שו"ת תעלומות לב חלק ב קג

וס"ח וקל"ו. ועיין להרב הנז' ז"ל בשם אישטריליא מ"ש משם הרב מ"ח ז"ל דהפורטוגיזים קורים למי ששמה שמה אישטריליא אישטרולה עי"ש. וצריך המסדר לחקור בדבר כי יש הפרש רב ביניהם כמובן

נ"ב אסוקאר. כותבים אותו בסמ"ך וקו"ף ובאל"ף בתחי' ובסוף ובש"א למהריק"ש כתוב סוכאר בכ"ף עיין בארות המים דר"י ע"ג הובא בי"א אות זה. ובס' חיים שאל ח"א סי' ל"ח אות ס' כתב סוכר חסר אל"ף אחר הכ"ף וכתב שכך משפטו בערבי

נ"ג אפנדרה. בלשון יוני והוא מרגלית כמו ג'ויא שקורין בלעז וכותבים בה"א לבסוף כמשפט לשון יוני. הרב הנזכר שם ועי"ש שהאריך בזה

נ"ד אפידופולא. כ"כ בס"ה למהרש"ו באל"ף לבסוף והנראה שהוא לשון יוני ומשפטו בה"א לבסוף. עיין י"א אות זה

נ"ה אפינדא אפינדרה אפידרה. עיין י"א באות זה מה שציין בזה ועיין פאת ים דס"ז ע"א בשם אפידרה

נ"ו ארכודו ארכודופולה. עיין למהרי"ט ז"ל בסי' י"א ומ"ש הרב הנז' שם על דבריו והעלה דאי לא ידעינן אם נקראת ארכודו וכ"ע קרו לה ארכודופולה כותבים ארכודופולא לבד וכותבים בכ"ף ולא בחי"ת ובה"א לבסוף כיון שהוא לשון יוני שהוא עד ע"ד ל"הק עיש"ב

נ"ז אריינטי. כותבים בב' יודי"ן אחר הרי"ש ויש לדעת אם קורין אותה אורינטי או אריינטה כמו השם שקרו לה כשנולדה כך כותבים. כ"כ הי"א אות זה משם מהר"א מוטאל ז"ל ז

נ"ח ארכונדו ארכונדולא. בכ"ף ולא בחי"ת. ועיין י"א אות זה שהאריך ובס' רב דגן במה"ג סי' ג' סצ"ה כתוב ארכונדו דמתקריא אלכונדו

נ"ט ארבונדישא. בכ"ף שם זה הובא בי"א אות זה משם מהרא"ם וכתב הי"א שם שכיון שהוא לשון יוני צריך לכותבו בה"א לבסוף: אות ב

א' בארונא. משמעותו בלשון ספרד וארון כלומר גוברנית שעושה גבורה כאיש ונראה לי שפירושו הוא איש כי פסוק וילך איש מתרגמינן בלעז ספרדי (אי אנדוב'ו וארון) ולפי"ז יש כותבים נקודה על הבי"ת כדי שתהא רפויה וכ"כ הרש"ך ח"א סי' מ"ו. ויותר היה נראה לכתוב וארונא בוי"ו לס' הרשד"ם סי' ר"ה שמצריך ב' גיטין בשביל הרפא שבבי"ת. ואפשר דעיקר כתיבתו הוא בבי"ת מחמת סמיכתו לדוניא שאומרים דוניא בארונא. והדיקנים כל בג"ד כפ"ת הסמוך ליהו"א קורין אותו רפא. ולכן אין לשנות ויכתוב בארונא בבי"ת ואל"ף אחריה לרמוז על הפת"ח ואל"ף לבסוף אמנם בני רומאניא אין מקפידין לכתוב אל"ף לרמוז על הפת"ח וכותבים ה"א לבסוף ולדידהו כותבים ברונה חסר אל"ף וה"א לבסוף. ועיין בתשו' רשד"ם סי' ס"ח והרש"ך ח"א סי' מ"ו. ויראה אף לבני רומאניא ראוי לכתוב אל"ף בין בי"ת לרי"ש מב' טעמים הא' כדי שלא יטעו לקרות הבי"ת בשו"א כמו רב ברונא. ועוד דבשמות לא אזלינן בתר בעל השם אלא אחר עיקר השם. וכיון ששם זה שורשו לעז ספרדי צריך לכותבו כמדת הלשון שחוצב בו ואין הולכים בכה"ג אחר המגרש אמנם לאשכנזים כותבים ברונא חסר אל"ף מפני שקורין הבי"ת בשו"א והרי"ש בשור"ק ויש להם פתרון אחר הרב הנז' שם. ועיין י"א אות זה שכתב דטפי עדיף לכותבו בוי"ו עי"ש ועיין טיב גיטין מודעי גט ל' שכתב בבי"ת ועי"ש שכתב שיש קורין שם זה דרך גנאי וצריך חקירה. ועתה נוהגים אדרבא לשנות שם זה ליקר ולתפארת להשרים הגדולים כמו בארון רוטשילד ודומיהם אלא שאם כינוי תואר זה לאיש פשוט שאינו הולמתו חזר הדבר לו לגנאי: ועיין חיים לעולם ח"א א"הע סי'

ב' באטי. הובא בי"א אות זה משם הרב המני"ח ז"ל ועיין לקמן בשם ביתו

ג' באשטא. הובא בי"א משם מוהר"א מוטאל ז"ל: ז

ד' באייראגדו. כינוי לאשה. עיין י"א אות זה מה שציין

ה' באדאנא בג' אלפי"ן עיין שער אשר בק"ה סי' קפ"ה

ו' באחילה. קיצור שם רחל. עיין בקונט' שדה מגרש שבס' ויקרא אברהם גט נ"ו פ"ט וצ"ח

ז' בבוק. שם פרסי. הובא בי"א משם המני"ח וס' שמות

ח' בבא. כתוב בקונט' מנהגי מצרים בש"ה שהוא שם געגוע וכתבו המכונית ושוב כתב דטפי עדיף לכתוב דמתקריא כי אולי נגזר משם בבא גאני המובא בס' שמות עי"ש

ט' בבקיאה. בקונטריס שמות הגיטין כ"י כתוב שכתבו שני גיטין א' בבקיא וא' בבקיאה

ו' בדוקייא. עיין דב"ש סי' צ"ט ציינו בהגה שם ובי"א ציין ב"ש סימן צ"א ואולי הוא ט"ס ואין הס' מצוי אצלי

י"א בדה. קיצור שם זמרדה. ויקרא אברהם בקונט' שדה מגרש גט ס"ד

י"ב בואינא בוינא בונא. פירוש טובה בלשון ספרד וכותבים בא' לבסוף. ואי זמנין קרו לה בואינה וזימנין בונא במקום אחד זה וזה יכשר והו"ל כשם פאלומבא פאלומא שכתב הריב"ל סימן יו"ד בח"ג הרב הנז' שם. ולי נראה דבואינא ובונא הוא כמו בילא בילייא כי בואינה הוא בלשון ספרד ובונא בל' איטאלקי ובוינא ג"כ היא כמו בואינה אלא שאינם מרגישים האל"ף ובודאי דשפיר דמי לכותבו מלא כי חסר שכתבו מלא אינו מזיק כמ"ש רמ"א בסימן קכ"ט סכ"ח. ועיין בתשו' הרח"ש סי' כ"ו ובג"פ שם ס"ק קכ"ה ועיין י"א אות זה מה שציין בשם בואינה ובשם בונא. ועיין בס' הוראה דב"ד אות