שו"ת תעלומות לב חלק א עט

בסי' ל"ו גבי אטום שכתב שאין הבהמה מתה בהתבטל אונה אחת או מקצתה סותרים מ"ש כאן בסימן ל"ה כדיעויין בדברי קדשו. ולכאורה נראה דשפיר קא מותיב. והנר"ל ליישב הוא במה שקשה בעיקר הדין לטעם שכתב הש"וג בטרפות חסרה אונה אחת שהוא משום דבטל כח המניף תק"ל למה בנסרכה אונה אחת כולה לדו"ץ כשרה הא הכא נמי בטל כח המניף. ומוכרחים אנו לחלק בין סרוכה לחסרה דבסרוכה היינו טעמא דלא חיישינן לביטול כח המניף משום דכיון דאכתי במקומה קאי אף אם היא סרוכה ואינה יכולה להניף מצד עצמה מ"מ עוזרת היא לשאר האונות להניף ואולי גם היא מניפה מעט. משא"כ בחסרה דמלבד חסרון האונה ההיא גורמת לבטל כח המניף של האחרות ג"כ כי בהיותן יחד אשה את רעותה עוזרת אל ההנפה וכשחסרה נחלש כח הנשארת כמובן. ובכן זה הוא מ"ש השו"ג דבהתבטל אונה אחת מלהניף כסרוכה אין הבהמה מתה בכך. וזה מדוקדק בדברי הרב ז"ל כאן ובסי' ל"ה כאשר יראה הרואה

אלא שאני תמיה בעיקר קושייתו על מרן הכנ"הג במ"ש דלטעם הרשב"א ז"ל דכיון שיש בה מקום אטום אינה יכולה להכניס הרוח ולהניף הא וראי דבכל שהוא אינה יכולה להכניס הרוח ולהניף עכ"ל בהג"הט ל"ג וע"ז תמה השו"ג דמאי שנא מאונה הסרוכה לדו"ץ וכן טינר הקשה כאבן דאפי' אינו יכול להניף כשרה כיון ששאר האונות והאומות מניפות עכת"ד. והמדקדק בדברי הכנ"הג יראה דלק"מ שהוא הבין בדעת הרשב"א ז"ל דטעם פסלות האטום הוא משום שהאטום אינו מניח להכניס הרוח אל הריאה ולהניף ובטל כח ההנפה לגמרי. ולא תקשי ליה מ"ש מאונה הסרוכה וטינר שהוא יותר קשה מהאטום ואפי"ה אינו מבטל הנפת שאר האונות. דהא ודאי גבי קורא בינייהו וכמ"ש הכנ"הג ז"ל בהג"הט ל"ד ובהגב"י ע"ח דאטום בריאה שאני דהאטום עובר מעבר אל עבר ואוטם הריאה ואינה מניחה להניף ע"כ וא"כ ל"ד כלל לסרוכה וטינרי דאף אם נתבטלה אותה אונה אכתי אינה מעכבת את השאר מלהניף ואדרבה אפשר שעוזרת מעט להניף כמש"ל משא"כ באטום שהוא מעבר אל עבר שסותם ואוטם הריאה ואינו מניח להכניס הרוח ומבטל הנפתה לגמרי ובזה ודאי דאפילו בכ"ש טרפה לדעת הרשב"א כיון שסובר שאינה מניחה להניף כלל. ודברי הכנ"הג צדקו יחדיו. וזהו שקשה על השו"ג שלא ראה מ"ש הכנ"הג באותו סימן

זה הוא הנראה לע"ד בענין זה ברוב טרדותי ועול הצבור והיחיד. ורו"מ בחכמתו חכם ומבין מדעתו. הבקי ורגיל בסדר עבודתו. ישכיל את זאת דבר בעתו. ואת אשר יבחר יקריב אליו. וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אמן: סימן י"ג

