שו"ת תעלומות לב חלק ב ק

ב' תמים. שם עצם איש הובא בי"א אות זה משם ש"ה למהרש"ו ז"ל

ג' תנחומא. באל"ף לבסוף ואפילו רגיל לחתום בה"א כותבים באל"ף. ואי קרו ליה תנחום כותבים תנחומה דמתקרי תנחום. הרב הנז' שם

ד' תשובה. שם עצם איש י"א אות זה בשם מהרש"ו ומהר"א מוטאל ז"ל. ובערי המערב יש הרבה שנקראים כן לשם עצם ויש הרבה לכינוי משפחה: שמות נשים אות א

א' אביגיל אבגליאביגא. עיין בתשו' מהראנ"ח ח"א סי' ל"ד שצידד כמה צדדין. והרב עז"ן בש"ה אות א' כתב שכונתו רצויה לכתוב אבגלי לבד כיון שלא נקראת אביגיל כלל. והביא משם ס' שמות שכתב משם מהרי"ט שהעלה לכתוב דמתקריא אבגלי אמנם הרב ז"ל העלה שאם לא נקראת מעולם אביגיל שאין לכתוב דמתקריא אבגלי דאיכא לעז אם יכתוב דמתקריא יתרה. אך אם נקראת מהעריסה אביגיל אע"ג שנשתקע וקורין אותה אבגלי כותבים דמתקריא לרמוז השם שנשתקע. ואע"ג דבשמות מוחלקים יש מחלוקת אם יכתוב דמתקרי לרמוז השם שנשתקע אבל בכה"ג ששם אבגלי הוא נגזר משם אביגיל לכ"ע כותבים דמתקריא לרמוז שם העצם. זולת הרב לחם רב סי' ל' שנראה חולק גם בכה"ג ודבריו תמוהים וכמ"ש בג"פ סי' קכ"ט ס"ק ס"ח ופ"ז ועיין י"א בש"ה באות זה באורך

ב' אביגיל. בב' יודי"ן דאזלינן בתר רובא. י"א באות זה משם מהרש"ו ז"ל

ג' אביגא. כ"כ בשה"ג והובא בהוראה דב"ד בשם אלטא

ד' אדילה. ביו"ד אחר הדל"ת ובה"א לבסוף מנהגי מצרים די"ד ע"ב. ולא ידעתי למה כתבו בה"א לבסוף אחרי שאינו ל"הק ולא לשון ערבי ונראה שהוא אריכות השם משם אדיל המובא בס' נחלת שבעה סי' מ"ו בשמות הנשים. ויש נקראות אדא אידא אידיא וכולן באל"ף לבסוף כמ"ש בס' טיב גיטין אות א'. ויש שם זה בלשון ערבי ובעין בתחילה עדילה והוא מלשון יושר כמו שם ג'וסטא בלשון ספרדית

ה' אדיירי. שם אשה כ"מ כתוב בגיטין שנתנו בב"ד של מהרא"א י"א שם

ו' אומורפיה. שם יוני הוא פי' שם יפת תואר כמו ארמוזא בלעז. וכותבים אותו בה"א לבסוף וצ"ע אם נכתב ביו"ד אחד או בב' יודי"ן כשם ג'וייא ובילייא ועי"ל בשם אורדואינייא. הרב הנז' שם ונר"ל שזה תלוי במבטא ובי"א אות זה כתב לשאול לסופרים הבקיאים עי"ש

ז' אורדואינייא. שם זה נהוג אצל בני ספרד. אבל יש מדינות שכותבים אורדיניא ויש כותבים אורדואיניא וכל מדינה ומדינה יכתבו כפי לשונם ומבטאם של מקום הכתיבה והנתינה וכיוצא בזה. כתב מור"ם ססי' קכ"ט ועיין להריב"ל ח"ג סי' יו"ד בשם פאלומבה יע"ש ומשפט כתיבת שם זה בב' יודי"ן אחר הנו"ן ובאל"ף לבסוף. ועיין י"א אות זה

ח' אורא בואינא. עיין תומת ישרים סי' ק"פ ה"ד הרב הנזכר שם. והעלה לכתוב באל"ף לבסוף ובאמצע ולכתחי' יכתוב כעין תיבה אחת נראית כב' תיבות ואם כתב בתיבה אחת לגמרי או בב' תיבות לגמרי הגט כשר ואם כתבם בב' שיטות הגט פסול ודיינינן ליה כס' מגורשת עיין שם. ופירוש שם זה שעה טובה בלשון ספרדי

ט' אורויליידו. דו. כתב מהרי"ט שמשמעותו זהב טוב והעלה הרב הנז' שם לכותבו בוי"ו אחד בין רי"ש ליו"ד ולא וי"ו ובי"ת עי"ש הטעם

י' אורה. שם זה כתוב בס' שמות בה"א לבסוף תיבה וצ"ל שהוא ל"הק דאי היה לשון לעז היל"ל באל"ף בסוף תיבה הרב הנז' שם ולדידי ההפרש גדול בין אורה בל"הק במבטא לאורה בלשון ספרד שהוא שעה כמו אורא בואינא כמש"ל. ולפי המבטא צריך לכותבו בה"א או באל"ף ודו"ק

י"א אורוסול. כותבים שם זה בסמ"ך ובתיבה אחת נראה יותר מב' תיבות כשם אורא בואינא. ועיין בג"פ סימן קכ"ט ס"ק קל"ג וקל"ד הרב הנז' שם

י"ב אורו וידא. הביאו מהריק"ש בקונט' ומשפטו דומיא דאורוסול ועיין בשם בת שבע הרב הנז' שם ועיין טיב גיטין מודעי סי' א'

י"ג אונשה. הובא בק"ה להראנ"ח וציינו הי"א אות זה וכתב שבס' שמות כתוב שם אנושה ולא ידע פתרונו

י"ד אורולא. יש נשים שנקראות כן ואם כשנולדה קראוה אורו ואח"ך קרו לה אורולא יכתבו אורו דמתקריא אורולא י"א אות זה משם מהרא"ם ז"ל

ט"ו אזהר. כותבים אל"ף בראש תיבה שהוא שורש התיבה דבערבי הוא שם זהר ובלעז אזהר ואינו שם קטנות. י"א אות זה משם הפ"הא ח"א הפ"ג ע"ד

ט"ז אזיבואינא. יש כותבים איזבואינא ביו"ד אחר האל"ף ורבו הכותבים אזיבואינא היו"ד אחר הזיי"ן וכן העלה הרב הנז' שם מפני שהזיי"ן בחירי"ק (ונרא' שהוא תלוי במבטא שאם קורין האל"ף הראשונה בחירי"ק או בצירי צ"ל איזבואינא) ובפתרון השם כתב הרב הנז' דבואינא הוא לעז טובה אבל תיבת אזי לא ידע פתרונה וע"כ נסתפק אם הוא תיבה אחת או ב' תיבות כמו אורא בואינא והעלה לכתוב לכתחילה בתיבה אחת. ואם כתב אזי בואינא בב' תיבות בשיטה אחת צ"ע אם יש להכשיר בדיעבד עי"ש. ולי נראה דפתרון אזי הוא עשי בלעזי ספרד כלומר עשי טובה ומינה שאם כתבו בב' תיבות בשיטה אחת דיש להכשיר כשם אורא בואינא. ועיין י"א אות זה מה שציין בזה ושם זה הובא ג"כ בספר שער אשר א"ה סי' נ"א במ"ה סימן קס"ג: