שו"ת תעלומות לב חלק א פ

הראב"ד שהביא הריב"ש ז"ל מצריך ליקח שוה בשוה כמ"ש בב"י ז"ל ומאחר דכל הני אשלי רברבי הכי ס"ל דצריך ליקח גם מן הטרפות כמו מן הכשרות וראייתם ממשנה ערוכה דקתני בין הם בין בעל מום מי יכול להתנגד ולהרים ראש נגד שאגת אריות שהזכרתי וא"כ אין ספק שזה מנהג בטעות ומשום דחוששני מחטאת לומר דטעו בזה רבני וגאוני עיר זאת שהיו מקדמת דנא וגם החיים אשר הם חיים והם דייני דבקיעי ע"כ חפשתי חיפוש מחיפוש לקיים מנהג זה כדי שלא להוציא לעז על הראשונים נ"ע וגם על אשר הם עדן הע"י כיר"א. וראיתי בהטורי זהב ז"ל סי' ח"י ס"ק י"ד הביא מ"ש הטור בח"מ סי' ש"ו הטבחים שלוקחים הכרכשות נקרא שפיר שכר אע"פי שאין לוקחין מן הטרפות משמע דגם בימי הטור ז"ל היו נוהגין ליקח מן הכשרות לבד וע"פי זה נקבע גם היום ונראה הטעם שלא נחשדו בשביל דבר קטון כזה להאכיל טריפות ולא דמי לההיא דאילא ביבנה דשם יש חשד משום דבר גדול כן נראה לי ליישב המנהג וכן מצאתי לרש"ל ז"ל עכ"ל ולכאורה יש לתמוה על הט"ז דמחלק בין ההיא דאילא ביבנה שהוא דבר גדול למה שלוקחין הכרכשתא דמזה משמע דגם הרמב"ם ז"ל דאוסר ליקח מן הכשרות דוקא היינו דוקא אם הוא דבר גדול כהך דאילא אמנם אם הוא דבר קטן כהך כרכשתא אין כאן חשד בשביל דבר מועט כזה. דקשה דהיה לו להרמב"ם ז"ל שם לעשות תנאי שלישי ולמה לא מנה אלא שני תנאים דהיינו שישחוט בחנם או שיקח שכר שוה בשוה והיה לו להר"מ ז"ל ללמדנו כוחה דהתירא דאם דבר מועט מותר וזה חידוש הוא לקיים מנהגם שלוקחים דוקא מן הכשרות והוא צווח ובטלו היה לו למעט להם שכרם ואז. יוכלו ליקח מן הכשרות דוקא ואי משום דזה קשה לפחות להם הרי הוא כתב שישחוט בחנם וזה קשה יותר ודוחק דזה נכלל במה שכתב או שישחוט בחנם ודבר מועט חנם מקרי אמנם נ"ל בדעת הט"ז ז"ל שלא נתכוון ליישב המנהג לדעת הרמב"ם ז"ל דודאי הר"מ ז"ל אינו מחלק בין רב למעט וכמו שכתב או שישחוט בחנם אלא דכל כוונת הט"ז ז"ל ליישב דעת הטור ז"ל דממ"ש בח"מ סי' ש"ו דהטבחים הלוקחין מן הכשרות וכו' משמע דהיו נוהגין כן ולא מיחה בהם ואז קשה ליה להט"ז לדעת הטור דמה יענה להך משנה וגמרא דקתנו לאילא ביבנה גם על התם ומשום חשדא להכי תירץ דשאני הך דאילא לדעת הטור שהוא דבר גדול לא כן הכרכשתא אבל לדעת הרמב"ם ז"ל אזיל ומודה הט"ז ז"ל דאוסר אפי' דבר קטן ולפי פי' זה בהט"ז סרה מעליו תלונת הכנ"הג והרב שמלה חדשה בתבואת שור ז"ל שתמהו דהא משמעות הרמב"ם ז"ל לאסור בכל שהו ולמ"ש ניחא דכל מה דשקיל וטרי הט"ז לדעת הטור ז"ל דלא התיר ליקח מן הכשרות אלא הכרכשתא וכמ"ש בח"מ סי' ש"ו לא כן בדבר גדול כהך דאילא ביבנה אלא שאני תמיה דמ"מ תקשה למרן ז"ל דכאן הסכים לדעת הריב"ש שהביא בב"י ז"ל לאסור להם הכרכשתא מן הכשרות ולא מן הטרפות ובח"מ סי' ש"ו כתב הך דינא דהטור ז"ל דהטבחים הלוקחין מן הכשרות ולא מן הטרפות יע"ש ואי מה שכתבה הטור ז"ל הוא לומר שאין כאן חשש תינח להטור ז"ל שלא הזכיר ביו"ד דין השוחט שצריך ליקח מזה כמו מזה אמנם מרן ז"ל דפסק שצריך ליקח משניהם ובנה יסודו מתשובת מהריב"ש ומהריב"ש מיירי בכרכשתא ואפ"ה אסר וכמ"ש בב"י איך בח"מ הביא דין הכרכשתא שלוקחין דוקא מן הכשרות ואם נאמר לדעת מרן ז"ל דלא נחית לענין איסור והתיר אלא לדינא אי הוי שומר שכר ניחא אלא שצ"ע להט"ז שיישב דעת הטור ז"ל איך היה מיישב דעת מרן ז"ל. העולה מזה דהט"ז מיישב המנהג שנהגו ליקח דוקא מן הכשרות ולא מן הטרפות דכל שהוא דבר קטן ולא הוי כהך דאילא ביבנה שהם ששה איסרות או ארבע לדקה מותר והרב אהל יוסף ז"ל סי' ה' בנה יסודו על דברי הט"ז ז"ל לחלק בין רב למעט והוכיח במישור ענין זה ממה שמצא בהרמב"ם ז"ל וגם בגמרא דחולין דהטבחים שהיו בימי הגמרא היו ש"וב ומוכרין לאחרים ומדוע לא חשו להם כמו דחשו גבי אילא ביבנה וחשו לחשד וזה תמיהה עצומה דהינך תרי דינים דהיינו מה שהתירו לקצבים לה ותש"וב ומוכרין עם הך דאילא הם סתראי ומזה יצא לחלק ולהתיר בין רב למעט יע"ש ואני אומר אם זה יסודו לחלק ולהתיר במעט אני אומר נפל היסוד נפל הבנין דהוא כתב דלא ראה לשום מחבר שנתעורר בזה אמנם נעלם ממנו שזה הדבר נפתח בגדולים הלא הוא הר"ש ז"ל בפ"ב דנגעים והביא דבריו הרב הפרישה ביו"ד סי' שי"ב עמ"ש הטור ז"ל אין החכם רואה בכור עצמו אפי' הוא חכם ומומחה וכתב הפרישה וז"ל כתב הר"ש ז"ל ספ"ב דנגעים אע"ג דאדם נאמן על עצמו בכל איסור והיתר יש לחלק בין היכא דאיתחזק איסורא להיכא דלא איתחזק איסורא יע"ש גם הב"ח בסי' שי"ב כתב כן יע"ש וא"כ מאי קשה ליה למה האמינו מינו לטבח ולא לאילא דשאני גבי בכור דאיתחזק איסורא לא כן גבי שוחט ובודק דהא מזה הטעם אמרו דתלמיד חכם רואה טרפה לעצמו וכמ"ש הר"ש ז"ל מגמרא דעירובין ומשום דלא אתחזק איסורא לא כן בבכור אפי' חכם ומומחה כמ"ש הטור משום דאיתחזק איסורא וא"כ בזה יש לחלק בין אילא שחשדו וחשו לזה בין הקצב הש"וב ואי משום דהקצב האמינו אותו אפי' בשחיטה דהיא בחזקת איסור דלא שייך הושחטה הותרה הרי כבר עמד בזה הט"ז ז"ל ביו"ד גם בסי' שי"ב וכתב דרוב המצויין אצל שחיטה מומחין הם ור"ל כיון דהם מומחין הוי חששה רחוקה להיות ספק בשחיטה וא"כ מאחר שהט"ז בעצמו דס"ל לחלק בין רב למעט לא מצא לחלק בין בכור לש"וב כמ"ש הרב ז"ל א"כ לא ס"ל דהש"וב הוי שכר מועט אבל מ"מ מצינו שהט"ז חלק בין רב אם נוטלין שכר מועט על הכשרות ולא על הטרפות דאז ודאי שרי וכמו שהסכים עמו דברי מהרש"ל ז"ל ועיין בתבואת שור וז"ל וא"כ מאחר דאיכא מאן דס"ל הכי מנהג עיר זאת הוא על הדין ועל האמת ואין לערער עליו. שוב הדרי בי שמדברי הט"ז אין ראיה למנהגינו שהרי הוא מודה ובא דאי איכא ששה איסרות לגסה כהך דאילא אז ודאי אסור ליקח מן הכשרות דוקא והרי מנהג עיר זאת ליקח חתיכת בשר שהם ארבע חוליות עם הבשר שבהם והם שוים כמו מאתים פרוטות ואף בעגל קטן הם שוים לפחות ששים פרוטות וששה איסרות עולין מ"ח פרוטות כדקתני במשנה בקדושין דף ב' וכמה היא פרוטה אחד משמונה באיסר א"כ האיסר הוא שמונה פרוטות וששה איסרים עולין למ"ח פרוטות לפ"ז מה שלוקחין הוא יותר ממה שהיה לוקח אילא ועכ"ז קראו אותו שכר מרובה וחששו לחשדא והטילו ליקח גם מבעל מום ועל מי סמכו ליקח מן הכשרות שכר מרובה כזה. ואען ואומר דמנהג עיר זאת מיוסד על דברי הש"ך ז"ל ביו"ד סי' י"ח ס"ק ל"ד שכתב שאם