שו"ת תעלומות לב חלק ב קב

ובל"הק כותבים ה"א אחר ה"א כמו בלהה אבל בלשון לעז לא נהגו לכתוב ב' אלפי"ן הרב הנזכר שם. ואם יש לה שם אחר אם ראוי לכתוב המכונית או דמתקרית עיין דברי אמת בקונט' ט"ו סי' נ"ו. ואם יש לכתוב שם העברי תחילה עיין להרב ז"ל סי' כ"ח

ל"ד אליגרא. שם זה הובא בס' שמות דע"ג ע"ב והוא פירוש שם שמחה בלעז

ל"ה אלטון פי' זהב בלשון תוגרמה ובדמשק נוהגים לקרות כן לנשים ובא מעשה לידינו וכתבנו כן ע"פ כתב רבני דמשק יע"א

ל"ו אלווא. בב' ווי"ן ולא בבי"ת י"א משם מהרא"ם ז"ל

ל"ז אלחאווקא. והוא שם עשב נותן ריח) מהר"א מוטאל ז"ל כתב לכותבו בב' ווי"ן אחר האל"ף. וכתב הי"א אות זה לא ידעתי למה כתבו חסר אל"ף בין ב' ווי"ן לקו"ף ונראה שיש לכותבו מלא באל"ף ונראה דאם כתבו בבי"ת במקום הב' ווי"ן במקום שלא נהגו לכתוב רפא שפיר דמי

ל"ח אלחמשא. יש מי שקוראין כן לבת החמישית וכתב מהרא"ם לכותבו באל"ף לבסוף. וכתב שאפשר שהוא לשון ערבי וקוראין לחמשה חמשא כמו שהוא בתרגום. וכותבים אותו חסר אל"ף בין חי"ת למ"ם עי"ש. וקשה לי שאם הוא לשון ערבי צריך לכותבו בה"א לבסוף כמו ל"הק ולא כמו תרגום

ל"ט אליגרי. שם אשה הובא בסדר הגט למהרא"א וכתב שם שכותבים אליגרי המכונית וכו'. ובי"א כתב שראוי לכתוב דמתקריא עי"ש ומ"ש שם אשה הוא מפני כי בשם אשה היה ראוי להיות אליגרא באל"ף לבסוף כמש"ל שכן הוא שם זה שפירושו שמחה לנקבה ואליגרי פירושו שמח לזכר

מ' אלפינדי. שם זה הובא בסו"ס הלק"ט למהרי"ח ובספר שמות כתוב. אלפדיני וכתב הי"א אות זה שלא ידע פתרונם. ונראה שהוא לשון יוני שקורין לחכם שלהם אלפינדי עי"ש ונראה לי שמה שקורין לחכם הוא איפינדי ולא אלפינדי והוא בלשון פארסי ונהוג כן בתוגרמה לשרי המלוכה והחכמים או אלאיפינדי שר"ל בלשונם החכם בה"א הידיעה

מ"א אלטא. באל"ף לבסוף. מנהגי מצרים די"ד ע"ב. ועיין הוראה דב"ד אות זה

מ"ב אמאדא. באל"ף סוף תיבה ושם זה יש כותבים בדלי"ת ויש כותבים בטי"ת אמאדא אמאטא וזה תלוי במבטא לשון המקומות ומבטא לשוננו הוא בדלי"ת הרב הנז' שם. ומי שכותבים בטי"ת הם האיטאלקים כי כך הוא בלשון איטאלקי ובלשון ספרד הוא בדלי"ת וכ"כ בשער אשר הנד"מ א"הע סי' נ"א סרל"ט

מ"ג אם סעד. כתוב בקונט' הריק"ש והוא לשון ערבי ויראה לי דהוא שם העצם כמו אבו סעד. ונכון הדבר שיקרב האותיות שיהיו נראים קצת לתיבה אחת ויותר יהיו נראים ב' תיבות. הרב הנז' שם

מ"ד אם לולו. אשה ששמה רחל וקורין אותה על שם בתה ששמה לולו אם לולו. עיין להרב חיים שאל ח"א סי' ל"ו שהעלה שאין לכתוב אלא שמה רחל דוקא. ועי"ל בשמות אנשים אות א' בשם אבו פ'

מ"ה אמבארכה הובא בקונט' הריק"ש והוא לשון ערבי והוא שם אחד ור"ל מבורכת ונכתב בתיבה אחת לגמרי ואם כתבה בב' תיבות הגט פסול וקרוב להיות בטל וכותבים אל"ף בין בי"ת לרי"ש והיא בסוף. הרב הנז' שם

מ"ו אמנה. שם אשה בערבי האל"ף בפת"ח והמ"ם בשו"א חטופה והנו"ן בסגו"ל וה"א בסוף תיבה. ובס' שמות כתב משם מהרי"ט כי שם זה הוא ערבי ופתרונו נאמנת. הרב הנז' שם

מ"ז אמירה. הובא בתשו' הרשב"א סי' א' קע"ט כנה"ג סימן קנ"ט אות ל"ב וכתב בי"א אות זה כי שם זה הוא ערבי ופירושו איש יקר ואציל ולאיש קורין אמיר ולאשה אמירה. עיין שם

מ"ח אנשטה. שם יוני ופי' מנוחה כמו ריפוזו בלעז וכותבים בטי"ת וה"א בסוף תיבה ולכאורה היה נראה לכתוב בסמ"ך כיון שהוא שי"ן שמאלית. ועיין ס' שמות בשם סטרוגילה יע"ש הרב הנז' שם (ולקמן אח"ז בשם אישטמטא כתב דכן נהגו לכתוב בשי"ן ואין לשנות) ועיין טיב גיטין מודעי סי' ל"ב

מ"ט אנבאטיהא. עיין י"א אות זה אם לכתוב בנו"ן או במ"ס אמבאטיאה

נ' אנגילה. נכתב בה"א לבסוף מפני שנגזר משם מלאך ועיין י"א אות זה מה שהביא משם המגן גבורים סי' פ"ב לענין אם קורין אותה אנזילה בזיי"ן. ובמה"ג שבס' רב דגן סי' ה' סכ"א הביא שם אשה אנגילה בוי"ו לבסוף

נא אסתר אסתרולה. יש נוהגים לקרות למי ששמה אסתר אסתרולה וכן חנה חנולה שרה שרולה רבקה רבקולה שמחה שמחולה. ואע"פ שכל העולם קורין אותה בשם דקטנות כותבים שמחה דמתקריא שמחולא וכיוצא. כ"כ מהרי"ט בתשו' א"הע סי' י"א וכן נמי אם בשעת העריסה קראוה חנה וכיוצא. ואחר כך כו"ע קרו לה לגעגוע כותבים חנה דמתקריא חנולה ואם נודע דבשעת העריסה קראוה חנולה. וכן קרו לה השתא כ"ע ומעולם לא נקראת חנה אין כותבים בגט רק שם חנה (וט"ס נפל וצ"ל חנולה) אם לא נודע איך עיקר שמה וכ"ע קרו לה בשם הקיצור. כותבים שם הקיצור לבד וכותבים אסתרולה בתי"ו ובה"א לבסוף כיון שהוא נגזר מל"הק. ודעת מהרי"ט ז"ל מסכמת שכל קיצור שם קטנות או געגוע או שררה היוצא מאחד השמות אין משגיחין בלשון המליצה אלא הולכים אחר עיקר השם אם הוא נגזר ל"הק כותבים בה"א. ואם מתרגום או לעז ספרד ואשכנז כותבים באל"ף וכן עיקר כ"כ הרב הנז' שם ועיין בספרו ג"פ סי' קכ"ט ס"ק ס"ז