שו"ת תעלומות לב חלק א פב

סימן י"ד וזאת תשובתי אליו

מה נמרצו אמרי יושר אשר דבר בקדשו חד מן חבריא ראש זובחי הזבח רב טבחי"א הד"ר הוא הרב הכולל ענותן כהלל כמהר"מ אסרוסי נר"ו על דבר המנהג שהיה פה העירה. כי הש"וב היו לוקחים שכרם מהכשרות דוקא ולא מהטרפות. ואל שכרם מהכשרות הם נושאים את נפשם כדי להביא טרף לביתם כי אין להם שכר מהק"ק בעד השחיטה. ואני בצאתי מירושלם ע"הק תובב"א ובאתי עד הנה לרעות ביעקב. שמעתי את המנהג הרע הזה ותרגז בטני כי לפי מה שבינותי בספרים ראיתי כי ראוי ונכון לבטלו ולעמידו על קו הדין. אחרי שהכפירים שוהגים שזה הוא מנהג רע ומר. ושלשת הגבורים הרמב"ם והראב"ד והריב"ש זלה"ה אשר מימיהם אנו שותים ומפיהם אנו חיים. צווחי ככרוכיא על הדבר הזה. וקבעו דבריהם להלכה ולמעשה מרן הקדוש ז"ל בש"ע ורמ"א בהגהה ובעל הלבוש בסי' ח"י ובפרט כמה שהפליג הרא"ם ז"ל בתשובה סי' כ"ד וז"ל וכמה פעמים ראיתי לפסול לכל הטבחים של קושטאנדינא מפני שנוטלים שכרם מן הכשרות ואע"פ כן נמנעתי מפני שידעתי שלא יעלה בידי ומוטב שיהיו שוגגים וכו' יעו"ש גם הרב כנ"הג בחיו"ד סי' ח"י הגהב"י סי' ס"ב ובס' בעי חיי חיו"ד סי' ט"ז הרבה להשיב אפי' על המנהג הרע הזה וכתב שראוי לבטלו וגילה אוזן הרב הגדול רבו מהרימ"ט ז"ל והרב מהרי"ט ן' יעיש ז"ל ואמרו לו ישר חילו. והביא מ"ש מהר"מ די בוטון ז"ל בתשובה סי' ו' ששיבח לעיר שבטלו המנהג ההוא ועשו תיקון לזה יעו"ש גם הרב מהרח"ש בס' תורת חיים ח"ג סי' י"ג העיד על העיר שנשאל עליה שבטלו אותו המנהג. והרב נחפה בכסף ז"ל בח"ב בקונטריס פרי מפרי דכ"ו ע"ב כתב שגם בע"הק ירושלים תוב"א בטלו המנהג הגרוע שהיה השוחט לוקח מן הכשרות דוקא וקצבו לו שכר מהק"ק והק"ק יהיו לוקחים מה שהשוחט היה לוקח וכתב שכן ראוי והגון שינהגו בכל גלילות ישראל ע"כ וכן הוא המנהג בעי"הק עד היום הזה. גם הרב החבי"ב בכנ"הג שם העיד כן על עיר ברוסא. ואחרון חבי"פ הרב הגדול שארינו ז"ל בס' משא חיים מערכת ש' אות קי"ב ראו הביא לנו ההסכמה שעשו בעיר אזמיר יע"א בשנת התר"א לבטל המנהג הקדום שהיו נוטלים הש"וב שכרם מן הכשרות דוקא ועמדו ותיקנו שיטלו שכר קצוב לשנה מכיס כוללות העיר וכוללות העיר המה יטלו הקצבה מן הקצבים וכו' כי"עושב הרי מבואר יוצא שראוי לבטל המנהג הזה היכא דאפשר ולתקנו בדרך נכון

והגם שראיתי לאיזה מרבני האחרונים ז"ל שחתרו לישב מנהגם כדי שלא תהיה עדת ישראל כעוברי על דת ח"ו. מ"מ גם הם יודו דהיכא דאפשר לתקן בדרך ישרה לצאת ידי חובת כל הסברות שראוי לעשות כן. והנה הרב ט"ז שם בס"ק י"ד רצה לתת טעם להנוהגים לקחת מן הכשרות מפני שלא נחשדו בשביל דבר קטן כזה להאכיל טרפות. ולא דמי לההיא דאילא ביבנה ששם יש חשד בדבר גדול וכתב שמצא כן לרש"ל ע"כ וטעם דחוק הוא וגם רש"ל בפא"ט סו"סי ח' שה"ד הש"ך שם לא כתב כן אלא בטבחים שאינם מתירים שום ספק אלא מראים אותו לחכם שבעירו כיעו"ש והרב פר"ח שם ס"ק ל' כתב דבמידי דדררא דממונא אין טעם לחלק בין הנאה מועטת למרובה ולעולם איכא חשד ע"כ וכ"כ מהרשד"ם חיו"ד סי' מ"א ומהריק"ש בתשובה הביא דבריהם הגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל יו"ד ח"א סי' ק"ן ועיין להרב צפיחית בדבש סי' מ"ב. גם מרן החבי"ב והרב שמלה חדשה סתרו דברי הט"ז ועיין להרב זרע אמת ח"א יו"ד סי' א' שהאריך. וכ"ש למ"ש התוס' בבכורות דכ"ט ד"ה תרי לתירוצא קמא דאפי' משום טירחא לראות הבכור פעם שניה איכא חשדא ונראה שדעת מרן בש"ע כן כמו שנבאר. ועיין בתשובת אבקת רוכל למרן ז"ל בסי' ר"ז שכתב וז"ל אבל הכא שנוטל הכרכשה מהכשרה הרי יש לו הנאה אם יכשירנה ואע"פ שהנאה מועטת היא חשוב ש"ש מפני הנאה זו כמ"ש בח"מ סי' ש"ו ע"כ נמצאת למד שגם התר זה של הט"ז נדחה קרו לה רוב הפוס' ואין דעתם נוחה בזה

וגם הטעם שכתב רש"ל ז"ל בטבחים שבכל הוראה של ספק טרפה מראים אותה לחכם. ומשמע ליה דבכגון דא ליכא חשדא. גם הטעם הזה קליש טובה דכיון דיש לו הנאה אם יכשירנה והוא מכשיר את הבהמות שאין בהם ספק. אכתי החשדא במקומה עומדת. ונראה שלזה כיוין הש"ך שם ס"ק ל"א שכתב ע"ד רש"ל שצ"ע בדבר. והטעם שכתב הרב ש"ך ז"ל היכא דהמנהג שהשוחט לוקח הכרכשות ואוכלם ליכא למיחש שיאכל טרפה ולמוכרם לאחרים מתירא ע"כ והוא מסתבר פורתא בכל זאת כתב שהוא מנהג רע והביא מ"ש בהג"א פא"ט שאוסר גם באופן זה. ובפרט היכא שהמנהג למוכרם וכמנהג העיר הזאת שכל שכרם הוא זה ולא על הכרכשות לבדם יחיה האדם. ודאי דאסור וראוי לבטלו. ומ"ש הפר"ח שם בסו"ד דבקצת מקומות שהטבח נכרי מספיק בשר לישראל כל צרכם יש להקל קצת בזה ע"כ וטעמו נראה דאע"ג דאית ליה טירחה יתרה לטבח שהוא שוחט והולך עד שימלא מלא חסרון הטרפות לא חשדינן ליה דמשום הטירחה מתיר את האיסור. והגם שבעיר הזאת אין לקיים המנהג מטעם זה כיון שהטבחים הם יהודים ולא נתחייבו להקהל להספיק להם בשר כדי צרכם. מ"מ אפילו באותם המקומות שיש להם חיוב זה. נראה שאין טעם זה מספיק לכ"ע. דהא לא קיימא אלא לתירוץ ב' של התוס' שם בבכורות. אבל לתי' קמא אכתי איכא חשדא. ואולי מצד זה הוא שכתב הרב יש להקל קצת כלומר שיש להם על מה שיסמוכו. וכן כתב הרב יהונתן ז"ל בכרתי שם ס"ק כ"ז

והיה נראה להכריע דמרן ז"ל ס"ל כתי' קמא דתוס' והוא ממ"ש הטור בסי' שי"ב ולא יקח אלא פעם אחת ורואה אותה לעולם וכו' ותמה מב"י ז"ל שם למה הביא דין זה משם הרמב"ם והוא גמרא ערוכה שם בבכורות. והקשו ע"ד הב"ח והדרישה והט"ז שם דמה שהביא הטור בשם הרמב"ם הוא במה שחידש שחייב לראותה לעולם ולא חשדינן ליה משום טירחה כתי' ב' של התוס' שזה אינו מפורש בגמ' עכ"ד. ונראה לכאורה שמרן סובר דמ"ש הרמב"ם ורואה אותו לעולם אין הכוונה שחייב לראותה אלא שאם רואה אותה כמה פעמים אפי"ה אינו לוקח שכר. והכי משמע לישנא דהרמב"ם ז"ל שכתב ורואה אותה ולא פירש ואמר חייב לראותה כדרכו דרך הקדש לבאר בלשונו הצח. ומה"ט מרן בכ"מ שם בפ"ב בהל' בכורות לא הביא רק סוגיית