שו"ת תעלומות לב חלק ב קה

ל' בין וינוטא. כך קורין האיטאליאנוס בין ו ביו"ד אחד ותיבת וינוטא בוי"ו אחר הנו"ן וטי"ת במקום דלי"ת הרב הנז' שם משם מהרי"ח ז"ל. ואם קורין אותה ביין וינוטא בשתי יודי"ן אחר הבי"ת כותבים כן כנז"ל באות שלפני זה

ל"א ביליידא. שם זה הוא משמות בני ספרד והבי"ת רפויה ויש כותבים רפא על הבי"ת. ובתשו' הרא"ש כלל ק"ה סימן ג' כתיב בבי"ת וכ"כ הריב"ש ר"סי ר"ז. אך בס' שמות כתב בוי"ו ויראה דמקום שנהגו לכתוב בוי"ו יכתוב בוי"ו. ואם אין מנהג יכתבו בבי"ת ובאלף לבסוף הרב הנז' שם. ועיין י"א אות זה שכתב שבמקום שנהגו לכתוב ב' גטין בשביל הרפא שיכתבו בוי"ו עיין שם

ל"ב בינטורא. עיין בס' שמות באות ב' ואות וי"ו ובשמות אנשים אות ץ' ובתשו' פ"מ ח"א ר"סי ט"ו כתב וינטורא בוי"ו וכיון דהעולם קורין בוי"ו וכן נתפשט המנהג יכתבו בוי"ו. ואם נהגו לכתוב בבי"ת יכתבו בבי"ת וכותבים אל"ף לבסוף הרב הנז' שם. וכותבים בטי"ת ולא בתי"ו כמש"ל באות וי"ו

ל"ג ביני. הובא בק"ה למהראנ"ח בסו"ס הלק"ט ועי"ל סל"ה בשם בינני בב' נוני"ן. ואולי שהוא שם אחד אלא שמדגישים הנו"ן

ל"ד ביזיבואה. באל"ף וה' לבסוף ולא אל"ף לבד ולא ב' אלפי"ן י"א אות זה משם מהרא"ם

ל"ה בינני. בב' נוני"ן הובא בק"ה למהראנ"ח בסו"ס הלק"ט ובי"א אות זה כתב שבס' שמות כתוב בינגי בנו"ן וגימ"ל וכתב שאפשר שט"ס נפל בספרים

ל"ו בינבינו. עיין בס' בארות המים דר"י ע"ד ומה שציין בי"א אות זה. ועיין פאת ים דס"ג ע"א שכתב דמתקרית בינבינו לצאת י"ס

ל"ז בינגיוינייא. בתיבה אחת וב' יודי"ן אחר הנו"ן י"א משם מהרא"ם

ל"ח ביתו. ביו"ד אחד כ"כ במנהגי מצרים בשה"ג. וכתב הרב המחבר נר"ו שהרב מהר"ש חזן ז"ל העלה לכותבו בב' יודי"ן. מ"מ נהגו לכותבו ביו"ד אחת וטעמם ונימוקם כי זה השם קורין הכל בציר"י והיו"ד נחה עי"ש. ואם כן צריך לחקור במבטאם של מקום הנתינה

ל"ט בילאי'רי אי ביראדייא. עיין ירך אברהם ד"א סע"ד ה"ד הבית אהרן אות זה ופירושו בלשון איטאלקי רוח טוב

מ' בלאנקא. (פתרונו לבנה בלעז ספרד) ובלשון איטאלקי ביאנקא וכלשון פורטוגאל בראנקא. כ"כ הלק"ט בק"ה סי' מ' ה"ד הי"א שם וכתב דנפק"מ לכתוב כמנהג מקום הנתינה והוא פשוט

מ"א בלאנגיונא. כ"כ בק"ה למהרש"א ז"ל וכתב ששם זה הוא שם בלאנקא אלא שהפראנסיזים קורין לשם בלאנקא בלאנגיונא כי הם מניחים היו"ד במקום הרפא כמו גוייא שכותבים גיוייא וכיוצא הביא דבריו הי"א שם. ואנכי לא ידעתי אכנה כי בלשון צרפת שם בלאנקא כותבים בלאנש ומה שמניחים היו"ד במקום רפא הוא כשיש רפא. משא"כ בשם בלאנקא שאם באים לכותבו כפי המבטא הצרפתית צריך לכותבו בלאנש. ואם ירצו לכותבו כסדר כתיבתו בכתיבה צרפתית הוא משתנה הכונה כידוע שלשון צרפת לא כמו שנכתב נקרא

מ"ב בליטה. כתוב בתשו' הרשב"א ח"ב סי' קמ"ח ואע"פי שכתוב בה"א לבסוף לא דקדק בזה. ואם הבי"ת רפייה צריך לשים רפא כמו בארונא כ"כ הכנ"הג סי' קכ"ט הגהב"י ל"א ה"ד הי"א אות זה וכתב ואפשר ששם זה הוא לשון ערבי ובדקדוק נכתב בה"א לבסוף. ולי נראה שאין זה לשון ערבי שלא היה מצוי במקום הרשב"א ז"ל ואולי הוא לשון הקדש כמו בולט בליטה ולו יהי אלא ספק טפי עדיף לכתוב ה"א כמ"ש הרב עז"ן בשם. ועיין ג"פ סימן קכ"ט ס"ק קי"ט קל"ה וקמ"א

מ"ג בנות. כותבים כן ע"ש רבות בנות עשו חיל. כ"כ רבני ע"הק ירושת"ו ועיין הוראה דב"ד אות זה

מ"ד בנבה. כתב הרב המחבר ספר מנהגי מצרים נר"ו שכתבוהו ככתיבת הישמעאלים בה"א לבסוף יען לא נמצא בספרים ע"כ. וכונתו ודאי על אשר כתבוהו בנו"ן ולא במ"ם דאלו על הה"א לבסוף לא היה צריך ללמוד מכתיבתם כי כך משפטו. אך אנכי שאלתי פי הבקיאים ואמרו שנכתב במ"ם במבה. ועיין הלק"ט דנ"ו ע"ד שכתב שקודם הבי"ת והפ"א יבא מ"ם כמו פאלומבא קומפראדו אבל קודם שאר האותיות יבא בנו"ן. ועיין בי"א אות א' בשם אנבאטיאה ואף אם נאמר שאין כלל זה אמור ללשון ערבי. מ"מ מאחר דבמקום הנתינה קוראין אותה במבה שמרגישין המ"ם במבטא וגם בספר כתובה כתוב במ"ם ע"כ עשינו מעשה בבית דיננו וכתבנו במבה במ"ם

מ"ה ברוניטא. בטי"ת ואל"ף לבסוף כ"כ מהר"א מוטאל ה"ד הי"א אות זה וכתב דבס' שמות כתוב בה"א לבסוף וכן נראה מפני שנראה שהוא מן היונים

מ"ו בריינה. הובא בק"ה למהראנ"ח בסו"ס הלק"ט ובס' שמות כתב שהוא שם אשכנזי וצריך לכותבו באל"ף לבסוף ה"ד הי"א אות זה וכן הובא בס' טיב גיטין באל"ף לבסוף ועיין באות שאח"ז

מ"ז בראנא בריינא בריינטשא. שמות נשים אשכנזיות. עיין הוראה דב"ד אות זה ועיין עז"ן אות זה בסוף שם בארונא ועיין מנהגי מצרים בש"ה אות זה ס"ט ובק"ה להרב שער אשר ז"ל סי' קפ"ה כתוב לאשכנזיות שם באדאנא בג' אלפי"ן

מ"ח ברבאנה. עיין ויקרא אברהם בקונט' שדה מגרש גט כ"ה מ"ד

מ"ט בשייצי. הובא בק"ה להראנ"ח בסו"ס הלק"ט ביו"ד לבסוף. ובס' שמות הובא באל"ף לבסוף ה"ד הי"א אות זה: