שו"ת תעלומות לב חלק א פז

דבריהם לפעמים הוא ממה שהיו מצויין אצלי מעת היותי שליו ושאנן על אדמת הקדש. עוד זאת כי כאשר ראיתי הדבר מבואר בספרי הראשונים וגדולי האחרוני' לא חשתי לחפש עוד לבל נאבד הזמן בחיפוש ספרים ודי בהערה זאת לכל הדן לפ"ז). ועיין שער המים חיו"ד סימן א'. ובס' נחלת שבעה סימן ז' ואין הפנאי מסכים להתיישב בדבריהם

איך שיהיה באנו לנדון שלפנינו שאם המטה הזאת היא של ברזל מטולטלת ואינה קבועה בנקל במסמרים של ברזל. הוא איסור גמור מק"ו דספסל ואין מתיר בדבר. ואם נהגו כן הוא מנהג בטעות ובאיסור שראוי לבטלו וכמ"ש הגאון מז"ה ז"ל בס' נדיב לב ח"א חיו"ד סימן ע"ה ובפרט באיסור נדה דחמיר. וציי"מ. ויראנו נפלאות מתורתו: סימן כ"א להלכות רבית מעי"ת עונאבא יע"א

שאלה ראובן שמת וחלי"ש והניח בנים ובנות. ואחר זמן לפטירתו הגיעה אחת מהבנות לפרק הנושא. והשיאוה אחיה ללוי ע"פ התנאים שהתנו ביניהם דהיינו כי מה שמגיע להבת הנז' מעישור נכסי יתנו סך מה בין תכשיטין ובגדים ויתחייב לוי בעלה באחריותם כנהוג. והיה הנותר סך מה יהיה מונח בתורת משכנתא על קרקעות שהניח אביה. ולא יהיה רשות להבעל והאשה ליגע בגוף הקרן כל ימי חייהם רק שאחיה השרים הע"י נתחייבו לתת לה בכל שנה סך כ"וך ונתרצו ויאותו ע"ז אחותם ובעלה לטוב להם כל הימים. ונכתב כן בפירוש בשטר הכתובה בקג"וש ובש"ח שקנו מידם לקיום התנאי הנ"ל וחתמו בו הבעל והאשה. וליותר בטחון נכתב כן לפני שרי הממשלה יר"ה ונחתם בטבעת המלכות כנהוג בנימוסיהם. ועתה אחר עבור ט' שנים יצא טעון הבעל שרוצה לקחת הקרן הנז' בב' טענות. א' מפני שלא נכנס גוף הקרן ליד הבעל כדת של תורה. והב' שהוא חושש פן יש בזה איסור ריבית במה שלוקח מאחי אשתו מידי שנה בשנה. וע"ז שואלים הלכו אחי האשה אם צדקו בטענתם. יורנו המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

תשובה הגם כי אין הפנאי מסכים עמדי מטירדות הזמן. וגם כי הנני חד כרעא אארעא דישראל וחד כרעא אמברא לנסוע לעוב"י טראבלס המערב יע"א. והשואל נח'ץ ינחץ לדעת דבר ה' מירושלם בעצם היום הזה. אכן אהבת השואל דחביב עלי עד לאחת אלצני להשיב שואלי דבר לפי סגנון השאלה ויהי הקצ'ר אמיץ הנוגע לעיקר הדין דוקא וצור ישראל ינחנו במעגלי צדק

ואבא היום להשיב על אחרון ראשון בטענת הבעל שהוא חושש ביראת ה' על פניו פן יש בזה צד ריבית. ואיננו מבקש לעשות תקון לזה כדי להנצל מאיסור ריבית החמור. כאשר לא נתעורר ע"ז זה ט' שנים דאכיל וחדי. ומ"מ אף אם יש מקום איסור לא מפני זה יהיו חייבים לתת לו הקרן. כי הם יכולים לתקן הדבר בדרך התר ומוסכם מכל ז"ל אלא דמעיקרא אני רואה שאין בזה איסור כאשר נבאר. והוא ממה שראיתי להרשב"א ז"ל באלפי"א סי' תתקפ"ט וז"ל שאלו מתנים כשמיחדין החובות אם לא יפרע מכאן ועד יום פ' הריני מוסיף על כל ליטרה ד' פשיטים בחדש מותר ואין כאן ריבית כי זה כתוספת על הנדוניא ואין זה אגר נטר. למה זה דומה לנותן מתנה לחברו ואמר אני נותן לו כ"וך לזמן פ' ועוד אני מוסיף לו כ"וך ודוקא כשהתנה קודם שנשאת אבל אח"ך לא כדאיתא בפ' אז"ן וכו' ע"כ ועוד לו בתוספת ביאור בס' תולדות אדם סי' ב' המובן מדבריו דכל שהתנו כן קודם הנישואין לתת לה כ"וך ולהוסיף לשנה דאין כאן ריבית משום דהו"ל כנותן מתנה ומוסיף. ומה"ט אחר הנישואין ל"מ תנאי זה אפי' על סך הנדוניא דכיון שנישאת כבר נתחייב לו בסך הנדוניא והו"ל מלוה גביה וכשמוסיף הו"ל ריבית גמור

