שו"ת תעלומות לב חלק ב קי

דבמקום ב' יודי"ן כתב ה"א יו"ד. עיין למהר"א ששון ז"ל ולהרב הנז' שם ועיין בי"א אות זה שהאריך ועיין בית אהרן בש"הג מה שציין

ט' זוקארינא. שם אשה הובא בפרמ"א ח"ב סי' נ"ו ה"ד בס' בית אהרן אות זה

י' זושטא ג'ושטא. יש מקומות שכותבים ג'ושטא בגימ"ל ורפא עליה ויש כותבים זושטא בזי"ן וכותבים לפי מנהג מקום הנתינה ואם כתב במקום הכתיבה בכה"ג כשר הגט. הרב הנז' שם ועי"ש שהאריך ובס' י"א אות זה הביא משם מהרש"ו שכתוב ג'וסטא בגימ"ל סמ"ך וה"א לבסוף. וכתב הרב המחבר ז"ל שכנ"ל עיקר שכמדומה לו ששם זה הוא מן היונים עי"ש ואתו הסליחה כי שם זה הוא פירושו ישרה בלשון ספרדי ואיטאלקי וד"ב

י"א זואיסא. שם זה הובא במהרח"ש ח"ג סי' ע"ז בסגנון זה זי"ן וי"ו אל"ף יו"ד סמ"ך אל"ף. ה"ד הי"א אות זה וכתבו שלדעתו שם זה הוא נגזר משם זויי שהוא שם חיה בלשון יוני ולגעגוע קורין זואיסא. ומן הראוי לכתוב זוייסה בב' יודי"ן וה"א לבסוף ומי שלבו נוקפו יכתוב ב' גטין עי"ש. ועיין ד"מ ח"א בהשמטות אות י"ט דקפ"ו ע"ד וצריך לחקור איך נקראת משעת עריסה

י"ב זיינה. שם אשה בערבי ופי' יפה ומשפטו בה"א בסוף תיבה. הרב הנז' שם משם מהריק"ש ז"ל ובקונ' טיב גטין מודעי סי' ו' כתבו ביו"ד לבסוף ועי"ש הטעם

י"ג זינבול. בספר י"א אות זה הביא משם המני"ח לכתוב בנו"ן קודם הבי"ת וכתב הרב המחבר שאם כתב זימבול במ"ם אין לחוש עי"ש. ובע"הק ירושת"ו כתבו בנו"ן כמ"ש בקונ' הוראה דב"ד אות זה ועיין גנזי חיים אות ג' סימן י"ב מה שציין והעלה לכותבו בנו"ן ע"ש

י"ד זיסל. שם אשה אשכנזית. כן כתב בקונ' טיב גטין מודעי סי' ל"ו שכן נמצא בספרי רבני האשכנזים

ט"ו זכרה. יש שקורין כן בכ"ף ואולי הוא שם זהרה ונתחלף ה"א בכ"ף וכתב הרב ס' שמות שאם קורין אותה זכרה יכתבו בגט וכן ראוי לכתוב. הרב הנז' שם ועיין בי"א אות זה

ט"ז זמורידה. כ"כ הריק"ש ונראה דהוא שם אבן ספיר ועיין לעיל בשם אישמירלדה וכותבים בה"א בסוף תיבה הרב הנז' שם. ולי נראה שצריך לחקור אם אינו קיצור השם של זמרדה כמובן ועיין בקונ' שדה מגרש שבסו"ס ויקרא אברהם ועיין פאת ים אות ג' דס"ה ע"ב

י"ז זנתות. שם כינוי לאשה הובא בקונ' טיב גטין מודעי סי' ו'

