שו"ת תעלומות לב חלק א פה

סימן ח"י וזאת תשובתו לפני מי שגדול עט"ר מו"הר המובהק נר"ו אלהי אברהם יהי בעזרו כיר"א

על מה שתמה הרב כפי אהרן נר"ו על דברי עט"ר מורינו הרב ז"ל בס' נדיב לב ח"א סי' ע' בס' דרוסה דלא מהני להתיר בנ"ד משום דלא הוי מתהפך והוא נר"ו תמה דשפיר הוי מתהפך. וכמו כן בא לאתמוהי מעלת הרב נכדו תנא דבי אליהו נר"ו על מורינו הרב מר זקנו ז"ל על מ"ש בס' תורת זבח בדיני דרוסה דהסכמת האחרונים הוא דל"מ שהיית י"ב חדש לודאי דרוסה. וליתא להא אלא לודאי טרפה וכמ"ש וכו'. וע"ז נשאל כת"ר אדוני אברהם נר"ו מאתו אי שמיע ליה איזה ישוב בדברי עט"ר מו"הר ז"ל. לכן הנני בא לישב דברי מו"הר ז"ל והוא אמיתי בכונתו דע"כ לא כתב מו"הר דלא הוי מתהפך וגם שכל הפוס' הסכימו דלודאי דרוסה ל"מ שהיית י"ב חדש כונתו היא לדידן דלא בקיאינן בבדיקה בז"הז וכמ"ש המפ"ה בסי' נ"ז ולכן דן בדעתו דודאי דרוסה הוי כמו ודאי טרפה כיון דמחזיקינן לה להטריפה בלתי בדיקה היינו ממש ודאי טרפה וכמו שכן התחיל בדבריו בס' תו"ז בדיני דרוסה אות ז' וז"ל ודע דהסכמת הפוסקים דלודאי דרוסה וכן ודאי טרפה ל"מ שהיית י"ב חדש ונסתייע שכן מתבאר מדברי הרשב"א ח"א סי' צ"ח וכו' עי"ש. וכן משמע מדברי הפ"ח סי' ז"ן ס"ק מ"ה דדוקא לדורות הראשונים דהוו בקיאין בבדיקה מהני שהיית י"ב חדש דון מינה דבזמנינו דלא בקיאינן ודאי דל"מ שיהוי יב"ח. וזה פשיט"ל למו"הר ז"ל בדעת כל הפוסקים דע"כ לא קאמרי דמהני שהיית יב"ח לודאי דרוסה אלא לדורות הראשונים שהיו בקיאים בבדיקתה. ולדידן דלא בקיאינן ודאי דס"ל דלא מהני. ומה שלא פירש שיחותיו עט"ר מו"הר זצוק"ל הוא לאהבת הקיצור דכך היה דרכו דרך הקדש לקצר בדבריו שהיה סומך על המבין. ואילו היה רואה הרב כפי אהרן נר"ו בעין יפה לשון הזהב שבספרו תורת זבח לא היה מקשה עליו וכמ"ש הרב נכדו נר"ו. זה הוא הנרלע"ד: הצעיר נסים משה הכהן אריאש ס"ט סימן י"ט להלכות נידוי וחרם

שאלה יורנו רבינו פטיש החזק אליהו בהי"ר כמראה הבזק מגזע היחס אראלים ותרשישים החזן רוע"ה צאן קדשים בעובדא דהוה בדידי ונשפל לארץ כבודי כי שכרתי בית מאחד מאנשי עירנו ובאחד מן הבתים היה שם תנור גדול ורציתי להרוס אותו ולעשותה בית לדירה. וכאשר התחלתי להרוס הבנין שמע החכם המ"וץ ושלח אחרי באמור אלי כי אסור מן התורה להרוס הבנין הנז' וא"כ שלח אחר הבע"הב להזהירו שלא יניחני לעשות רצוני. ותכף הלכתי אצל הרב ושם מצאתי הבעל החצר ואמר לי תדע שהרב אומר שדבר זה אסור ואני מתפחד מהסכנה ואם אתה מקבל עליך האיסור והסכנה עשה מה שברצונך. אמרתי לו קבלתי הכל. אז אמר החכם איני מניח אותך לעשות איסור אמרתי לו שבקיה לההוא גברא וליקום באיסור כי אני יודע כמה וכמה עשו כן בתוך עירנו בזמן הרבנים ולא היה מוחה בידם אזי קם בחמתו ונידה אותי בשווקים וברחובות. ואדוני יודע השנאה שיש לו עמי מזמן היותו ר"ומ כת"ר פה עמנו בשליחות מצוה. לכן הנני מבקש מכת"ר להודיעני שורת הדין אם נדוייו כדין וגם אם הדבר הזה אסור או מותר ועם אדוני הס"ר וה' יגביה ככב מערכתו ויאריך ימים על ממלכתו וישוב הו'ד לביתו נאוה קדש ירושלם צבי חמדתו ושכמ"ה: וזה תורף תשובתי במכתב ששלחתי ליד החכם המורה לצדקה נר"ו

קול שאון סואן ברעש עלה באזני צעקת ריבה אשר בינו ובין החכם אהובי המתחסד עם קונו הי"ו. ואם כנים הדברים כאשר כתוב במכתבו אלי הפריז הרבה על מדותיו מר באתריה. להחרים ולנדות איש חכם חסיד בכל דרכיו ועולה לא נמצא בשפתיו כאשר מכירו הייתי לשעבר ואף אם עשה שלא כהוגן וכשורה והיה חייב נידוי ע"פ הדין. היה ראוי לרו"מ לחשוך עצמו מדין זה. בהיות ידוע לכל באי שער עירו גודל שנאת רו"מ עמו מימים ימימה. ורבים ושלמים היו מרננים אבתריה דרו"מ כי שנאתו עם החכם הנז' היא מקנאתו אותו וכיוצא מדברים רעים אשר שמעתי ותרגז בטני בהיותי במח"ק ולא אעלם על ספר משום כבודו וכבוד התורה. ועתה מה יאמרו בני קהלתו מצא בע"ח לעשות נח"ר ליצרו והיינו חרפה ובוז ח"ו. ולא נעלם מעיני דמר מ"ש הרב ת"הד וה"ד מהרשד"ם ז"ל בחיו"ד סי' ר"ט. כ"ש שרו"מ נלכד ברשת מנדה למי שאינו חייב נידוי בלי ספק כי החכם הזה לא התריס כנגדו אלא אדרבא דבריו בנחת נשמעים. ואם נידהו מחמת האיסור מלבד שאין זה איסור תורה כאשר אבאר להלן עוד זאת כי לא ראיתי ולא שמעתי שרו"מ נידה לשום ארם על עברות יותר חמורות מאלו. ועוד רעה חולה שלא המתין כ"ת עד שיעשה האיסור לפי דעתו אחר התראתו. כי מכל אלה איני רואה מקום לחול נידויו. ואהניא ליה ענותנותיה של החכם שכנגדו שלא הפך הקערה על פיה כי אז היה צריך נגר ובר נגר דליפרקיה לרו"מ מרשתו כאשר האריך בזה הגאון מז"ה ז"ל זצוק"ל בס"ה נדיב לב ח"א חיו"ד סי' קי"ב יע"ש כי לא הניח פינה וזוית. ואין רצוני להאריך בזה אם רו"מ ישמע לעצתי ויתיר לו להחכם הנז' תו"מ ובאהבה יקרבהו וכאישון עינו יצרנהו. והלואי היו לו בעירו שלשה או ארבעה ת"ח כמוהו והיה לו לנחת בודאי. כ"ש כי האחד הננו ואין שני לו ומדוע בשתי ידים ירחקהו ובאיבה יהדפהו. לא ידידי לא זו העיר ולא דרכה של תורה כלך מדרך זו לאהבה את יראי ה' ואוהביו ויהי שלום בחילו ושלוה בגבולו

ובעיקר הענין אין בו איסור תורה ואפי' איסורא דרבנן ליכא. אלא היא צוואת הר"י החסיד ז"ל כמבואר בצוואותיו שבריש ס' החסידים סי' נ"ח וז"ל (יען כפי הנראה אינו מצוי אצלם) לא יחוץ אדם תנור וכירים שאופים בו להשתמש באותו מקום אלא יניח אותו לתקן שנית כי סכנה גדולה כל עושה אלה ע"כ ובעי"ק ירושלם תוב"א נזהרים בה הרבה וגם ביתר ערי תוגרמה שמעתי שנזהרים הרבה ברוב צוואות הרב ז"ל ורבים עברו ונענשו. ויש שאינם מקפידים ולא קפדי בהדייהו. והגם שהרב נודע ביאורה ח"ב