שו"ת תעלומות לב חלק א עז

הוא הכבד ומצד שמאל הוא הטחול שהם כשני לפידי אש וחום הכבד שמצר ימין יותר מחום הטחול לכך צריך יותר מניפין מצד ימין ממצר שמאל וכן מצאתי אח"ך להרשב"ץ ז"ל ולכך אם חסרה אחת מימין או משמאל טריפה דאז בטל כח המניף וטריפה ע"כ. והנה יש לחקור חקירה אחת והוא מאחר דכל טריפות חסירת אונה מימין או משמאל אינו מצד עצמו אלא מצר שמא ישרף הלב מחום הכבד שבימין או מכח חום הטחול שבצד שמאל אם ראו ראינו שבצד שמאל חסרו האונות ולא נמצא טחול בצד שמאל דהיינו ניטל הטחול לגמרי מהו דינה של בהמה זו דמצד נטילת הטחול היא כשרה דמשנה שלימה שנינו בפרק אלו טריפות ניטל הטחול כשרה ופסקוה כל הפוסקים וכן פסק מרן ז"ל בש"ע סמ"ג ניטל הטחול כשרה א"כ זאת הבהמה שחסרה לה אונה משמאל או שתים ולא נמצא לה טחול יש להכשירה כיון דכל טריפות חסרון אונה אחת משמאל שלא ישרף הלב מחום הטחול והרי ניטל הטחול וא"כ י"ל דכשרה או דילמא אין להכשירה. והנה קודם בואנו לפשוט חקירה זאת יש לעמוד עמ"ש השו"ג ז"ל דטעם חסרה אונה אחת הוא מטעם דבטל כח המניף ובזה מתה הבהמה דנראה דברי השו"ג ז"ל סתראי נינהו ממה שכתב לקמן סל"ו בענין טריפות ואטום בריאה דלדעת רש"י והרמב"ם ז"ל דהוי משום נקב ולדעת הרשב"א ז"ל טעם האטום משום דאינו מניף וכתב הכנ"הג ז"ל דאף לדברי הרשב"א ז"ל באטום כל שהו יש להטריף. ובמחילה רבה מכבוד תורתו וכו' אבל לטעם הרשב"א ז"ל דאטום אינו מניף ללב מה בכך הלא כל שאר האונות והאומות מניפות ללב ואין הבהמה מתה בהתבטל אונה אחת או מקצתה דהגע עצמך באונה שהיא סרוכה לדופן צר שהיא כשרה לכ"ע והא אינו מניף ללב אלא לאו כדאמרן מרן דבהתבטל מקצת הריאה מלהניף אין הבהמה מתה בכך עכ"ל השו"ג ובאמת שדבריו תמוהין על מה שסתר דברי הכנ"הג ז"ל ממה שהכריח שאם תתבטל אונה אחת מלהניף שאר האונות מניפין שהרי לעיל בסימן ל"ה כתב טעם חסרה אונה אחת מימין או משמאל דטריפה משום דאז בטל כח המניף והבהמה מתה בכך והביא ג"כ מ"ש הרשב"ץ והכנ"הג ז"ל ואיך הכא הכריח דאם נתבטל אונה אחת אינה מתה דשאר אונות מניפות גם מה שהכריח דינו ממה שאינה הסרוכה לדופן צר כשרה ואפילו דבטל כח הנפת אותה אונה אלא ע"כ שאר האונות מניפות ולהכי כשרה. תמוה לי דגם לדידיה תקשה קושייתו שהרי השו"ג ז"ל מודה דלדעת הרשב"א זל דטריפות האטום משום דאינו מניף על הלב אם יש שתי אונות אטומים טריפה הבהמה וכ"ש אם כל האונות אטומות ולפי דעתו דהשוה סירכה לאטום דבזה דחה דברי הכנ"הג ז"ל מאונה הסרוכה לדופן אף לדידיה נימא הגע עצמך אם נסרכו שתי אונות לדופן צר אז היא כשרה ואמאי והרי בטלה כח המניף ושאר האונות אינם מועילים מאחר דבטלו תרתי אונות דהא היא מודה בזה שהרי לא הוציא מן הכלל אלא אם חסרה אונה אחת וכי תימא דהן הכי נמי דאם נסרכו שתי אונות לדופן צר דטריפה וס"ל להשו"ג ז"ל לדעת הרשב"א ז"ל כדעת הרמב"ן ז"ל שהביא הב"י ז"ל סט"ל דאם נסרכו שתי אונות מגבן לדופן דטריפה וגם הרב כנ"הג ז"ל סט"ל הגהת ב"י ז"ל אות צ' הביא ענין זה באורך וברוחב יע"ש וא"כ נימא דדעת השו"ג ודעת הרשב"א ז"ל כן הוא ולהכי גבי אטום ס"ל לדעת הרשב"א דאם שתי אונות אטומות טריפה כדין אם נסרכו לדופן צר דבטל כח ההנפה לא כן באונה אחת דאם סרוכה לדופן צר כשרה דשאר האונות מניפות וא"כ כן הוא הדין לענין אטום זה אינו מתרי אנפי חדא דאף הרמב"ן ז"ל דאסר לאו מכח דחסר ההנפה אתי עלה אלא כמ"ש הטעם שם דחיישי' שמא מתחילה נסרכו שתי אונות מגבה של זו לגבה של זו ואז נטרפו כדין מגב אל גב ואחר כך נסרכו לדופן ולא מטעם דבטל כח המניף ומשום הכי חלק מהרימ"ט ז"ל בחיו"ד בענין ראשי הסירכות כיצד הם להטריף יע"ש והביא דבריו הרב הגדול מהר"ד חזן ז"ל בתורת הזבח אות ס' בדיני סירכה לדופן צר וכן בספרו נדיב לב יע"ש ואי טרפות זה מטעם בטול ההנפה מה יש עוד לחלק ועוד אין לומר כן בדעת השו"ג ז"ל דהרשב"א ז"ל ס"ל כדעת הרמב"ן ז"ל לאסור שתי אונות הסרוכות מגבן לדופן שהרי לקמן סט"ל מחודש ט"ז הביא השו"ג ז"ל דברי הרמב"ן ז"ל דאוסר וכתב השו"ג ז"ל דהרשב"א ז"ל פליג על הרמב"ן ז"ל וס"ל להתיר אם נסרכו שתי אונות מגבן לדופן יע"ש הרי לדעת השו"ג ז"ל דהרשב"א ז"ל מתיר בנסרכו גם שתי אונות ולדעתו ז"ל דמשוה דין סירכה לדופן צר לדין אטום א"כ נמצאו דברי הרשב"א ז"ל סתראי נינהו דבדין סירכה מתיר אפילו בתרי אוני הסרוכות לדופן צר ובדין אטום אוסר וכולן שייך בהם בטול כח ההנפה לדעת השו"ג אלא על כרחין לדעת השו"ג ז"ל אף דאוסר באטום בתרי אוני לדעת הרשב"א מ"מ באם נסרכו לדופן צר מתיר ומטעם דכתב הרב שמלה חדשה ז"ל בתבואת שור סל"ו סקנ"ח דאף דלהרשב"א ז"ל טעם האטום משום דבטל כח המניף מ"מ אם נטרפה אונה או מקצתה לדופן צר מתיר הרשב"א ז"ל יע"ש טעמו ונימוקו עמו יע"ש א"כ כן הוא דעת הכנ"הג ז"ל דאף דאוסר לדעת הרשב"א בכל שהו אטום מ"מ בסירכה יש להתיר ולא קרב זה אל זה באופן לדעתי דכל מה שכתב דבהתבטל אינה אחת לא בטל כח המניף ולעיל כתב באונה שחסרה בטל כח המניף ומ"ה טריפה וצ"ע. והשתא בא נבוא לענין מה שחקרנו דהיינו מאחר דכתב השו"ג ז"ל בסל"ה דטעם חסרון אונה מטעם דבטל כח המניף אם בצד שמאל חסרה אונה וליכא טחול אם יש להתיר דהשתא לא אצטריך לן הך אונה להניף שהרי הטחול הצריך לו הנפה אינו שם ולכאורה יש לומר מאחר דכל חסירת אונה אחת אנו מטריפין היכא דאיכא טחול א"כ אף דליכא טחול מטריפין דחיישינן לטעות ודומיא למ"ש הגמרא בפסחים ובמ"ק ובחולין דק"ז בשני אחין המקפידין זה על זה וזה אוכל בשר וזה אוכל גבינה אף דליכא חששה שמא יאכלו זה מזה אפי"ה אסורין ומטעם יאמרו כל הסריקין אסורין וסריקי ביתוס וכו' וגם זה כמוהו דיאמרו כל חסירת אונה אחת טריפה וזה כשרה אמנם זה אינו חדא דזה הענין אינו מסור לכל אדם ולא מסרו הכתוב אלא לחכמים והם האוסרין היכא דאיכא טחול והם המתירין היכא דליכא טחול ושאר עמא דארעא אין להם עסק בנסתרות. תדע לך ממה דפסק מרן ז"ל הכא סימן ל"ה ביתירת מגבה דטריפה וא"ה אי חזינן יתירת מגבה וגומא תחתיה והך יתירת נופלת בתוך הגומא מכשירין משום דאז ליכא חששה לא שתתפרק ולא חיכוך צלעות וכמו שכתב מור"ם ז"ל שם ואי איתא ניחוש בהיכא דאיכא גומא ויתירת מגבה להטריף מטעם חשש דיאמרו מאי שנא זה מזה אלא מוכח כמ"ש כיון דדבר זה אינו מסור אלא לחכמים וכ"ש