נתתי אל לבי לחקור במנהג עירנו זאת טראבלס יע"א שנהגו משנים קדמוניות שהשוחט נוטל שכרו מן הכשרות ולא מן הטריפות ולא ראינו מי שעורר על זה לא הראשונים אשר הם בגן אלהים ולא החיים אשר הם עדן על הארץ הע"י ובהיות אנן שוחטי מתא עד ועד בכלל אנו נוהגין כן ליטול דוקא מן הכשרות ולא מן הטרפות. והן עתה שהאיר אל עבר פנינו נר המערבי מעלת הרב הגדול מעוז ומגדול בנן של קדושים קופה של שרשים שר בשרים כמוהר"א חזן נר"ו ובעודו מפקח על תקנות העיר אז הגידו לו זה הענין של השוחטים הי"ו שאינם לוקחין על הטרפות ועמד מרעיד כמנהגו הטוב לאפרושי מאיסורא ולקח נייר ושרטט וכת' למעלת השוחטים הי"ו שמהיום ולעולמי עד צריך שתקבלו עליכם ועל הבא אחריכם שתקחו מן הכשרות והטרפות שוה בשוה מאחר שכן הסכים מרן ביו"ד סי' ח"י ומי יכול להתנגד נגד דעת מרן ז"ל ובאותה שעה השוחטים העלימו עין מזה דחשו לקלקולא ואחר עבור שבוע שמע הרב שעודם מחזיקים במנהגם ושלח להם וציוה להם עוד כי זה לא לכבודי עשיתי חלילה אלא שכן הוא הדין ועד היום לא היה לכם כח לבטל שאין דבריכם נשמעין אמנם עתה תתלו הענין בי וכי יהיה לכם דבר בא אלי ובהיות כי חששנו שאם לא נשמע לדבריו העון תלוי בנו אז אמרנו לקצבים ואחר שנודע להם שכן צריך להיות ע"פי הדין מצד חשד הש"וב אז בע"כ ענו אמן וכן היה שתהלה לאל קיימו וקבלו לתת מן הטרפות כמו מן הכשרות ואחר עבור שבוע אחת ואיש אחר מקצבים הראשונים אשר ספו תמו ורק עוג נשאר מיתר הרפאים והוא קשה עורף ויצא לו עגל טרפה ולא רצה לשמוע ולקבל ענין זה ואדרבה פער פיו לבלי חק והלשין לכל הגבירים הי"ו והיתה תשובתם מאחר שזה הענין נוגע לענין דינא אין לנו עסק בנסתרות ואין לך אלא שופט שבימיך. ובכן אני נכנסתי לפנים ממחיצתי וראיתי לברר ענין זה אם יש לקיים המנהג או דהוי מנהג בטעות וגם דקרו לן כהנא מסייע כהני מ"מ תורה היא וללמוד אני צריך וכמ"ש הר' הגדול אהל יוסף ז"ל סי' ה' שהוא ג"כ היה ש"וב יע"ש. ואען ואומר דעיקר דבר זה הוא תלוי במה דקתני מתניתין בבכורות דכ"ט הנוטל שכרו להיות רואה את הבכורות אין שוחטין על פיו אא"כ היה מומחה כאילא ביבנה שהתירו לו חכמים ליטול בשכרו ששה בגסה וארבע לדקה בין תם בין בעל מום ופריך הגמרא בשלמא בעל מום דקא שרי ליה אלא תם אמאי ומשני דא"כ אתי למחשדיה דאמרי האי תם הוא והא דקא שרי ליה כדי לישקול אגרא ופריך הגמרא תם נמי אמרי בעל מום הוא והא דלא קא שרי ליה סבר כי היכי דלישקול אגריה זימנא אחריתי ומשני חד זימנא תקינו ליה רבנן תרי זימני לא תקינו ליה וכתבו התוס' ז"ל ד"ה תרי זימני לא תקינו ליה וא"ת אכתי אמרי האי תם הוא והאי דשרי ליה לפי שאינו רוצה לטרוח פעם אחרת וי"ל שלא חייבוהו חכמים לראות פעם אחרת אלא דאם ראה מעצמו לא יכול ליטול עליו שכר ועוד דבזה לא יחשדוהו לעולם שיתיר את האסור כדי לינצל מטורח של פעם שניה ע"כ ומכאן דן אבי התעודה הר"מ במז"ל ז"ל בפי' המשנה וכתב ומתוך הלכה הזאת יתבאר לך שיש מן הטבחים ששוחטים בשכירות ידועה אם השחיטה כשרה ואם טרפה אינו נוטל כלום וזה אינו מן הראוי וכו' אלא שישחוט בלא שכר או יטול שכר על כל מה שישחוט בין כשרה בין טרפה ע"כ והרע"ב ז"ל גם הוא הביא כל דברי הרמב"ם ז"ל והריב"ש ז"ל הביא דבריו הרב ב"י ז"ל בטור סי' ח"י הסכים לדעת הר"מ ז"ל וכתב דהטבחים הלוקחין הכרכשתא מן הכשרות ולא מן הטרפות לא יפה הם עושין ופסקו מרן בש"ע סי' ח"י ומור"ם ז"ל שם מטעם שכתב הריב"ש ז"ל יע"ש. גם