שו"ת תעלומות לב חלק א צג

בעיקר תלמודא ק"ל לחכמים דמודים לר"ע בעולה ושור הנסקל. דנר' דבשאר מוקדשים הנאכלים אינם מודים. דאלת"ה לימא דמודים במוקדשים. כי ע"כ כר"ל דבדוקא נקט עולה. משום שנאסר בשרה אכ"ע. משא"כ בשאר מוקדשים הנאכלים שעדיין בשרה מותר. וא"כ ליכא כולל ומוסיף. ולכן בשאר מוקדשים ס"ל לחכמים שאין חייב אלא אחת. אכן קשה להרמב"ם שפסק בהל' א"ב שאינו צריך כולל ומוסיף. וכן פי' דבריו בפי' המשניות בכריתות פ' אמרו לו וכבר הארכתי בזה בקונטריס אחר). ומה"ט פסק בנבלה דחייב שתים דאית ליה איסור מוסיף דוקא שנאסר בשרה. אע"פ שהגיד עדין מותר בהנאה. וא"כ במוקדשים נמי אית ליה כולל שנאסר הגיד בהנאה. וכמ"ש בכריתות אקדשיה מג' דאתוסף איסורא דהנאה וכו' והיינו איסור כולל כמ"ש התוס' בחולין

ואפשר דהרמב"ם ז"ל ס"ל דג"ה של מוקדשים אינו נאסר בהנאה. דאין סברה ללמוד מחלב דליכא ק"ו כדי לאסור. ואחר דאיפסיקא הלכתא דאין בגידין בנ"ט א"כ הרי לא נהנה מההקדש. אלא דזה דוחק כיון שכל עיקר התרו בהנאה הוא מק"ו דחלב. והכא החלב עצמו אסור כדאמרי' במס' כריתות די"ד. ואפשר לומר דזיל בתר טעמא משום דחלב בכלל בשר. הרי הגיד אינו בכלל. ולכן בקרשים הנאכלים אינו חייב אלא אחת דליכא כולל ומוסיף. משא"כ בעולה שאינה נאכלת וכולה כליל. הגם שהגיד משום שאסור באכילה חולצו לתפוח. מ"מ דין הוא שיאסר בהנאה כיון שהקדיש גם את הגיד. וכן נמי בשור הנסקל דאפי' חלבו אסור. ואפי' תימא דבעולה נמי הגיד מותר בהנאה כשאר מוקדשין. מ"מ אית להו איסור כולל שנאסר אכ"ע. ולדעת הרמב"ם חייב שתים. וכן נמי שור הנסקל ונבלה. משא"כ שאר מוקדשים הנאכלים דאית להו התר אכילה

פש גבן לבאר דמריש פ' ג"ה מבואר דמאן דאית ליה נוהג במוקדשים דאינו חייב אלא אחת. היינו מטעם דאין בגידין בנ"ט אפילו אית ליה איסור חע"ה בכולל או במוסיף ור"מ דס"ל דחייב שתים. הוא משום דס"ל יש בגידין בנ"ט. ורי"הג דהיינו חכמים ס"ל הכי. ובנבלה פטרי ליה בחדא מפני דהוי איסור קל. וכן נראה מהתוס' ריש ג"ה. דאי ס"ל אין בגידין בנ"ט אפילו באיסור חמור לא חייל דהו"ל חתיכת עץ בעלמא. ואין להכריע דרי"הג אית ליה אין בגידין בנ"ט מדאמר שם היא הותרה חלבה וגידה לא הותרה. דכבר כ' התוס' בפרק כל שעה. אלא מוכרח דהרמב"ם ס"ל דאפילו תימה אין בגידין בנ"ט באיסור כולל או מוסיף חייל. ואם כנים אנחנו בזה אתי שפיר הכל. ועדיין צ"ע בזה: סימן כ"ד להלכות נדה

נשאלתי באשה שנתגרשה מבעלה. ובתוך ימי ההבחנה נשתדכה לאיש אחד. ורוצה אשה לספור ז' נקיים בתוך ימי ההבחנה כדי להנשא לאיש תו"מ אחר תשלום ימי ההבחנה. יורה המורה ויבא שכמ"ה

תשובה אמת שבדבר הזה צריך לתת לב עליה כי הוא שכיח טובא. וחיפשתי בספרים המצוים אתי כעת (כי הנם מועטים) ולא מצאתי בירור לזה. ואחד חכם בעיניו רוצה להתיר בפשיטות ומק'לו יגיד לו מפשט דברי הש"ע בא"הע סי' י"ג דתשעים יום הוא חוץ מיום שנתגרשה וחוץ מיום שנתארסה בו. ומשמע ליה דאינה צריכה לספור ז' י"ח. והרואה יראה דהא ודאי משבשתא היא דמרן ז"ל לא בא כאן אלא להשמיענו דיני ימי ההבחנה. וענין הי"ח כבר ביאר עליה בחיו"ד סי' קצ"ב. ואם איתא לדעתו הי"ל למרן הש"ע לבאר דהיינו דווקא אם נשתדכה ז' ימים קודם תשלום ימי ההבחנה. ולא למסתם סתומי

ובהיותי בזה ראיתי בכ"י של הרב המפורסם שארינו מהר"מ חזן ז"ל שנשאל ע"ז מהרב מהר"א ישראל ז"ל המושל בכל ארץ מצרים יע"א ורצה להתיר ונסתייע ממ"ש הרב שער אפרים ז"ל בסי' ע"ה שלא רצה להתיר אלא בנדון דידיה שהיתה יבמה ואפשר שאינו חולץ אותה אולם במגורשת שבידה למהך להתנסבא לכל גבר דתצביי יכולה אשה לספור בסוף ימי ההבחנה וכתב שמצא כן בהגהות אשר סביבות הש"ע כ"י מהרב מוהר"ח מודעי ז"ל. ובא רעהו וחקרו הרב המשי"ח ז"ל והרחיב הדבור כמדתו הטובה וזו הלכה העלה דאין להתיר גם באופן זה. דכיון דחכמים שיערו תשעים יום לברר הספק גם אם היא מעוברת ולא קודם לזה אך אם יום או יומים א"כ אכתי לא סמכה דעתה שתנשא לזה בסוף ימי ההבחנה. ואף אם כתב כן הרב רח"ם רחמתים ז"ל ועיקר ראייתו מדברי השער אפרים שם הרי מבואר שאין ראייתו מכרעת ובנפול היסוד יפול הבנין. ולכן ראוי להחמיר ולהצריכה ז' י"ח אחרי ההבחנה את"ד בקיצור לשון. ועל מ"ש בהגהות הרב בנו של השער אפרים ז"ל עיין מ"ש ע"ד בתשו' חיים שאל ח"א סי' ז' ועיין בט"ז ס"סי קצ"ב עבודת הגרשוני סי' ע"ט

ומ"מ אין דעתי נוטה להתיר אלא כשיש איזה הכרח או שעת הדחק כי כדאי הוא הרב מופ"הד מהר"ח מודעי ז"ל שהתיר (כמו שהעיד הרב מהר"א ישראל ז"ל וכנז"ל) בשעת הדחק. ובהצטרפות ס' מהריק"ש ז"ל בהגהותיו שיש להתיר בשעת הדחק אפי' בעלמא ורבים אשר אתו כאשר יהיה הדבר מוכרח וכמ"ש הרב חיד"א ז"ל על הברכי"ם חיו"ד סי' קצ"ב ס"ג ועוד לו בס' חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות מ"ב ובס' ראב"ן סי' שכ"ד

ועתה בשנתינו זאת התרל"ז האיר אל עבר פנינו הר' השד"ר מע"הק צפ"תו כמהר"י אביטבול הי"ו ובדרך מציאה נפלאה מצאתי אצלו ס' הש"ע עם הגהות כ"י מהרב המופלא מוהר"ח מודעי ז"ל וראיתי לו בחיו"ד סי' קצ"ב שכת' וז"ל יש לספק בספרה ז"נ בסוף ימי ההבחנה כדי להנשא ביום צ"ג ממיתת הבעל או גירושין אי מפקנא אית לה מההיא דהרב שער אפרים סי' ע"ה (שהביא הבא"הט שם) או יש לחלק בין הנושאים ודוק. ונראה דשניא ההיא דהרב ש"א מהטעם שכתב שם משא"כ בכה"ג. והכי עבדית עובדא לספור ז"נ קודם מלאות הימים והי"מ עכ"ל הטהור. ואחרי שראינו מפורש יוצא שכבר הורה זקן רב גדול בדורו ועשה מעשה כנז"ל א"כ ודאי שראוי לסמוך עליו ובפרט לעת הצורך ועיין בתשו' הרדב"ז החדשות סי' רס"ד ודוק שם: סימן כ"ה

עוד נשאלתי אם מחזיר גרושתו וכן הבא מן הדרך אם צריכה ז' נקיים: