שו"ת תעלומות לב חלק א פט

לא הי"ל שום חוב רק עם אחותם וגם היא לא היתה חייב' למשה כלום וממילא אין זה אלא כתוספת מתנה למשה ע"כ ואכתי לא ידעתי מה הרוחנו בזה דסוף סוף האחים לא נתנו מתנה והוסיפו וכמובן

מ"מ אומר אני דבנ"ד כ"ע מודו דמותר כי אין כאן צוואת ש"מ לתת לאחותם סך ידוע. אלא חיובם הוא להשיאה מע"ן שלה. וכבר ידוע שנהגו עתה להוסיף ולגרוע על הנוגע לה מעישור נכסי. וכיון שאין להם חוב מבורר וידוע. ודאי שפיר קרינן בהו נותן מתנה ומוסיף והוי ודאי תוספת על הנדונייא שמותר. ועוד דכיון דעישור נכסי נגבה מהקרקע כמ"ש הש"ע א"הע סי' קי"ג א"כ נמצא שמה שנותנים לה בכל שנה היינו שכירות המגיע לה מחלקה בע"ן בקרקעות אביה. (ובלא"ה האחים חייבים לשלם לה חלקה בשכירות כדין הדר בחצר שצריך להעלות לו שכר. מדי דברי עם הרב הגאון ר"ל נר"ו בענין זה כה היה דבריו דמטעם זה לבד אין כאן איסור ריבית). ולזה נראה שכיוין הסופר במ"ש שיהיו במשכנתא בקרקעות שהניח אביה. ועיין להרב זרע אמת שם בסימן ס"ב באורך דון מינה ואוקי באתרין כי אין אני בן חורין להאריך כעת. סו"ד נראה ברור כי מכל אלין אין כאן איסור ריבית כלל. ומהיות טוב יעשו האחים שטר משכנתא על אחד מקרקעותיהם ובזה יוצאים ידי חובת כל הדעות והסברות וינצלו אפי' מספק איסור ריבית דחמיר

אתאן לטענת הבעל השניה שתובע הקרן מפני שלא נכנס גוף הקרן ליד הבעל כדת של תורה

אנכי הרואה דגם בזה לא צדק כי הדבר ידוע שרק הסך שהתנו ביניהם בשעת השידוכין שיהיו בידו ונכתבו בשטר הכתובה וקבל הבעל אחריותם. אותם המעות או קרקעות ודאי שצריך שיהיו תחת רשותו. כי איך יקבל אחריות על נכסים שהם ביד זולתו. אבל נכסים שהתנו בפירוש בשטר הכתובה שלא יהיו ברשותו ולא קבל אחריותם. הרי הם כנ"מ של אשתו שאין לו בהם רק אכילת פירות כמבואר בש"ע א"הע סימן פ"ה. ואפי' במעות בעין הנתונים לריוח היום ע"י אחרים שכתב מהר"ם גאלאנטי ז"ל בתשובה סי' ק"ג שראוי שיקחם הבעל וירויח בהם. מ"מ כתב בסו"ד שדינו דוקא אם הבעל הגון וירא שמים ואינו מבזבז בנכסים. ואם ח"ו יש חשש שמאבדם אין ראוי לתתם לו עיש"ב וכ"ש בנ"ד שהם נתונים במשכנתא על קרקעות אביה והארץ לעולם עומדת דלית דינא ולית דיינא שיאמר להוציאם מדרך בטוח כזה ולתתם ביד הבעל שהוא קרוב להפסידם שכל אדם עלול לנזיקין וחבילות. ובפרט שזה היה התנאי הא' שהתנו עמו בשעת שידוכין ואדעתא דהכי נתנו לו את אחותם. ומה גם שנשבע ש"ח על זה שחייב לקיים שבועתו. ומכח שבועתו זאת אינו יכול להיות מפתה לאשתו לתבוע הממון כדי שלא יהיה גורם לביטול השבועה. כמתבאר היטב מתשו' הרשב"א ז"ל באל'פיו סי' תשע"א (ועיין מה שכתבתי בזה בתשובה חא"הע ונדפסה בספר פני יצחק סימן טו"ב ואכמ"ל). ואף אם יפתה את אשתו ותתבע גם היא גוף הקרן אשר היא ודאי רשאה ושלטאה בנכסיה. מ"מ נראה ודאי שגם היא אינה יכולה לתבוע הקרן מאחיה. מכח שבועתה שנשבעה בש"ח שהקרן יהיה ביד אחיה והם יתנו לו הפירות ואין פוטר אותם. והיה לי להאריך בפרט זה ולבררו וללבנו אלא שאין הפנאי מסכים עמדי להיותי טרוד מאד אדעתא למסק לעו"בי טראבלס המערב יע"א ע"כ היה הקצ'ר אמיץ: הכ"ד החותם פע"הק ירושלם תוב"א בש"א שבט שנת התר"ל וחמש ליצירה הצעיר אליהו חזן ס"ט וזאת הסכמת הרב הגדול ראשון לציון נר"ו

