שו"ת תעלומות לב חלק א פא

נוטל הכרכשתא בשכרו ואוכלה אז ליכא למיחש שיאכל איסור ואם ימכרם אז ירגישו בו יע"ש. ולכאורה דבריו תמוהין דאם איתא דכל היכא שיאכל ממה שהיתר אין לחושדו אפי' שיקח דוקא מן הכשרות ולא מן הטרפות למה גבי אילא ג"כ לא תקנו כן ולמה הטילו עול כזה על בעל הבהמה שיתן לו אפי' מן התם ובתורת מוקדם יתקנו שיתנו לו חתיכת בשר מכל בעל מום ויאכל אותה וליכא חשדא ואם ימכור ירגישו בו אלא מוכרח מאחר דהיו מביאין לו בכורות הרבה אם נכריח שיקח בשר ולא ימכור אז פסקינן לחיותיה דבמה יתפרנס הוא ואנשי ביתו ומאחר שכן לא מצאו לו תיקון אלא שיקח גם על התם וא"כ גם אנן בדידן שאין לנו פרנסה אלא מאלו המתנות מוכרחין אנו למכור וכמו שכן האמת ומאחר דמוכרחין למכור יש חשש ולא יש תקנה אלא שנקח גם על הטרפות כמו הך דאילא ביבנה וכמו שכן כתב הרב תבואות שור ז"ל דלא תיקן הש"ך אלא לכפר קטן יע"ש וא"כ גם לדעת הש"ך לא נתקן מנהג עיר זאת וראיתי מי שמקיים המנהג ואין בו חשש ממ"ש הרב תורת הזבח ז"ל באות ש' דמנהג עיר אזמיר יע"א ליטול מן הכשרות ולא מן הטרפות יע"ש. וכיון דהרב ז"ל דאנו סומכין עליו בכל ספק שיסתפק בדיני השחיטה וכמה עיירות גדולות הולכות בעקבותיו ומיום שיצא לאויר העולם נתחדשו כמה דינים וכמה מנהגים א"כ גם זה אחת מהם ומאחר דהרב לא ערער על מנהג מקומו וכמנהגו הטוב בספרו נדיב לב בכמה מקומות להעמיד המנהג ע"פ הדין וכאן שתוקי משתק וכתב עוד שהרב צפיחית בדבש קיים מנהג זה אם כן אין לערער גם על מנהג עירנו יע"א אלא דממה שכתב בספרו נדיב לב סי' ל"ד דף ע"ד ע"ג משם ראיה לדידן שהרי שם כתב דמנהג עיר אזמיר דיחידי הקהל היו מתנין תנאי גמור עם הקצבים לספק להם בשר כל מה שצריך ואם תצא אחת טרפה אז משחיטין את הטבח בע"כ כדי למלאות את חסרונם ומאחר שכן אין כאן הפסד לשוחט בטריפה שהרי שוחטים אחרת וכל הקצוב לו בכל שבוע ממנו לא יחסר וא"כ ליכא שום חשש ובזה עלתה הסכמת כל רבני האחרונים להתיר וכמ"ש הפר"ח ז"ל והרב כרתי ופלתי והנמשכים אחריהם יע"ש. וכן הסכים הר' נאמן שמואל ז"ל הביא דבריו הרב אהל יוסף ז"ל הל' שחיטה סימן ה' ובזה תריץ יתיב דעת הרא"ש ז"ל שלא הזכיר בבכורות הך שקלא וטריא דאילא ביבנה ומה שאמרו מרו שצריך בין מתם ובין מבעל מום משום חשדא דכיון דהיו מתנין הקהל עם הקצבים לספק להם בשר כל מה שצריך א"כ אין כאן חשד לשוחט כיון שאינו מפסיד כלום אלא טרחא ועל הטרחא לא נחשד להאכיל דבר איסור והלך בעקבותיו בנו הטור ז"ל וכתב בח"מ סי' ש"ו דאף דלוקחין הכרכשתא דוקא מן הכשרות ולא מן הטרפות ש"מ שפיר עבדי כיון שאין השוחט מפסיד כלום אלא טירחא ועל הטירחא לא חששו להאכיל איסור אמנם דעת הרמב"ם בפי' המשניות שאסר גם זה על הטבחים ס"ל דאף בטירחא חששו לחשד וסיים וכתב דפלוגתייהו בשני תירוצי התוס' ז"ל שזכרתי בריש הסי' בד"ה תרי זמני דתחילה הקשו דאף אם הוא תם יאמר בעל מום כדי שלא לטרוח פעם א אחרת ותירצו דאינו חייב לראות אלא אם ראה מעצמו אינו נוטל שכר ובתירוץ השני תירצו דמשום טרחא לא חשיד יע"ש והנה מתירוץ הראשון משמע דגם על הטירחא יש חשש חשד שהרי כתבו שאינו חייב וזה דעת הרמב"ם ז"ל בתירוץ יב ש ראשון אמנם דעת הרא"ש ז"ל דלא חייש לחשד היכא דליכא אלא טורח אזיל בשיטת תירוץ שני של התוס' ז"ל דכתבו דמשום טירחא לא חשיד יע"ש. והנה אמת שדברי הרב נעלמו ממני דאיך יוכל לומר דהרמב"ם ז"ל ס"ל כתירוץ ראשון של התו' ז"ל שאין מחוייב לראות פעם שנית שהרי הטור בסי' שי"ב חלק יו"ד גבי בכור כתב וז"ל וכתב הרמב"ם ז"ל שלא יתנו לו שכר של בהמה אחת אלא פעם אחת ורואה אותה לעולם ע"כ ותמה הב"י ז"ל דלמה הביא זה משם הרמב"ם ז"ל דהא גמרא ערוכה היא בבכורות דף כ"ט חד זימנא תקינו ליה רבנן תרי זמני לא תקינו והרב הדרישה תמה על הב"י ז"ל דאיך נעלם ממנו מ"ש התוס' ז"ל בתירוץ ראשון דאינו מחוייב לראות אלא אם ראה מעצמו ואי לאו דברי הרמב"ם הייתי מפ' כתירוץ ראשון שאינו מחוייב להכי הטור הביא משם הרמב"ם ז"ל דחייב לראות בע"כ וכתירוץ שני של התוס' ז"ל וכן כתב הב"ח ז"ל והט"ז יע"ש הרי שהטור ז"ל מורה ובא דדעת הרמב"ם ז"ל שחייב לראות בכל פעם כתירוץ השני של התוס' ז"ל ואיך כתב הרב נאמן שמואל ז"ל דהרמב"ם דחייש לטירחא משום דס"ל כתירוץ הראשון דאי ס"ל כתירוץ הראשון מהיכן למד הטור בדעתו דבע"כ צריך לראות בכל פעם אלא מוכרח כתי' השני ובתי' השני כתבו דלא חיישינן לחשד בטירחא לבד וצ"ע. העולה דגם הרב ז"ל לא התיר אלא בנדון שלהם דהוה להם קצבה עם הקצבים אמנם הרב אהל יוסף ז"ל הביא כל דברי הרב נאמן שמואל ז"ל ויישב המנהג. ונ"מ גם לדידן שהרי כתב דהשכר שנותנין להם על הכשרות הוא היה גם על הטרפות ד"מ אם נותנין על הכשרה חצי או"קא של בשר אם לא בשביל הטריפות לא היו נותנין אלא שליש דהטריפות לא שכיחי וא"כ אף אם תצא טרפה אין להם הפסד דכבר קבלו שכרם ועל הטירחא ליכא למיחש. ובאמת שהוא דבר קשה להוציא מחשד שהרי מאחר דכבר נשתקע זה הטעם וכמה שנים הם מקבלים מן הכשרות זה המנה יפה וזכו בה מאן מפיס דזה השכר גם על הטרפות וכמ"ש הרב ז"ל. אשר ע"כ המחזיק שלא לבטל המנהג אינו אלא מתנגד ולא לשם שמים שהרי גם הרב אהל יוסף ז"ל והרב צפיחית בדבש שעמדו לקיים המנהג עכ"ז כתבו מי שיכול לתקן שיקחו השוחטים מן הכשרות ומן הטרפות עליו תבא ברכת טוב ומאחר דכבר קבלו הקצבים דבר זה וצדקו דברי חכמים במה שאמרו אפי' ריקנין שבך וכו' ובתחלה שחשבו שזה חק וגזרה צעקו במרה. אמנם בראותם שהשוחטים אין להם נחת רוח מזה מצד מריבות ועכ"ז הכריחם הרב הנ"ל אז ענו ואמרו מאחר שהוא דין תורה נעשה ונשמע וכן היה ועל המנגד להביא ראיה וחוששני לו מחטאת ופוק חזי מה שקונן הרב פחד יצחק ז"ל על המחזיק בענין זה אלא ראוי לכל ירא ה' שיתקן שיקחו מזה כמו זה ואין כאן לעז לראשונים דא"כ איך הרא"ם ז"ל שהביא הרב נאמן שמואל וגם האהל יוסף ז"ל רצה לבטל מנהג זה וגם הכנ"הג ז"ל בטלו בכמה מקומות אלא מוכרח דהראשונים המה ראו לבטל ולא עלתה בידם וכיון שבא החכם הגדול מוהר"ר הנ"ל ותיקן ונתקבלו דבריו בעיני הקצבים צריכין כל ממוני העיר הי"ו לסייעו ועל זה נאמר הבא ליטהר מסייעין כנ"ל להלכה ולא למעשה נאום הצעיר משה אסרוסי ס"ט: