שו"ת תעלומות לב חלק א צח

דכיון דאי עבר על בל תאחר גם חייבי חטאות ואשמות ממשכנים א"כ נימא דר"מ היכא דעבר דחייב וממשכני' הוא דקאמר ר"מ ותמה על הקרבן אהרן שלא נרגש מזה ע"כ. ואני אומר שהדין עמו שלא נרגש מזה כי דוחק גדול הוא לומר כן כי פשט דברי ר"מ משמע דמחייב לאלתר. אלא שיש להרגיש דבערכין טרח להביא מחטאת נזיר שאם גילח באחד משלשתן יצא וכו' ולאשמועינן רבותא טפי בחטאת עצמו ובאומר לא אכלתי. והמש"ל בפי"ז מהל' מע"הק די"ז הביא דברי התוס' דכריתות ויבמות וכתב ואע"ג דאינהו קיימי אליבא דר"מ ולא קי"ל כוותיה מ"מ בהך מלתא ל"פ רבנן עליה ויש ללמוד מדר"מ לרבנן היכא דהוא סבור דפטור ומן הדין חייב ע"כ ומעתה נתחזק ההרגש שהרגשנו וכמובן

והנה בתירוץ התוס' רבים תמהו ע"ד דאדרבא התם דאמרינן דממשכנים הוא משום דניחא ליה בכפרה וכמ"ש התוס' עצמם ביבמות דף פ"ז ע"ב ד"ה ר"מ. כן הקשה הרב יקר הערך שם והרב ידי אליהו בדפ"ח ע"ב. ויחד כולם הגיהו בדברי התוס' ליישבם. והנר' לע"ד בישוב דבריהם הוא דבחייבי חטאות דאין ממשכנים הוא אפי' אם אומר דלא ניח"ל בכפרה בכל זאת אין ממשכנים כיון דסוף סוף מוכרח להביא קרבן כדי להתכפר דלאו ברשיעי עסקינן כדאמרי' מרי' גבי עולות ושלמים היכא שהוא מתעצל ומוציא ממונו כמ"ש התוס' בר"ה ד"ו ע"א אבל בחייבי חטאות אף אם מתעצל שנראה דלא ניח"ל בכפרה בכל זאת אין ממשכנים כיון שהוא צריך לכפרה סוף סוף יביא מעצמו ואף אם אומר בפירוש דלא ניח"ל בכפרה. ודאי שאין פיו ולבו שוים. אבל הכא גבי אמרו לו ב' אכלת והוא אומר לא אכלתי דניח"ל בכפרה אלא שהוא סבור להיות פטור ולעולם לא יביא מרצונו כיון שיודע בבירור שלא אכל משו"ה מחייב ר"מ למשכנו. והשתא אתו שפיר דברי התוס' ביבמות ג"כ דבחייבי חטאות דבודאי ניח"ל בכפרה וסוף סוף יביא משו"ה לא בעי משכוני. והרב תפארת שמואל ז"ל בחי' הגיה כאן חייבי חטאות דלא ניח"ל בכפרה. ועם היות כוונתו מבוארת כדכתיבנא. מ"מ אין הלשון מתיישב. דהטעם דל"ב משכוני הוא משום דסוף סוף יביא כיון שבודאי רוצה להתכפר וכמש"ל והוא הפשוט

ובעומדי על זה חזי הוית להתוס' בקידושין דף מ"א ע"ב ד"ה נפקא שכתבו וז"ל וה"ט משום דבחטאת כתי' אותו אפי' בע"כ והילכך כיון דאי איתיה לקמן מקריבין אותו בע"כ דין הוא שיעשה שליח אבל שאר קרבנות דלא מקרבינן בע"כ לא הוה ידעינן וכו' ע"כ ומהרש"א ז"ל בח"א תמה דבהיפך אמרו במס' ערכין בחייבי עולות ושלמים שכופין אותו ומכח זה הגיה הגירסא עי"ש. ודבריו תמוהים בעיני דאטו מי אמרינן בערכין דמקריבין אותו בע"כ. והלא איפכא. שמעינן לה דלרצונו בעינן וכופין אותו עד שיאמר רוצה אני. ואם אחר הכפייה ואכתי צווח לא בעינא מי מקריבין. הא ודאי לא דכל שהוא צווח ואומר לא בעינא לא הוי לרצונו וזה פשוט ומעתה דברי התוס' ברורים דבחטאת דכתיב אותו ומשמע בע"כ דין הוא שיעשה שליח לא כן בשאר קרבנות דאף אם כופין אותו. מ"מ בעינן שיאמר רוצה אני דהכי גלי קרא לרצונו. ובלאו רצונו אחר הכפייה אין מקריבין אותו בע"כ. זה נראה לי ברור. ועיין בדברי התוס' בבבא בתרא דמ"ח ע"א ד"ה יקריב והדק היטב: סימן ל' את זה שלח אלי ר"א הרב ש"ב כמהרי"מ נר"ו בשנת התר"ל וז"ל

עתה באתי להגיד לרו"מ כי שבוע זאת הייתי עסוק במקצוע גדול בדין קבוע כמע"מ דמי. והייתי משתעשע בתורתו של רבינו הגדול מ"מ בעל חק"ל זצוק"ל ומר בריה הר' הגדול ר"ל המלך דוד זלה"ה בחק"ל מה"ב חיו"ד סי' ח"י. ויש לי אריכות דברים עמהם ובעה"ית עוד חזון למועד אשלחנו לי"הק. אך את זאת אמרתי להגיד לכת"ר דבקי במילי דאבות. כי שפיר יחזה מאי דקשה בדברי הרמ"ז גאון עוזנו המלך דוד ז"ל שם בדנ"ו ע"ד שתמ'ה יקרא על הרב ר' אבהו ז"ל שלא זכר דברי הרשב"א בחי' בפג"ה עי"ש שהגדיל המדורה. והוא פלא שהרב חק"ל ז"ל כבר הביא דברי הרשב"א שם שם לו. ותורת אמת מהרב מ"א ז"ל היתה כפרו ולא חזה כהאי סימנא וצ"ע עכל"ה נר"ו: וזאת תשובתי אליו

חזיתיה לר' מאיר בדב"ק כתוב למר דש"וט כעת בדין קבוע וקעסיק מר בדברי אבותי הגאונים ז"ל והכי אמר מר לשולחו אלי למועד אשר דכר. ומקצה מזה מכנף האר'ש הרים תרומה קושיא חזקה על מורי הגאון מז"ה ח"ד בדרא ז"ל בחק"ל מ"ב סי' ח"י דאשתמיטיתיה דברי הגאון ז"ל ככתוב בדב"ק והצ"ע. ולך אמר לכי אף רוחי בקרבי בהשעני על אהבתו וחיבתו אמינא ליה שאם כל מה שחידש הוא כמו זה אל יטרידנו להשיב על קושיות כאלו שאין ראוי לאבד הזמן בזה. והואיל ואתא לידן לפוטרו בלא כלום אי אפשר ואמינא כי אפש"ל דכוונת הרמ"ז המלך דוד ז"ל הוא להקשות על מהרימ"ט ז"ל שלא זכר דברי הרשב"א ז"ל ויען בקושיות כאלו ראוי לקצר לא ביאר דבריו. ושוב האיר ה' את עיני וראיתי כי בדבר שנצטע' בו כת"ר נר"ו נכשל בו שלא ראה בס' הבהיר נדיב לב ח"א בסי' קי"ט דרכ"ט ע"א שכבר פירש שיחותיו הגאון מז"ה ז"ל להרים מכשול. הגם שלא היה צריך כי הדבר ברור וכאמור וד"ב. וזה מקרוב שדר לן מר קונטריס ארוך רב הכמות והאיכות בענין זה וגם הרבה לתמוה על מרן החק"ל ז"ל במ"ש בחק"ל חיו"ד ח"א סו' ק"ג והרבה להשיב אפו על דברתי בהגהותי לס"ה ישרי לב חיו"ד אות ך' ס"ו. ולפום ריהטא אנכי הרואה שלא צדק בכל מ"ש בזה. ורוב קיצורי שם בהגהה גרם לי להפליא פלא. וכעת אין אני בן חורין להשיב בארוכה כאשר עם לבבי ואיה"ב במ"א אשיב כהלכה וציי"ם. ומה שתמה עוד על מרן הרמ"ז בחק"ל יו"ד ח"ג סימן ק"ד והצ"ע. הרואה יראה שכבר קדמו בזה הרב החסיד ז"ל בס' חוקי חיים בליקוטים סי' ס"ז. וכבר השבתי על דבריו בהגהותי לס' ישרי לב אות ץ' ס"ב. ועיין להרב הגדול יפה דודי ז"ל בתשובתו הבאה בס' חק"ל ח"מ ח"ב סי' ל"ה שהאריך בזה. ואכמ"ל בענין זה: סימן ל"א בענין מע"ל

נשאלתי מחד צורבא מרבנן דחביב מנקיי הדעת ונוגה לו סביב וז"ל יודיעני דעתו ד"ע במעשה שאירע בעירנו מקרה לא טהור