אנא נפשאי ראשון לציון הבא ע"הח ראה ראיתי את השאלה שמע"לד ואת אשר נגזר עליה מאת רחימתין עזיזא סיני ועוקר הרים הרב הפוסק נר"ו האח הא"ח ראתה עיני כל מה שכתב בקיצור נמרץ לנחיצת הזמן לאסור איסר על האשה הנז' תמ"א ובעלה הי"ו שלא יוכלו לתבוע תבע גוף הקרן שביד אחיה הי"ו מאחר שנתחייבו כן בשעת הנשואין וגם נשבעו ש"ח לאשר ולקיים חיובם זה. ומי יקל ראשו באיסור שבועה החמורה אשר נזדעזע כל העולם בעבורו כאשר הורה גבר רחימא דנפשאי הא"ח נפשי הי"ו וגם אנכי מס'כים הולך בכל האמור ואף ידי תכון עמו. ועל אשר הם חוששים בענין לתא דרבית והאריך בזה ידי"ן הרב הפוסק נר"ו. לדידי חזי שאין כאן מיחוש מאחר שהאחים המבורכים הי"ו קבלו עליהם אותו קרקע שמגיע לה מע"ן בתורת שכירות לתת להם בכל שנה כ"וכ כל ימי חייהם. כדין הדר בחצר חבירו שצריך להעלות לו שכר. ובזה ניצולו מאיסור ריבית ולית דין צריך בושש. ועל דבר אמת וענוה צדק ח"ש פע"הק ירושלם תוב"א בש"א שבט התרל"ה על הדין ועל האמת ועל השלום: הצעיר אברהם אשכנזי ס"ט סימן כ"ב ירושלם ע"הק תוב"א כסליו שנת תרכ"ט

גבינה ובשר שבאו בתיבה אחת בחותם אחר היכי לדיינו דייני להאי דינא אי מתירינן הגבינה כדיניה שדי בחותם אחד ואסרינן הבשר משום דבעי ב' חותמות וליכא או דילמא שראוי לאסור שתיהם או להתיר שתיהם בזה נסחפת הרב מהר"י אסא ז"ל הו"ד בס' שמן המשחה סי' ג"ל והעלה הרב ז"ל שדין זה תלוי בפלוגתא דהני רבוותא רבני אשכנז והרב פר"ח ז"ל גבי מקולין שנשחטו ז' בהמות ופירשו משם ב' בהמות וחצי ונמצא טרפות באחד מהם דמן הדין אותם ד' וחצי שבמקולין אסורות משום קבוע ואותם הב' וחצי שפירשו מותרות משום כל דפריש. ונפל הספק באותה שחציה במקום הקבוע וחציה פירשה כי איך נתיר אותה שפירש' ונאסור אותה החצי שבמקולין והם גוף בהמה אחת. ונחלקו בזה הרבנים ז"ל הללו אוסרים ב' החצאים והללו מתירים והרב הפר"ח ז"ל ס"ל דחציה שבמקולין אסורה וחציה שבחוץ מותרת האי כדיניה והאי כדיניה וכל שיעורי חכמים כך הם ע"כ בסי' ק"י. והגאון המפורסם ר"ל מז"ה הגדול ח"ד בדרא נר"ו בס"ה הנד"מ נדיב לב ח"א חיו"ד. סי' יו"ד ה"ד הרב הנז' וכתב שבכגון ספקו של הרב מהרי"א ז"ל ליתא להאי פלוגתא ולכ"ע דיינינן ליה האי כדיניה והאי כדיניה כי כך הם שיעורי חכמים ז"ל