שו"ת תעלומות לב חלק ב קיז

כ"ט סראקיס. הובא בשמ"הג למהריק"ש. והי"א הביא משם מהרש"ו שם זה בכ"ף סראכיס ועוד סרכאס סרכס עי"ש

ל' סרור. עיין גו"ר כלל א' סימן כ"א שכתב שהוא לשון שמחה בערבי ואם עיקר שמה שרה עי"ש. ועיין מה שציין הי"א אות זה

ל"א סת אל אהל. הובא במהריק"ש ומרש"ו ופירושו בלשון ערבי גברת המשפחה וצריך לכותבו בג' תיבות בחד שיטה ואם כתבו בב' שיטות. עיין ג"ף סי' קכ"ט ס"ק קל"ד

ל"ב סת אל בית. פירושו בערבי גברת הבית עיין י"א אות זה

ל"ג סתיתה. ביו"ד אחד ובה"א לבסוף וחסר וי"ו בין סמ"ך לתי"ו כן כתב המני"ח בסו"ס הלקט ובמז"הג למהרש"ו. אך מהריק"ש ה"ד הי"א אות זה כתב סותייתא בוי"ו ובב' יודי"ן ובאל"ף לבסוף ובקונט' כ"י שבידי הביא שם סותייתה בה"א לבסוף

ל"ד סת. כתב מהרימ"ט שהוא לשון גברת (בערבי) וצריך לכותבו סת ולא סתי. ונר"ל דזה תלוי במבטא שאם קורין אותה מהעריסה סתי כותבים כן כי פירושו גברתי. ועיין בי"א אות זה שהביא כמה סברות יש כותבים סיטי ויש כותבים שיטי בשי"ן עי"ש ועיין בהוראה דב"ד שהאריך בזה

ל"ה סתורה. קיצור שם אסתר שם זה נהוג ץ בערי המערב

ל"ו סת אל בנת. שם זה הובא במהריק"ש ופי' בלשון ערבי גברת הבנות. ובש"הג למהרש"ו כתוב סת אל בנאת באל"ף בין נו"ן לתי"ו עי"ש הו"ד בי"א אות זה. ונראים דברי מהרש"ו לכתוב בנאת בתוספת אל"ף כדי לחלק בין יחיד לרבים עי"ש: אות ע

א' עוץ עווץ עוויצה עיוש עייא. שמות אלו הובאו במהריק"ש ומהרש"ו ובש"הג שבסו"ס הלק"ט ציינם הי"א אות זה

ב' עזיזה. בה"א לבסוף כי הוא שם ערבי וכן הביא הי"א אות זה אמבוהא דספרי שהסכימו לכותבו בה"א לבסוף ועיין הוראה דב"ד אות זה

ג' עידה. בה"א לבסוף כמשפט לשון ערבי ה"א במקום ציר"י. כ"כ במנהגי מצרים דטו"ב ע"ב ודע דיש שם אידא ל' איטאלקית ואותו שם צריך לכותבו באל"ף בתחילה ואל"ף בסוף. ואם נסתפקו בו כותבים בה"א לבסוף כי טפי עדיף הכי כמ"ש הרב עז"ן ז"ל בשם עקיבה וכן עשינו מעשה בתשרי תר"ן

ד' עישה. ביו"ד אחד ובה"א לבסוף כמ"ש ה' חיים שאל ח"א סי' ל"ח ושם זה בערי המערב הפנימי כותבים אותו באל"ף לבסוף כמ"ש בס' זכות אבות הו"ד בקונט' הוראה דב"ד אות זה ובמנהגי מצרים דט"ז ע"ב כתב שלא נמצא שם זה בספרים ולמדו משם איש עי"ש

ה' עלו. שם זה נהוג בערי המערב וכותבים אותו חסר אל"ף כ"כ הי"א משם הפ"אה ח"א דע"ט ועיין מזבח אדמה דל"ב ע"ג

ו' עלייה שם אשה בלשון ערבי שלשם לאה קורין עלייה וכתב בהלק"ט דנ"ה ע"ד שכותבים בה"א לבסוף והי"א הביא משם המני"ח בסו"ס הלק"ט שכתב עליא ואפשר שמשפטו בה"א לבסוף ושרשו משרש אליה וקוץ בה והחליפו אל"ף בעי"ן. ועיין להרב הוראה דב"ד בשם זה שהאריך הרחיב בזה ועיין בס' אזן אהרן להרב מהר"א עזריאל ז"ל במ"הג סימן ה' שכתבו עאליה בה"א לבסוף ובאל"ף אחר העי"ן מפני שהיתה מערבית והמבטא שלהם מלעיל עי"ש

ז' עמאם. כתב הי"א שראה שם זה בשמ"הג למהרש"ו ז"ל ולא ידע פירושו

ח' עפייה. כתב מהריט"ץ בסימן רל"ב שהוא לשון ערבי ואין צריך אל"ף בין עי"ן לפ"א וביו"ד אחד ובסו"ד כתב בב' יודי"ן. וכתב הי"א שאולי חזר והסכים לכתוב בב' יודי"ן לתקן הקריאה עי"ש ועיין הוראה דב"ד בשם עלייה

ט' ערבייה. הובא במהריק"ש ומהרש"ו בב' יודי"ן והמני"ח בסו"ס הלק"ט כתב דבערבי נכתב ביו"ד אחד. ועיין שדה מגרש סי' כ"ב ובקונט' כ"י כתוב בב' יודי"ן: אות פ

א' פאווא. בס' בארות המים כתב לכותבו בוי"ו אחת אך במ"הג למהרא"א ה"ד הי"א כתב בב' ווי"ן. וכתב מהר"י ן' נעים בסדר הגט ובס' דבר משה ח"א א"הע סי' ע"ב אות ל"ח ועי"ש בי"א. ועיין טיב גטין מודעי סי' נ"ב ובהוראה דב"ד אות זה נכתב בה"א לבסוף עי"ש ובשער אשר במ"הג סי' רפ"א ור"ץ הובא בב' ווי"ן וב' אלפי"ן וכ"כ בפאת ים דס"ג ע"ד ודס"ה ע"ב

ב' פאטא. בב' אלפי"ן. כ"כ מוהר"א מוטאל ז"ל ה"ד הי"א

ג' פאלומבא. הובא בסו"ס בארות המים דר"א ע"ב במ"ם ולא בנו"ן ועיין בהלק"ט דנ"ו ע"ב ומהריב"ל ח"ג סימן ט' ובס' עדות ביהוסף ח"א סי' ץ' ה"ד הי"א אות זה. ו ועיין טיב גיטין מודעי סי' ה' ובהוראה דב"ד אות זה ובפאת ים דס"ו ע"ב ובגנזי חיים אות ג' סי' כ"ט

ד' פאלומא. עיין מהרח"ש ח"ג סי' ע"ה. ועיין בי"א לקמן בשם פירנה

ה' פאלקונא. הובא במ"הג להרב פרי מגדים ז"ל

ז' פאור. פרנסיזה. שמות אלו בגטין ישני' שניתנו במצרים הובאו בערך לחם למהריק"ש ה"ד הי"א. ואם פי' פרנסיזה הוא צרפתית שכן פירושו בלעז הי"ל לכותבו באל"ף לבסוף

ז' פאקימא. באל"ף לבסוף ואם יכתבו ה"א אין קפידא כ"כ מוהר"א מוטאל ועיין בי"א אות זה

ח' פאשאנא. בג' אלפי"ן ושי"ן. ואם כתב סמ"ך וה"א לבסוף כשר. מהר"א מוטאל ה"ד הי"א והביא ג"כ מס' בארות