שו"ת תעלומות לב חלק ב קכג

סימן ז' לעיר מכנסא שבערי מערב הפנימי. בענין שליחות גט על ידי בי דואר. ובענין שינוי נסח הגט וההרשאה. לכבוד מעלת ותהלת הרב מר דיינא רב משרשי'א כמהר"י ברדוגו הי"ו. אשר אור תורתו שואף זורח בעי"ת מכנאסא יע"א. יחי שמו לעולם כן יהי רצון אמן

אחרי דש"ת באהבה וחיבה. לאלפי רבבה

הגדתי היום שזה ימים לא כבירים קבלתי כת"י הבהיר ותוכו רצוף הגט וההרשאה מימין עטייא הי"ו לאשתו צאלחא ת"ס וראיתי בו ובהרשאה שיש לפקפק בהם ובודאי כי שגגת הסופר היתה. ומני"ר שיל"א איידי דטריד בגרסיה סמך עליו והנה כתבתי בזה מה שעלתה מצודתי פעם בקצרה פעם בארוכה לפי העת והזמן. כי לא יכולתי ללמוד הענין בהמשך אחד מרוב הטרדה ובטחתי בחכמתו וישרתו שיקבל האמת ממי שאמרו ויצוה לסופר הב"ד יב"ץ שישים לבו ועיניו בעניינים כאלה העומדים ברומו של עולם ואדוני וכסאו נקי ועגמה נפשי מראות צער באשה שהניחה פה בחסר כל. ועתה אומר לה טלי גיטך ולכי לך ולא תהיה כזאת בישר' למאוס אשת נעורים בדרך זה ואם חפץ לקיים מצות פ"ור ישלח לפייסה באשר יוכל וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים

א' והנני בא להשיב על ראשון ראשון בדבר שליחות הגט ע"י בי דואר. עיקר דין זה כתבי הטור בסי' קמ"א משם אביו הרא"ש ז"ל שכתב (בסוף פ"ב דמס' גיטין) משם ב"הג דאיתיה משמיה דרב חנינאי גאון דאי כרכוה לגיטא בחד מנא ואמר לגוי אמטיה האי מנא לישראל פ' ולתביה לאנתתי. ואמ"ל דלא מהני דכי נפיק גיטא דבעל בעינן דלמטי לידא דאתתא או לידא דשליח ישראל וכו' וע"ז השיב הרא"ש ז"ל שהם דברי תימה כיון דלא עשה הגוי אלא מעשה קוף בעלמא ומינה הבעל בכתבו לישראל למה יפסל הגט. וכן נוהגים בצרפת ע"פ ר"ת לשלוח גט וקידושין על ידי גוי וממנה בכתבו ישראל שבאותו מקום שליח ע"כ. ומב"י שם לא הביא שום חולק על הרא"ש בזה וכן פסקו בסתם בלי מחלוקת בש"ע סימן זה סל"ה. ובהגהה שם בהרא"ש שהיה מעשה כזה בקולוניא וכתב ראבי"ה ואביו רבינו יואל דהגט כשר והגון. וכתב עוד שמ"ב שבמקום שב"ד רצו לעשות שליח שלהם על הגט שבא לידם ע"י שליח שהעיד בפניהם בפ"נ ובפ"נ שיכולים ב"ד לשולחו ע"י גוי ליד שליח ישראל שימנה והוא יתנהו לה ויאמר שליח ב"ד אני ע"כ. ונראה דאתא לאשמועינן דלאו דוקא הבעל שיכול למנות לשליח שלא בפניו ולשולחו ע"י גוי לאותו ישראל השליח אלא שגם השליח שמינה הבעל ומסר לידו הגט ונמלך אחר כך ולא רצה להוליכו בעצמו שיכול לומר בפני ב"ד בפ"נ ובפ"נ וממנה בפני ב"ד שליח של"ב ושולח אותו ע"י גוי ואותו השליח אומר שליח ב"ד אני ובודאי דהכי עדיף טפי. ולכן הנהיגו רבני האחרונים ז"ל כששולחים גט ע"י ב"ד שהבעל ממנה שליח א' בפניו והוא אומר בפני ב"ד בפ"נ ובפ"נ וממנה שליח אחר של"ב בפני ב"ד ושולח הגט על ידי הבי דואר ואותו השליח אומר שליח ב"ד אני ובודאי דלאו לעכובא הוא. ובשעת הדחק יכול לעשות שליח א' שלא בפניו כמו שהנהיגו בצרפת וכמו שנבאר להלן בס"ב

והנה בדברי הגאון ר"ח ז"ל קשה דיוקא דרישא לדיוקא דסיפא כי מראש דבריו ניכר שלא פסל אלא בכרכיה לגטא ואמ"ל לגוי דלימא ליה לישראל דלתביה לאנתתיה. ואיהו לא כתב ליה לשלוחא ולא מידי והו"ל ההוא ישראל שליח שלוחו וגוי לאו בן ברית הוא וליתיה בתורת שליחות ובכגון דא ודאי דגם רבני צרפת והרא"ש ודעמיהו יודו שהרי לא התירו אלא במינה בכתבו לישראל שאז מעשה הגוי המוליך הוא בודאי מעשה קוף בעלמא הן אמת שמדברי המרדכי בפ"ב דגיטין משמע דאפי' לא מינה בכתבו לישראל שרי. דאדם יודע שאין שליחות לגוי ולא טעי וכ"ש היכא שמינה בפירוש לישראל שליח וה"ד רמ"א ז"ל בד"מ סי' קמ"א סכ"ט ולע"ד הדבר קשה לשמוע אם לא מינה בפירוש לישראל דסגי בהכי דאדם יודע דאין שליחות לגוי ולא טעי. שהרי עכ"פ אותו ישראל שמסר הגוי לידו הגט איך נתמנה שלוחו של המגרש דאף אם גמר בלבו שיהיה הוא השליח הו"ל דברים שבלב ולא הוו דברים. ומה שאמר לגוי בשעת מסירת הגט ל"מ ול"מ ולכן ודאי שהדין עם הרא"ש ודעמיה שהצריכו עכ"פ שימנה בכתבו לישראל והוה מצינא למימר דכה"ג גם הגאון יודה דשפיר דמי. אלא דמסוף דבריו ניכר דגם כה"ג ל"מ שהרי כתב דבעינן דכי נפיק גיטא מידא דבעל דלמטיה לידא דאתתא או לידא דשליח ישראל. ונראה דלא סגי באמצעות גוי אפי' מינה בכתבו לישראל כיון דלא אתי מידא דמגרש לידא דשליח. והגם דהיכי דלא לאפושי פלוגתא הוה יכילנא לפרושי דלא אתא בסיפא למעוטי מינה בכתבו לישראל. ולא אתא אלא היכא דשויה לגוי שליח למימר לישראל דלתביה לאתתיה וכדמשמע דיוקא דרישא דהיכא דמינה בכתבו לישראל שפיר חשבינן ליה כאתי מידיה לידא דשליח כיון דגוי לא עביד אלא מעשה קוף בעלמא. ועיין בתשו' הרדב"ז ז"ל סי' תתקי"ז הובאה בגו"ר א"הע כלל ד' סי' ל"ב שכתב וז"ל הג"ע ששם הגט ושטר השליחות על החמור וכו' ומיהו אפשר דגם הגאון יודה בזה וגזר בגוי דילמא אתי למסמך עליה בתורת שלימות ע"כ. עכ"פ הרא"ש ז"ל הבין בדברי הגאון שבכל אופן שיש אמצעות גוי לא מהני ואיהו ז"ל פליג עליה וס"ל דבמינה בכתבו לישראל שרי

וחזינא להמרדכי בגיטין סי' שמ"ח דאיתיה לן תשו' רש"י ז"ל במי שרצה לשלוח גט ע"י גוי ואמר דלא מהני אם לא שיאמר לישראל לקבלו (כן הגיה הב"ח שם) משמע דס"ל דהיכא שמינה לישראל לקבלו שרי אפי' שהגוי מוליכו אצלו וכן משמע ממה שסיים שם המרדכי על דברי ראבי"ה והביא ראיה מדין עירוב. ושם בסי' שס"א הביא מ"ש כה"ג בשם הגאון כיעו"ש ורמ"א בד"מ סי' זה ה"ד המרדכי שבסי' שמ"ח וסי' שס"ה וסיים וכן הוא בא"ז דאינו פסול אלא להביאו וליתנו בידה אבל בכה"ג (כלומר שמוסרו ליד ישראל) שרי. ועי"ל סי' זה כתבתי דיש סוברים דאין למנות שליח ע"י