שו"ת תעלומות לב חלק א צד

ואומר על השאלה הראשונה אם מחזיר גרושתו צריכה להמתין ז"נ. לא דמיתי ולא עלתה על לבי כי תבא שאלתי בדבר המבואר בש"ע יו"ד סי' קצ"ב שפסק בפשיטות שצריכה לישב ז"נ בלתי שום חולק. והם מדברי הרשב"ש ז"ל שכתב שהוא מובן מדברי קדמונינו ז"ל כמ"ש מרן ז"ל בב"י שם. וא"כ אין מקום עוד לשאלה זאת. זולת שאם עבר ונשאה תוך זמן זה שאין צריך שמירה דכיון שכבר היתה אשתו לא תקיף יצריה כמ"ש הרט"ז שם ס"ק ח' והם דברים ברורים. ואם היא מעוברת עיין מה שציין הרב ברכי יוסף ז"ל בסי' זה. ועיין הרדב"ז ח"ג סי' קכ"ג שהחמיר להצריכה ז"נ ובודאי דכוותיה נקטינן

והואיל ואתא לידן האי מלתא שפר קדמי לחוות דעי בענין זה לפלפולא בעלמא ולא להלכה ולמעשה חלילה. כי מי יבא אחרי המלך מרן מהריק"א ז"ל במה שפסק בש"הט בלי חולק. כי הנה לכאורה יש לדון מההיא דאמרינן בפ' נערה דף ע"א במתני' נדרה והיא ארוסה נתגרשה בו ביום נתארסה בו ביום ובגמ' שם ע"ב אבע"ל גירושין כשתיקה דמו או כהקמה למנפק"מ כגון שנדרה ושמע בעלה וגרשה ואהדרה ביומיה ע"כ הרי מבואר מהכא שיכול להחזיר' ביומו ממש מבלי המתנת ז"נ. ולא נכחד ממני מ"ש הר"ן ז"ל בסוגיא שם וז"ל והא דאמרינן אהדרה לאו דוקא הוא דהוא הדין אחר אלא מלתא דשכיחא נקט ע"כ ובאחר מאי איכא למימר דהתם ודאי לכ"ע צריכ' ז"נ וגם ימי ההבחנה. אלא מוכרח דהכוונה שעבר ונשאה או ארסה כמ"ש הריטב"א ז"ל בחי' להל' הרמב"ן ז"ל וז"ל נתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום פי' אע"ג דלא הו"ל למעבד הכי לכתחילה עד שתמתין ג' חדשים ע"כ. וא"כ אין ראיה מכאן להתיר להחזירה ביומו ממש

ואולם ראיתי להריב"ש ז"ל בסימן תס"ב שכתב להתיר מחזיר גרושתו בלא המתנת ימי ההבחנה ואייתי ראיה מהאי סוגיא דפרק נערה דקאמ' אהדרה ביומיה וכת' משם הרי"ט ז"ל דלא נקט ואהדרה אחר משום דבאחר איכא איסורא דצריכה להמתין ג"ח משום הבחנה אבל כי אהדרה בעלה הוי היתר ע"כ. ולפי"ז קשה למרן הש"ע ז"ל שפסק כס' הריב"ש ז"ל דמחזיר גרושתו לא בעי ג"ח משום הבחנה. ובודאי דמפרש הך סוגיא כפשטה כמ"ש הרי"ט ה"ד הריב"ש ז"ל. א"כ אף ז"נ לא ליבעי דסתמא קאמר תלמודא אהדרה ביומיה. וסבור הייתי ליישב שסובר מרן ז"ל שיכולה להנשא לבעלה ת"ומ ואין צריך להמתין ז"נ לנישואין. אלא שצריכה להמתין מלהבעל עד שיעברו ז"נ. ואין כאן חשש שמא יבא עליה דכיון שכבר היתה אשתו לא תקיף יצריה כמ"ש הרב ט"ז ז"ל שם היכא דעבר ונשאה דאינה צריכה שימור וכמש"ל. אבל פשט דברי מרן ז"ל אינם מורים כן. ונראה פשוט שצריכה להמתין ז"נ קודם הנישואין וכמו שהבין הרט"ז ז"ל. ועיין בדברי מב"י שם. ואולי יש ליישב דכיון דאהדרה ביומיה אין כאן חשש חימוד ועיין בתשובת הרדב"ז ז"ל בישנו' סי' רס"ד הובאו דבריו בס' אהלי יעקב למהריק"ש ז"ל סי' קכ"ה. ועכ"פ קשה על מרן הש"ע הפוסק הלכה לדורות דהי"ל לפרש