י"ח זפ'ירה. עיין להרב הנז' שהאריך וסו"ד העלה דלבני רומאניה יכתבו בזי"ן ולספרדים יכתבו בסמ"ך וכן הוא מבטא א"י ומצרים ויכתבו חסר אל"ף בין זי"ן לפ"א ויכתבו בה"א לבסוף כיון שהוא נגזר מל"הק. ואם כתב סאפ'ירה מלא אל"ף כשר ואם כבר נהגו לכתוב מלא אל"ף אין לשנות המנהג ע"כ. ועיין טיב גטין מודעי סי' נ"ג שהאריך בזה ובגנזי חיים אות ג' סי' ח"ן העלה לכתוב באל"ף אחר הזי"ן ובה"א לבסוף ועיין בית אהרן בש"הג אות ז' שהאריך

י"ט זריפה. עי"ל באות ץ': אות ח

א' חבובה. בה"א לבסוף וחסר אל"ף אחר החי"ת. ועיין חיים שאל סי' ל"ח אות י"ג ובהוראה דב"ב אות זה

ב' חביבה. בה"א לבסוף כן כתוב בקונט' הריק"ש והו"ד בס' עז"ן באות ס' בשם סלאמה ועי"ש מ"ש בזה. ועיין הלק"ט דנ"ו ע"ג הו"ד בי"א אות זה ועיין שם מ"ש

ג' חביקה חבקה. עיין ויקרא אברהם בשדה מגרש סי' ס"ה

ד' חדינה. מורכב משם חנה ודינה. הובא בס' רב דגן במזכרת ש"הג סימן ד' ס"ה

ה' חייקה. שם אשה במזכרת הגטין למהר"א אסכנדרי ז"ל

ו' חיה. כתב מהרש"ו הו"ד בי"א אות זה שנסתפק בשם זה ונראה לו שצריך לכתוב חאיא ע"כ. ולא ידעתי מקום לספקו ואולי נסתפק בשם אשכנזית מפני המבטא שלהם ואפי"ה ליכא לספוקי בזה דודאי שצריך לכתוב חיה ככתוב וכ"כ הנחלת שבעה והב"ש והו"ד בהוראה דב"ד אות זה

ז' חלווה. שם אשה. כך נמצא בגטין ישנים שניתנו במצרים והובאו בס' ערך לחם למהריק"ש וכ"כ בע"הק ירושת"ו כמ"ש בהורא' דב"ד אות זה

ח' חמאמה. עיין בקונטריס הריק"ש ובס' עז"ן באות ס' ומשפט כתיבתו באל"ף בין ב' מימי"ן וה"א לבסוף ועיין י"א אות זה

ט' חנוזה. נגזר משם חן ולכן יש לכותבו חסר יו"ד אחר החי"ת וכה"א לבסוף. י"א אות זה משם מהר"א מוטאל ז"ל

י' חנונה. הוא שם ערבי מלשון חנינה ורחמנות ואם עיקר שמה חנה וקראוה חנונה אם יש מי שקורא אותה חנה כותבים חנה דמתקריא חנונה ואם נשתקע שם חנה לגמרי כותבים חנונה לבד כיון שהוא שם בפ"ע. עיין דרכי נועם א"הע סי' מ"ה הו"ד בי"א אות זה ועי"ש מה שציין עוד ועיין חיים שאל ח"א סי' ל"ח

י"א חנינה. ביו"ד אחר הנו"ן הראשון ובה"א לבסוף. ואם עיקר שמה חנה כותבים חנה דמתקריא חנינה. כ"כ רבני ע"הק ירושת"ו הו"ד בהוראה דב"ד אות זה וכ"כ בס' אזן אהרן במ"הג סי' י"ג

י"ב חנושי. כמדומה שהוא געגוע לשם חנה וכשעיקר שמה חנה כותבים חנה דמתקריא חנושי כ"כ בע"הק ירושת"ו. וזה הוא דוקא לספרדים אבל אם המגרש אשכנזי צריך לברר כצד נכתב. עיין בס' הוראה דב"ד אות ח' שהאריך

י"ג חנולה. בס' עז"ן אות ח' ציין לס' מטה יוסף ח"ב א"הע סי' א'. ואם עיקר שמה חנה כותבים חנה דמתקריא חנולה.