שו"ת תעלומות לב חלק ב קא

י"ז אישטמטה. עיין בקונט' הריק"ש ובתשו' מהרי"ט א"ה סי' י"א ה"ד הרב הנז' שם והעלה לכתוב באל"ף בריש תיבה ויו"ד אחריה ובשי"ן וטי"ת אחריה ובה"א לבסוף עי"ש טעם הדבר. ועיין י"א אות זה

י"ח איריני. שם זה מצוי אצל נשי בני רומאניא והוא תרגום שלום ונהגו לכתוב ביו"ד אחד בסוף. ויש כותבים בב' יודי"ן ועיין להראנ"ח ח"א סי' ל"ו ולהרב הנז' שם מ"ש על דבריו

י"ט איריינולא. כ"כ בס' אזן אהרן כמה"ג סי' ל"ג ע"פ חכמי קושטא באל"ף יו"ד רי"ש ב' יודי"ן נו"ן וי"ו למ"ד אלף. ף. וכתבו שאינו נגזר משם ריינא אלא משם איריני ע"ש

כ' אישטרילייא. הוא פירוש ככב בלשון ספרד ומשפט כתיבתו הוא ביו"ד אחר האל"ף (ואם כתבו חסר יו"ד עיין מ"ש הרשב"א סי' רמ"ד בשם העיר אישקופיא ובתשו' מהרי"ל בשם לופ'אנטו ומהר"ט א"הע סימן י"א) ושי"ן אחריה ואם כתב סמ"ך הגט כשר) וטי"ת אחריה (ואם כתב תי"ו יש להחמיר לכתוב גט אחר לכתחילה) ויו"ד ולמ"ד וב' יודי"ן ואל"ף בסוף כמשפט לשון לעז. הרב הנז' שם ועיין י"א אות זה מה שציין. ואם נקראת סטילא שפירושו ג"כ ככב בלשון איטאלקי עי"ל באות ס'

כ"א אישמיראלדא. פירוש אבן ספיר ועיין בתשובות מרן ססי' יו"ד והרח"ש בתשו' דק"ג ע"א. ובס' שמות והעלה הרב הנז' שם דהדבר תלוי במבטא לשון בני המדינה של מקום הנתינה שאם קורין איזמיראלדא בזי"ן כותבים כן. וכ"כ בקונט' הריק"ש ובא"י ראוי לכתוב בשי"ן. ואם מקצת בנ"א קורין בשי"ן ומקצתם בזיי"ן אזלינן בתר רובא ואי ליכא למקם עלא דמלתא יראה דטפי עדיף לכותבו בזיי"ן דכך הוא שם האבן בלשון ערבי. ומ"מ אף אי מבטא הלשון הוא בשי"ן שמאלית וכתבו בזיי"ן יש להכשיר בדיעבד ובמקום דמבטא לשונם הוא בזיי"ן וכתבי בשי"ן צ"ע אם יש להכשיר בדיעבד ויראה דבשעת הדחק יש להקל ולהכשיר וצריך לכותבו באל"ף בסוף תיבה כיון דהוא שם לעז הרב הנז' שם. ואולי דהנוהגים לכותבו בה"א בסוף התיבה טעמם הוא מפני שהוא נגזר מלשון ערבי זמרד. וכן יש נשים בערי המערב הנקראות בשם ומרדה והתם ודאי צריך לכותבו בה"א בסוף תיבה ועיין פאת ים באות ג' דס"ה ע"ב

כ"ב איישקלאבונא. הוא תרגום שפחה ואמה ואינו שם גנאי כי הוא כשם עובד ועובדיה כלומר עבד ה' (וכן נמי עבד אל אללה) והוא שם געגוע ע"כ כותבים עיקר שמה המכונית אישקלאבונא. ומשפט כתיבתו הוא בשי"ן שמאלית ובי"ת רפויה ולא וי"ו ואל"ף בסוף תיבה כי הוא שם לעז. הרב הנז' שם ועיין י"א אות זה שכתב שיותר טוב לכתוב ב' ווי"ן במקום בי"ת עי"ש. והיינו למקומות שנהגו לכתוב גיטין בשביל הרפא. ועיין טיב גיטין מודעי סי' כ"א

