שו"ת תעלומות לב חלק ב קז

נגזר משם שמחה. ועיין י"א אות זה מ"ש משם מהראנ"ח ז"ל ועיין טיב גטין מודעי סי' ז' ועיין בס' מימר חיים שבספר חיים לעולם א"הע סימן ט"ל סמ"ו

כ"א גחלה הובא בס' אוזן אהרן למהר"א עזריאל ז"ל במה"ג סי' י"א שם אשה מעי"ת בבל יע"א ונראה שהוא שם ערבי ע"כ כתבוהו בה"א לבסוף ועוד לו בס' כפי אהרן ח"א סימן ט"ז

כ"ב גינטילה. עיין י"א אות זה שכתב שבס' דבר שמואל סי' ר"ך נסתפק בארצות איטאליא איך יכתבו בגט גינטילה או ינטילה או גיאנטילה. וכתב דלצאת י"ס אם היה בא מעשה לידו היה כותב ב' גטין ע"כ והנה ידוע כי שם זה פי' הוא בלשון איטאלקי כמו גינטיל אומר לזכר. ולא ידעתי למה כתבו בה"א לבסוף ואולי הוא ט"ס

כ"ג גיאונה. נסתפקו אם עיקר שמה ציונה לפי שנולדה בציון והחליפו הצד"י בגימ"ל וכתבו ב' גטין. י"א אות זה משם מר רבו ז"ל

כ"ד גיבול. דמתקריא שרה. ק"פ אות זה משם תשובה מאהבה סי' ב"ן אות ה'

כ"ה גירה. עיין בי"א אות ק' שכתב משם מהרא"א ז"ל לכתוב ב' גטין אחד בשם קיירה ואחד בשם גירה. ועיין פאת ים במזכרת הגטין דס"ו רע"א שכתב ב' גטין בשם גירה בשביל הרפא שעל הגימ"ל עי"ש. ולא ידעתי למה כתבו בה"א לבסוף אחרי שאינו ל"הק ולא לשון ערבי ואולי הוא לשון יוני

כ"ו גמול לכאורה היה נראה שהוא קיצור שם גאמילה אמנם יראה שהם שני שמות הרב הנז' שם. ונראה דנפק"מ היכא דלא נודע איך נקראת בשעת עריסה שאם נקראת גאמילה וקראוה גמול ודאי דהוא קיצור. ואם נודע שמשעת עריסה נקראת גמול ודאי דכותבים כן ופשוט

כ"ז גמאנה. הובא בי"א אות זה משם הראנ"ח ז"ל ולא הודיענו מקורו

כ"ח גמארה. כן קורין בערי מערב החצון למי ששמה קמרה שפי' לבנה. והסכימו רבני ע"הק לכותבו מלא אל"ף בין מ"ם לרי"ש ובגימ"ל בתחילה וה"א לבסוף. כ"כ בספר הוראה דב"ד אות ג'

כ"ט גראסיוזא גראסייא. פירושו בלשון ספרד חן חנה ולכן כותבים באל"ף לבסוף ובשם גראסייא כותבים בב' יודי"ן כשם גוייא ואיסטרילייא. והאיטאציאני כותבים גראצייא גראציוזא בצד"י ובכה"ג הולכים אחר לשון המדינה שכותבים בה הגט הרב הנזכר שם. עיין י"א אות זה ומ"ש בשם גראסיוזא משם מהרב"ח שכתב בב' יודי"ן אתו הס"ר שלא כתב הרב כן אלא בשם גראסייא ולא בשם גראסיוזא והחילוק מבואר ועיין הוראה דב"ד אות זה שהאריך ועיין גנזי חיים אות ג' סי' ה' שמנהגם לכתוב בס' וביו"ד אחת ובאל"ף לבסוף

ל' גרז. שם אשה באר"ץ. הובא בס' אזן אהרן במה"ג סי' י"ח וסי' י"ט: אות ד

א' דאביילא בכ"ף וב' יודי"ן. י"א אות זה משם מהר"א מוטאל ז"ל וכתוב שם באל"ף לבסוף ולא ידענו פתרונה

ב' דבורה. יש סוברים לכותבו מלא וי"ו וי"א לכותבו חסר והכריע הרב הנז' שם לכותבו מלא ואם כתבו חסר כשר וניתן לכתחילה עי"ש. ועיין י"א אות זה ובס' טיב גטין מודעי סי' ט"ל ובהוראה דב"ד אות זה

ג' דהביי. לשון ערבי ופי' מוזהבת וכותבים בב' יודי"ן בסוף תיבה הרב הנז' שם. ובס' י"א אות זה הביא שם זה משם מהרש"ו ז"ל וכתבו בב' יודי"ן וה"א לבסוף

ד' דולסא. בסמ"ך ואל"ף לבסוף כי הוא שם ספרדי הרב הנז' שם. וכ"כ הי"א אות זה

ה' דואינייא. משפטו בב' יודי"ן ואל"ף בסוף תיבה. וכ"כ בתשו' הריב"ש סי' ר"ז וצריך לחקור אם משעת עריסה קרו לה אורדואינייא ואח"ך קרו לה דואינייא שאז כותבים אורדואינייא דמתקריא דואינייא וה"ה איפכא ועי"ל אות א'. הרב הנז' שם

ו' דונא דונייא. שם דונא אינו שם עצם אלא שם גדלות (כמו דון לאיש) ולכן אין כותבים אלא שם העצם לבד זולת אם נשתקע שם העצם לגמרי שאז כותבים שרה המכונית דונא ואם אינם יודעים וזוכרים שם העצם יכתבו אנת אנתתי המכונית דונא. ואם אינם יודעים שיש לה שם עצם או שיודעים שמשעת עריסה קרו לה דונא כותבים דונא לבד וכותבים באל"ף לבסוף ובמקום שקורין דונייא כותבים בב' יודי"ן בין נו"ן לאל"ף הרב הנז' שם. ועיין גנזי חיים אות ג' סי' ל"א

ז' דוראנתא. הובא בקונט' הריק"ש וכנראה שאינו לשון ערבי מדכתב באל"ף סוף תיבה. ואולי שהוא נגזר משם דוראן לאיש דוראנתא לאשה ומיהו היה צריך לכותבו בטי"ת ולא בתי"ו. אך כיון שכתבו הריק"ש בתי"ו אין לשנות כיון דלא ידענו פתרונו הרב הנז' שם. ונראה שהוא לשון איטאלקי דוראתא שר"ל מוזהבת והנו"ן יתרה ועיין י"א אות זה שכתב משם הרב ז"ל לכותבו בה"א לבסוף ולא דקדק בדבריו וכמש"ל

ח' דודה. שם אשה מערבית. עיין פ"הא ח"ג דל"ו ע"ב ועיין י"א אות זה מ"ש על דבריו ובהוראה דב"ד ציין לספר מזבח אדמה דל"ב ע"ב

ט' דוחנא. הרשב"א בח"ב סי' קי"ט כתבו בה"א לבסוף וכתב מרן החבי"ב שלא דקדק וצריך לכותבו באל"ף לבסוף כ"כ בכנ"הג סי' קכ"ט הגהב"י ל' והי"א באות זה כתב דמי הגיד לו ששם זה הוא ספרדי וכו' עי"ש. ואני אומר דכיון שכתב הכנ"הג שצריך לכותבו באל"ף ודאי שנתברר לו שאינו לשון ערבי. דאי הוה מספק"ל ודאי דטפי הוה עדיף לכתוב ה"א כידוע. וכתב עוד בכנ"הג שם שאם כתב דוכנא או דוכאנא לא פסל ע"ש

י' דולציטא. שם זה הובא בשה"ג בסו הלקט: