שו"ת תעלומות לב חלק א צז

לראיה זאת עיין ג"כ במס' שבת דנ"ה ע"א וע"ש בתוס' ד"ה אע"ג ועיין בכנ"הג בשיירי י"וד סי' ר"מ הג"הט ל"ח ובכתבי הקדש למז"ה ח"ד בדרא ז"ל מצאתי כתוב וז"ל על מה שנסתפק הרב צמח צדק בסי' ס"ט ועמד על דבריו הרב הגדול מרן אבא נר"ו בחק"ל יו"ד סי' קכ"ה כר"ל ראיה ממ"ש ביבמות דל"ה ע"ב במתני' הכונס ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה שאין בן קיימא יקיים ואמרו בגמ' שם בדל"ו תנא משום ר"א אמרו יוציא בגט ופירש"י משום דקנסינן ליה דנשאה בספק איסור ובדל"ז אתמר קידש בתוך ג' וברח פליגי בה רב אחא ורפרם וכו' ודוק היטב את"ד ז"ל וי"ל כמובן

ואולם חזיתיה לרבינו הגדול אדוני זק'ן ז"ל בחק"ל חא"הע סי' א' שהביא ראיה לסתור דינו של הצ"ץ ז"ל ממ"ש הרשב"א והר"ן בנדרים דף ג' גבי מ"ש מידי דהוה האומר לאשה הז"ג שעה אחת ק"מ דאסורה לאכול בתרומה מיד וכתבו הם ז"ל דאם אכלה ולא מת בעלה לא עבדא איסורא ש"מ דהאוכל ס' איסור והוברר הדבר שהיה היתר גמור אינו נענש היפך דעת הרב צמח צדק ז"ל והחוות יאיר ז"ל ואין טעם לחלק וכו' ע"ש. ואני עני אחרי נע"ר קדש כבן המתחטא אמינא בעניותי דאין מכאן ראיה היפך הצ"ץ דהכא נמי כי קאכלה ודאי איסור קאכלה כיון שכבר אסרו חכמים לאכול מיד ומ"ש הרשב"א והר"ן דאי אכלה ולא מת לא עבדא איסורא היינו אי לא ידעה שאסרו חכמים לאכול דכגו"ד ודאי לא עבדא איסורא למפרע. דהגע עצמך אדם שהי"ל דבר אחד להיתר גמור. ורק שחכמים אסרוהו מספק והוא לא ידע. ואח"ך נתברר לו שלא היה בו חשש איסור. הניתן ליאמר שאותו אדם עביד איסורא והכא נמי דכוותה כיון דלאו כ"ע דינא דרבנן גמירי וכ"ש נשים דלא ידעי כלל. ואה"ן שאם הודיעוה שאסור סור מדרבנן ואכלה במזיד דגם הרשב"א והר"ן יודו שצריכה כפרה אף שלא מת הבעל כן נ"ל נכון. שוב אחר זמן רב נד"מ ס' תפארת אדם וראיתי להר' המחבר ז"ל בחיו"ד סי' כ"ה שעמד על דברי מרן החק"ל ז"ל ותמה על מ"ש בא"הע בראייתו זאת מהרשב"א והר"ן ז"ל קרוב למ"ש בעניותי. עוד רצה להביא ראיה מההיא דלפ"ע לת"מ. ולא מכרעא דהתם מיד שנתן המכשול כבר עבר כודאי אמימרא דרחמנא דקאמר לא תתן וכבר נתן ודברי הרב יד מלאכי ז"ל בזה צדקו יחדיו והדבר פשוט כמובן וכאשר הוא ז"ל אזיל ומודה בסו"ד שם. וכן האיר ה' את עיני ומצאתי להגאון מז"ה ז"ל בחק"ל ח"מ ח"א בדי"ט ע"ד שעמד בזה וכתב כמ"ש אני עני שש לבי שכיונתי לדעת עליון

סוף דבר דעתי נוטה דכל שנכנס לאכול ס' איסור מבלי חקירה ודרישה אף שיצא היתר חייב סליחה וכפרה כמ"ש הרב חוות יאיר והרב צמח צדק ז"ל וכמ"ש מרן החק"ל בראשון ושני לחיו"ד וכן ראוי להורו' בנ"ד. ובעומדי ע"ז חזות קשה הוגד לי במ"ש הרב מ"מ בראשון חא"הע סי' כ"ב שכתב דחתיכת ס' חלב וס' שומן האוכלה פטור מכלום עי"ש והוא פלא איך כתב כן בפשיטות דפטור מכלום ונשיאות עון מנין וגם יש להרגיש על הרב יד אהרן בחא"הע סי' קט"ו הג"הט א' שהביא דבריו בסתם ולא הרגיש בדבר. ועתה למוד'עי אני צריך כי דברי אלו נדפסו בהגהותי לס"ה ישרי לב חיו"ד אות ס' סי"ט. והרב המגיה כמהר"י קריספין נר"ו נושא משך הזרע להרב משאת משה ז"ל יצה לישע להליץ בעד הרב ז"ל כי הרב לא בדקדוק אמרה למלתיה לפוטרו גם מסליחה וכפרה כ"א מלתא אגב אורחיה לענין שלא תפסיד האשה כתובתה ומה גם כי דבריו נגררים אחר לשון הרמב"ם לפיטור הקרבן ולפי דרכו מה לו כי יצעק על הרב מ"מ ז"ל דלפי דרכו לא עליו תלונותיו אלא על הרמב"ם ז"ל ודבריו הם מים התלמוד במס' כריתות די"ח וממילא אזדא ליה גם תלונותיו מעל הרב י"א ז"ל את"ד כיעו"ש ובהשמטות שם. והאמת שהרב כלי יקר נר"ו לא דקדק היטב בדבר כי הרמב"ם ז"ל שפיר קאמר דפטור מקרבן לפי סוגית הש"ס. אבל הרב מ"מ שבא לפטור את האשה באומרו דהבעל לא עביד איסורא כיון שהאוכל חתיכת ספק איסור פטור מכלום ונשיאות עון ליכא. עליו ודאי תמיהתי קיימת מאחר דדינא יתיב דאיסורא איכא כאשר ביארנו. י ואם הוא ז"ל דעתו היתה נוטה היפך הסוברים כן הי"ל לבאר ולא למסתם סתומי כאלו הוא דין פשוט ומוסכם לכ"ע. וכ"ש שדברי הרב ז"ל בעיקר הדין תמוהים וכמו שכתבתי בתשובה בחא"הע ע"ע. ועיין להרב פנים מאירות ז"ל בח"ב סי' מ"א ובח"ג סי' י"ט ודוק שם בדבריו

ובר מן דין אומר אני בנ"ד דלאו שפיר עבד לאכול בבית הגוי כמ"ש בפ"ק דע"ז ומב"י בסי' קנ"ב ועמ"ש הרא"ש ז"ל בכלל י"ט סימן כ"ה ועיין להט"ז והע"הש שם בסי' קנ"ב לחיו"ד ועיין אבות הראש הנד"מ ח"ב ד"ך ע"ד ועיין בתרא דכ"א ריש פ"ח שכתב וז"ל ישמר אדם שלא לאכול עם עכ"ומ על השלחן שכן מצינו בחזקיהו מלך יהודה שאכל עם הגוי על השלחן ולסוף נענש עונש גדול ע"כ ואפי' משום איבה אין להתיר כמו שאסף וקבץ הרב מוה"ד שארינו ז"ל בס' חיים ביד סי' כ"ט ע"ש בכל מה שציין. וצור ישראל יצילנו משגיאות אמן: סימן כ"ט

גרסינן בפ"ה דמס' ערכין דנ"א חייבי ערכין ממשכנין אותן חייבי חטאות ואשמות אין. ממשכנים חייבי עולות ושלמים ממשכנים אע"פ שאין מתכפר לו עד שיתרצה כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. ע"כ והנה אמרינן ברפ"ג דכריתות אמ"ל שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי ר"מ מחייב והקשו בתוס' שם וז"ל וא"ת האיך מחייב ר"מ והאמר לא אכלתי ובע"כ לא יביא חטאת כדאמרינן בב"ק ד"מ חייבי חטאות אין ממשכנים אותן וי"ל דהתם מיירי כשאמר דלא ניח"ל בכפרה אבל הכא ניח"ל בכפרה אלא שהוא סבור להיות פטור ממשכנין אותו עכ"ל ודבריהם תמוהים לכאו' דאטו ר"מ דמחייב והוא אמר שממשכני' אלא דינא הוא דקאמר דחייב ואין דבריו כלום במקום ב'. וכבר ראיתי להרב קרבן אהרן דמ"ג ובס' יקר הערך דע"א ע"ד שתמהו כן. ונר"ל שדברי התוספות נכונים וכוונתם לומר דבודאי ר"מ דמחייב היינו שמחייב למשכנו דאם איתא דר"מ דינא הוא דקאמר וס"ל דאין ממשכנים למאי הלכתא קאמר ר"מ דחייב. דכיון דאין ממשכנים אותו פשיטא שלא יביא מעצמו לעולם כיון דהוא קי"ל בגויה שלא אכל וסבור להיות פטור בד"ש. ומאי ק"ו קעביד ר"מ אם הביאוהו ב' וכו' והכא בודאי לא יביאוהו הב' לידי קרבן הקל. אלא ודאי דר"מ מחייב למשכנו כי הב' עדים מביאים אותו בודאי לידי קרבן וע"ז קמקשו שפיר והרב יקר הערך ז"ל שם תמה עוד