כ"ג אישטרוגא. שם זה נהוג בנשים בעיר שאלוניקי יע"א. ועיין הריב"ש סי' ר"ז וחרב הנז' שם כתב דמנהגם לכותבו ביו"ד אחר האל"ף ובטי"ת ואל"ף סוף תיבה כיון שהוא שם לעז ספרד עי"ש. וכן הסכים הרב גנזי חיים ז"ל באות ג' סי' ז"ך

כ"ד אישפיראנישא. והוא פי' תקוה בלשון ספרדי בקונט' שמות: כתוב איספיראנסא בסמ"ך והרב הנז' שם העלה: לכותבו בשי"ן שכן נהגו עי"ש ונראה דאם כתבו בסמ"ך שפיר דמי. ועיין י"א אות זה

כ"ה איסתארופולה. שם זה כתוב בקונט' הריק"ש וכן קורין אותם בא"י ומצרים ולכן כותבים כמו שהוחזק שם. ובה"א לבסוף דאפשר דנגזר מל"הק משם שרה או אסתר. וגם המליצה הוא לשון יוני ובקושטא מפילין האל"ף וכותבים סטרופולה. עיין באריכות בתשו' מהרי"ט א"הע סימן י"א ובס' שמות דק"ב. הרב הנז' שם

כ"ו איסתייתה. שם זה כתוב בקונטריס הריק"ש והוא לשון ערבי כלומר גבירה ויראה דביו"ד אחד כין ב' התוי"ן הוה סגי וצריך לדעת פתרון שלהם למה כותבים שתי יודי"ן הרב הנז' שם. ובס' חיים שאל ח"א סי' ל"ח הביא משם רבני מצרים שכתבו איסתותה בוי"ו במקום ב' יודי"ן

כ"ז אישטאשו. הובא בי"א אות זה והעלה לדידן לכתוב באל"ף בתחי' התיבה ויו"ד בין אל"ף לשי"ן עי"ש ועי"ל באות ש'

כ"ט אישטימאדא. שם זה יכתבו בשי"ן וטי"ת ואל"ף לבסוף ואם כתב סמ"ך והאל"ף אין עכוב. י"א אות זה בשם מהרא"ם ז"ל

כ"ט אישקוגידא הובא בי"א משם מהרא"ם ז"ל

ל' אירמוזא. בלשון ספרדי פירושו יפה ויש סוברים לכותבה בה"א בתחי' תיבה עי"ל באות ה'

ל"א אלגוהר. גוהר הוא פירוש שם אבן טובה בערבי וא"כ שם העצם הוא גוהר ואותיות א"ל הם במקום האל"ף הידיעה ועיין רש"י בפרק הנשרפין דפ"ב בתיבת אלקים והעלה הרב הנז' שם שיש נשים נקראות גוהר ויש נקראות גוהרה ויש נקראות אלגוהר. ומי שקורין אותה אלגוהר כותבים כך ויש כותבים אלגוהאר באל"ף בין ה"א לרי"ש והנכון לכותבו חסר אל"ף עי"ש. ועיין י"א אות זה שכתב שלא הבין כונתו. וכונת הרב פשוטה דכיון דיש קורין אלגוהר בציר"י ויש בפת"ח כשכותב בה"א לבד אתי שפיר לכל הנסחאות ודו"ק

ל"ב אלטא דונא. והוא פי' אשה ארוכה) כותבים שם כשם אורה בואינא נראה כתיבה אחת יותר מב' תיבות וכותבים בטי"ת ואל"ף לבסוף. הרב הנז' שם

ל"ג אליגריאה. משפט כתיבתו באל"ף וה"א בסוף (והוא פירוש שמחה בלעז ספרד) וכ"כ שם זה בב"י סי' קנ"ט והריב"ל ח"ד סי' י"ב ואע"פ ששם זה הוא בלעז כותבים ה"א לבסוף משום דהפת"ח הוא באל"ף דהאל"ף היא נעה וכותבים ה"א אחריה להורות על הפת"ח שתחת האל"ף ואין דרך לכתוב כ' אלפי"ן זא"ז.