ובהיותי בזה ראיתי להרב עדות ביעקב ז"ל בליקוטיו סי' ק"ב שהביא ראיה לדינו של הריב"ש ז"ל בסי' תס"ב לענין מחזיר גרושתו שאינה צריכה להמתין חדשי ההבחנה מהך סוגיא דנדרים וכת' שה"ה לענין המתנת ז"נ וכו' ושוב הביא מ"ש הרשב"ש שה"ר מרן ז"ל בכ"י עי"ש וכבר השבתי ע"ד במ"א (עיין בחא"הע) שמפשט הסוגיא אין ראיה לדינו של הריב"ש וכמש"ל. ולכאורה נראה שהבין שהריב"ש סובר דה"ה לענין ז"נ. אבל הרב לא דיבר בזה ואולי מודה הוא שצריכה לישב ז"נ. וכך יפה לנו לומר כי היכי דלא לאפושי פלוגתא ובפרט דאם איתא להא לא הוה שתיק מיניה מרן ז"ל בחיו"ד. ועיין בס' שפת הים חיו"ד סי' ט"ו. ובס' מעשה אברהם חא"הע סי' א' האריך גם הוא ויש לי גמגומים בדבריו כתבתים בחא"הע קחנו משם. ועיין להרב ב"ד ז"ל בחיו"ד סי' צ"ז. ועיין ג"כ בס' שואל ומשיב מ"ת ח"ג סי' ל"ח

ועל השאלה השנית באיש שבא מן הדרך אם צריכה לספור ז"נ. הא ודאי שאינה צריכה להמתין כלל. כי הן אמת שהרב מהריק"א ז"ל הצריך לאשה שבא בעלה מן הדרך להמתין ז"נ. מ"מ כבר קמו עליו רבים ונכבדים מגדולי האחרונים ומכללם הרב ב"ד ז"ל בחיו"ד סי' צ"ז ותמהו על הוראתו זאת. וזו הלכה העלה שאינה צריכה להמתין כלל. ונימוקם עצום דאם איתא להא לא הוו שתקי מינה גדולי הראשונים בדבר כזה. והסבר' הישרה נותנת כן דבשלמא נתגרשה ממנו ואסח לה דעתה מניה אז כשתבעה לינשא איכא חימוד אבל בהולך לדרך דאכתי אגידא ביה ויש לה פת בסלו אין כאן חשש חימוד. וכן נר' ממ"ש הרדב"ז ז"ל בישנות סי' רס"ג וז"ל ומיהו איכא לאסתפוקי אם גירש כדי לקיים שבועתו ועתיד להחזיר והיא יודעת כיון דדעתה עילויה אין כאן תביע' חדשה ואינה מחמדת ומסתברא לי שאם האשה יודעת וממתנת בכל יום שיחזירנה ודעתה עילויה אינה מהרהרת בו שתבא לידי חימוד ודומה למי שיש לה פת בסלה וכו' את"ד וכ"ש הוא היכא דהלך בעלה בדרך והיא ממתנת אותו בכל יום שאינה צריכה להמתין. וכבר עמדו בענין זה מהר"י עייאש ז"ל בבית יאודה דקט"ו דבר משה ח"א יו"ר סימן כ"ט מתן בסתר ופתח עינים בחידושם למס' נדה שיו"ב יו"ד סי' קפ"ד אהל יצחק סי' פרי האדמה ח"א דק"ד ובס' ויקרא אברהם הנד"מ יו"ד סי' ה' ובודאי דהמחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהין ועיין בס' שלחן גבוה בסי' קצ"ב סק"ט. ועיין להרב שפת הים בחיו"ד סימן ט"ו שהביא ראיה לדעת החולקים על מהריק"ו ז"ל מההיא עובדא דאבוה דשמואל שהביאו התוס' והרא"ש במס' קידושין דע"ג ע"א ובס' מעשה אברהם למהר"א אשכנזי ז"ל בחא"הע סי' א' האריך בפרט זה ודבריו מגומגמי' ועמל הוא בעיני להאריך בדבר פשוט כזה: סימן ב"ו דיני ס"ס ירושלם ע"הק תובב"א ש' ברב"ת ה' היא תעשיר לפר"ק

ס"ס אי בעינן מתהפך או לא האריכו בזה גדולי הפוס' ז"ל הלא בספרתם ועד אחרן הרב קול אליהו ז"ל בח"א סי' ך' רצה להכריח דלא בעי' מתהפך ודבריו תמוהים וכבר עמד עליהם הרב הגדול רבין חסידא ז"ל בס"ה חוקי חיים סי' דקל"א (ועיין ישרי לב חיו"ד אות ס' ובחח"מ אות ס') ואם נבא אע'יר בענין זה יכלה הזמן ואין הפנאי מסכים. זו בלבד אנכי הרואה להרב ז"ל בס' חוקי חיים שם שכ' דמשנה