שו"ת תעלומות לב חלק ב קט

ז' הליזא. כתוב במנהגי מצרים בשה"ג וכתבו שלא נמצא בספרים ונתלמדו מכתיבתם. והן אמת כי בכתיבתם כך כותבים בה"ה בתחילת תיבה מפני שהם משתמשים בה"א במקום אי כמו אסתר אירמוזא וכדומה וכמש"ל. וגם כאן הי"ל לכתוב איליזא או היליזא ביו"ד אחר הה"א כמשפט שם אירמוזא וכמש"ל. מ"מ בדיעבד אם נכתב חסר אין קפידא כמש"ל בשם הירמוזא

ח' הנא. כתוב בס' שמות הנא כך היה שמה מעולם ולא חנה ובקונטריס שמות להריק"ש כתוב הנא באל"ף הנה לפי שכן נכתב בערבי ע"כ. ואם היינו יודעים דשם הנא הוא נגזר מלשון ערבי היינו כותבים בה"א לבסוף. אבל אם הוא מלשון ספרד ואשכנז משפטו אל"ף וכיון שהדבר ספק ראוי לכותבו בה"א כיון דאפי' בלשון ספרד יש ס' שכותבים בה"א. ואע"ג דלא קימ"ל הכי היינו בודאי אבל כשהוא ס' יכתבו בה"א וכ"כ בחיבורו ג"ף סימן קכ"ט ס"ק קל"ח. ואם יודעת לחתום כותבים כפי חתימתה ואם יש מנהג בעיר לכתוב באל"ף כותבים כן הרב הנז' שם. ונראה ודאי שאם עיקר שמה חנה וקורין לה הנה שכותבים חנה אם הם מבטאם כמבטא הלועזים. כי ידוע שבכתיבת המבטא הלועזים החי"ת קורין אותה ה"א ואם יש ספק הנכון הוא לכתוב דמתקריא חנה. וכן הסכים הרב י"א ז"ל אות זה ועיין טיב גטין מודעי סי' נ"ג

ט' הנולה. עיין י"א אות זה שהביא הסכמת רבני קושטא לכתוב דמתקריא הנולה ובה"א לבסוף והוא הנכון. ובע"הק ירושת"ו כתבו בלא תיבת דמתקריא ועיין מ"ש הוראה דב"ד אות זה. ועיין טיב גטין מודעי סי' ט"ז ונ"ג ובס' רב דגן במ"הג סי' ג' סטו"ב כתבו ב' גטין אחד בשם חנולה ואחד בשם הנולה עי"ש

י' הנלא. כתב ס' שמות משם הלבוש חנה שקורין הנלא אין כותבים אלא חנה ולא המכונית הנלא שהכל יודעים שהוא קיצור. וכתב שזהו כשקורין אותה חנלא בחי"ת אבל אם קורין אותה הנלא בה"א אינו מוכח שהוא קיצור לשון דחנה וכו' ע"כ ה"ד הרב הנז' שם. וכתב דאפילו קורין אותה חנלא בחי"ת אם עיקר שמה היה חנה הו"ל כמו חנולה בלשון לועז ספרד דכותבים חנה דמתקריא חנולה וכותבים בה"א לבסוף כיון דנגזר משם חנה עי"ש. ועיין מטה יוסף ח"א א"ה סי' א'

י"א העניא. שם אשה אשכנזית הובא בקונט' הוראה דב"ד אות זה: אות ו

א' וארדה. הוא שם ערבי ופירושו שושנה וכותבים ה"א לבסוף כמשפט לשון ערבי ולא וארדי ביו"ד הרב הנזכר שם. ובס' י"א אות זה הביא משם הרב המני"ח שמשפט כתיבתו חסר אל"ף בין וי"ו לרי"ש וכן הוא בלשון תרגום. וכ"כ בחיים שאל ח"א סי' ל"ח

ב' וידא. פירושו חיים וחיות בלעו ספרד ולכן כ כותבים באל"ף לבסוף הרב הנז' שם. ויש כותבים בידא בבי"ת רפויה ועי"ל באות ב' ובהוראה דב"ד אות זה. וכן כתוב בס' טיב גטין מודעי בסי' מ' וסי' נ"ו בוי"ו בתחילה וכ"כ הרב הגדול שארינו ז"ל בס' רוח חיים חא"הע ובס' גנזי חיים אות ב'

ג' וינטורא כך נתפשט המנהג לכתוב בוי"ו בתחילה ועי"ל אות ב' ובטי"ת ולא בתי"ו הרב הנז' שם. וכותבים באל"ף לבסוף ומ"ש שם בה"א לבסוף היא טעות הניכר

ד' ויליירא. משפטו בוי"ו בתחילה ולא בבי"ת רפויה ובב' יודי"ן ואל"ף לבסוף כ"כ הרב הנז'. ועיין י"א אות זה שהאריך ובהוראה דב"ד באות זה

ה' וינטורוזא. שם אשה וצריך לחקור אם עיקר שמה כן או עיקר שמה וינטורא ולגעגוע קרו לה וינטורוזא. י"א אות זה

י' וירטוד. בטי"ת ובדלי"ת לבסוף י"א אות זה משם הר"א מוטאל ז"ל וכ"כ בשה"ג שבס' שער אשר ח"א סי' רנ"ח

ז' ויניצייא. בצד"י ולא בזי"ן. מהר"י ן' סאנג'י בסו"ס בארות המים דרי"א ע"א ובע"ד כתב שהוצרך לכתו' ב' גטין א' בצד"י וא' בזי"ן ה"ד הי"א ותמה עליו כיעו"ש. ולי נראה שצריך לכתוב בצד"י כי כך נכתב שם העיר ויניצייא כידוע

ח' ויניצייאנא הובא שם זה בהוראה דב"ד אות זה: אות ז

א' זאחארא זוכרו זוחרו. עיין בשמות אלו בס' י"א בשם זאחארא

ב' זאלה זולה. קיצור שם מזלה. עיין בקונ' שדה מגרש בס' ויקרא אברהם גט ח' וס'

ג' זאטובה. קיצור שם מזל טוב. עיין בקו' שדה מגרש גט נ"ב

ד' זגדה. כ"כ בע"הק ירושת"ו זי"ן גימ"ל דלי"ת ה"א כמ"ש בהוראה דב"ד אות זה

ה' זהרה. מלה ערבית פי' שם פרח ומשפטה בה"א לבסוף וחסר אל"ף בין זי"ן לה"א. אמנם מהריק"ש כתב זאהרה מלא אל"ף הרב הנז' שם. ובע"הק ירושת"ו כתבו חסר אל"ף באמצע כמ"ש בקונ' הוראה דב"ד אות זה ועיין נחפה בכסף ח"ב א"הע סי' ז' ועי"ל באות א' בשם אזהר

ו' זהבית. כתב ס' שמות משם מהרי"ט שיש שקורין לה זהבי והוא קיצור השם וצריך לכתוב זהבית. וכתב הרב הנז' דאם כ"ע קרו לה זהבי ואין אנו יודעים שעיקר שמה זהבית קשה הדבר לכתוב זהבית עי"ש. ועיין לעיל באות ד' בשם דהביי

ז' זהרון. שם אשה הובא בהריב"ש סי' קע"ט וכתב הרב הנז' שאין שם זה מצוי בינינו

ח' זוי. פי' שם זה וידא וחיה בלשון רומאניא. וכתב מהרי"ט לכותבו ביו"ד אחד לבסוף (על משקל כוי נוי) והרב הנז' שם העלה לכותבו בב' יודין כדי שיורגש היו"ד. ואם נכתב זוהי