה מוליך הגט לאבא בר מניומי והוא הוא השליח א' וכן פירשו איזה מפרשים מ"מ אין להקשות מזה על הרא"ש ז"ל כמובן

וחזינא לגאון הרב דברי אמת ז"ל בקונט' י"א סי' כ"ט שהביא משם הרב תורת חסד ז"ל שגם הוא הביא ראיה מההיא דאבא בר מניומי וכתב ע"ד ויפה הביא ראיה למה שפרש"י ה"ד הא"ז בתשו' ורא"ם ח"א סי' כ"ז דהבעל עשאו שליח לאבא בר מניומי מכחו אבל לפי מ"ש מהרימ"ט ח"א דאבא בר מניומי נעשה שליח מכחו של א' אין ראיה