וכן בקדש חזיתיה להריב"ש ז"ל בסי' תק"ב שנשאל על שטר של נדוניא שכתב הסופר שנתחייב בכ"וך דינרין ויתן כ"וך פירות בכל שנה. והשיב הרב וז"ל הצריך וא"כ הרבה שנית בעשותך השטר בלשון הזה שהרי ההלואה הזאת לא היה בה ריבית שכיון שהתנו כן קודם הנישואין הרי הוא כתוספת על הנדוניא ואין זה אגר נטר לי וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה ואתה עשית לו שטר כאילו הוא מלוה לו ד' מאות דינרים קרן לריבית קצוצה והיה לך לעשות שט"ח בכל המעות יחד וכו' או לעשות לו שתי שטרות ברצון המתחייבים וכו' ולא לעשות לו שטר מקרן וריבית שהרי אם יבא לפני ב"ד לא יגבו לו בשטר זה לכל היותר כ"א הקרן לבד עכ"ל ולכאורה קשה על דברי הרב ז"ל דיוקא אדיוקא כי מראש דבריו ניכר שבהלואה זאת אין בה ריבית כלל ולא הורע כחה אלא מכח השטר שכתב ריבית או ריוח. ובסו"ד נראה כסותר לזה שהוא מיעצו איך היה לו לעשות דהיינו הכל בשטר אחד או שתי שטרות וכו' דמשמע דבאופן כזה הוא ההתר דוקא. ומדברי הרשב"א ז"ל שהביא ומבואר יותר בתשובה שבח"ב סי' ב' נראה ברור שאפילו כתוב בשטר שנתחייב בסך כ"וכ מהנדוניא ומוסיף לו בכל שנה סך כ"וכ שאין כאן ריבית וטעמו ונימוקו עמו דכיון שהתנאי הוא קודם הנישואין הו"ל כנותן מתנה ומוסיף. וא"כ קשה למה היה צריך הרב להביא לו עצות מרחוק בכתיבת השטר באופנים שזכר

ואחרי שו'בי ראיתי שכוונת הריב"ש לומר להסופר שאם שגיאה זאת באה לו מחסרון ידיעתו שבהלואה זאת אין בה ריבית ולא ידע לכתוב שטר המועיל לפחות הי"ל לעשות הכל בשטר אחד או בשתי שטרות. ובתשובה שאחריה בסי' תק"ג כאשר בא לבאר לו איך יעשה עתה ביאר לו השני אופנים שהזכיר בתשובה ראשונה. והוסיף לו נסח אחר דהיינו שנתחייב בסך הנדונייא וגם נתחייב בקג"מ להוסיף לו סך כ"וך בכל שנה. ויען חשש שמא יורע כח החתן אם יצא שט"ז לפני ב"ד שאינו בקי ויחשבוהו לשטר פסול. יעץ לו לכתוב החיוב בכל הסך וכו' כיעו"ש ואולי זה היה טעמו שלא ביאר לו אופן זה בתשובה הראשונה. ותשובת הריב"ש שבסי' תק"ב הביאה מב"י בסו"סי' קס"א ותשובת הרשב"א הביאה בסי' קע"ז בב"י ופסקו בש"ע סי' קע"ז סט"ו. גם רמ"א פסקו בהג"ה סי' קע"ו. ונראה שבא לחדש מה שלא ביאר מרן בש"ע שכ"ז הוא דוקא כשהתנו כן קודם הנישואין ולא אח"ך דאז הוי אגר נטר. ועוד הוסיף מור"ם ז"ל שאפי' התנה שבכל שנה יתן לו כ"וכ שכר דמותר. ואתא לאשמועינן דמ"ש הרשב"א והריב"ש ז"ל שמתנים שאם לא יפרע לזמן פ' שהוא מוסיף כ"וכ