שו"ת תעלומות לב חלק א עד

עיון דדברי מהרשד"ם ז"ל סתראי דמאחר דמחמיר בשבירת הגף סמוך לגוף איך הסכים לדעת הרשב"א ז"ל להתיר עוקץ בשבר הצלע יע"ש ולמה שכתבתי משם הט"ז ניחא דאף דמחמיר בשבירת הגף סמוך לגוף א"ה בשבר עם עוקץ מקיל כדעת הרשב"א ז"ל דשאני גף דאיכא טעמא דנדנוד לא. כן כשבר בצלע לפ"ז גם הרשד"ם ז"ל הוא כדעת הט"ז. גם הרב מנחת יעקב הביא דבריו הרב מסגרת השלחן ז"ל בסד"ן כתב כמ"ש הט"ז וסיים וכתב וכן עיקר יע"ש. גם הרב משחא דרבותא ז"ל חלק יו"ד סד"ן הביא מה שחילק הט"ז ז"ל וקלסיה וסייעיה יע"ש. ומאחר דאיכא כמה מרבוותא דס"ל אף למי שמחמיר בגף מ"מ בשבר עם עוקץ יש להתיר א"כ גם מנהג עיר זאת אף דנהגו להצריך רוחב גודל בגף מ"מ בשבר בצלע יש להתיר ועל מה סמכו לאיסור סירכה עם עוקץ במכה ואם נאמר דהחמירו על עצמם שלא כדעת הט"ז וס"ל דאין לחלק בין גף לעוקץ בצלע וכמ"ש הפר"ח והפ"ת ז"ל. גם הרב הש"ך ז"ל סד"ן סק"ג הביא משם העט"ז ז"ל דלמאי דמחמירינן בגף העוף דחיישי' לנקיבת הריאה א"כ כ"ש אם נשבר הצלע במקום שהריאה נחבאת שם דטריפה וכן משמע מדברי הרשב"א ז"ל דנשתברו צלעותיה גרע מגף העוף יע"ש הרי דס"ל דאם אנו אוסרין בגף השבור כ"ש בשבר הצלע מ"מ י"ל דלא החמיר העט"ז אלא בעוף מאחר שהריאה שלו נחבאת בין הצלעות וכמ"ש במקום שהריאה נחבאת שם ותדע דאי אפילו בשבר צלע בבהמה עם עוקץ מחמיר העט"ז א"כ קשה מ"ש הש"ך ז"ל בסמ"א סק"ח משם העט"ז אפי' חודה של מחט יוצא לחוץ כשרה וכ' הש"ך ז"ל דהעט"ז נמשך אחר דברי הרשב"א ז"ל דמחלק בין קוץ הבא מבחוץ ובכח לבין אם הוא מונח יע"ש. והרי חיליה דהרשב"א ז"ל הוא מהך דנשתברו מיעוט צלעותיה דכשרה והעט"ז הכי ס"ל ואיך כתב אם יש שבר בצלע יש להטריף ולעיל כתב והסכים לדעת הרשב"א ז"ל דמחלק בין מחוץ למבפנים אלא מוכרח דלא אמרה הכא אלא בעוף אבל בבהמה דאין הריאה נחבאת בין הצלעות לא חייש ואף דהב"ח ז"ל החמיר בשבר עם עוקץ וכתב הש"ך אף בבהמה כבר עמד ע"ז הרב פרי מגדים סנ"ד וכתב דוקא בעוף אמרה יע"ש ואף אם נפרש דגם בבהמה הם מחמירין מ"מ לנ"ד לא העלינו ארוכה דאנו באנו ליישב המנהג ומנהג עיר זאת עד היום בכלל הם מתירין שבר עם עוקץ בבהמה ולא מטריפין אלא בעוף וטעמם ונימוקם עמם שהרב חיד"א ז"ל סד"ן במ"ב האריך ומסיק דגבי בהמה אין שום חשש יע"ש. ומאחר דמנהג עיר זאת להתיר שבר בצלע עם עוקץ מפני מה אסרו אם מכה בצלע עם עוקץ דהא בעוקץ יש להתיר ע"י נפיחה לפי מה שקבלנו עלינו בזה להחמיר אי איכא עוקץ לעשות נפיחה וא"כ גם בדאיכא עוקץ עם סירכה יש לעשות נפיחה. ועלה בדעתי לומר דאף דאנו מתירין בשבר עם עוקץ על ידי נפיחה וכמסקנת רבני האחרונים עכ"ז י"ל דוקא בלא סירכה בשבר יש לעשות נפיחה אבל כל דאיכא סירכה יש להטריף ולא מהני נפיחה והוא דמאחר דאיכא סירכה במכת העוקץ אז יש לומר דהסירכה מושכת הריאה ואף שלא בצבצה י"ל דקדום עלה בה ונסתם הנקב ואינו קרום. שו"ר דדבר זה לא ניתן ליאמר והוא שראיתי להרב זבחי תרועה נר"ו שבסוף הספר הביא מנהגי המערב וכתב שם דף כ"ח ע"א סקמ"ו וז"ל היתה מכה בדופן ויש עוקץ צריכה בדיקה ובסירכה לדופן רחב עם מכה מיירי יע"ש וא"ה כתב דמהני בה נפיחה. גם ראיתי להרב בעי חיי ז"ל בחיו"ד שאלה מ"ה וז"ל יש אומרים דלא מכשרינן מכת הדופן עם סירכה אלא כשאין שברון בעצמות הצלעות אבל אם יש שבר בעצמות חוששין שמא ניקבה הריאה וכ' הרשב"ץ ז"ל ויראה דליש אומרים זה כ שנשתברו מיעוט צלעותיה חיישינן לריאה שמא ניקבה והשתא הרשב"ץ ז"ל מאי שנא מנשתברו מיעוט צלעותיה דכשרה יע"ש. ואם יש לחלק בין איכא סירכה לבלא סירכה איך כתב הרשב"ץ דליש מטריפין סירכת העוקץ עם מכה ה"ה בלא סירכת דנימא דלא אסרו וחששו לריאה אלא בדאיכא סירכה דמקרבת הריאה אל הדופן לא בלא סירכה ואז לא קשה מנשתברו מיעוט צלעותיה כמו שתמה הרשב"ץ ז"ל דהתם בלא סירכה אלא מוכרח דס"ל להרשב"ץ ז"ל שאין לחלק בהכי וכן מתבאר ממ"ש הרב משחא דרבותא ז"ל חיו"ד סנ"ד שהביא דעת הט"ז ז"ל דס"ל שאין לאסור עוקץ בצלע ולא חיישינן לריאה ודוקא גבי גף חיישינן משום דהוא מתנדנד הנה והנה והביא הרב ז"ל ראייה לסייע להט"ז דהא אם נמצא מחט מונח בבית הכוסות אף דאיכא קורט דם מבחוץ כשרה כיון דהמחט מונח ואינו תחוב וגבי וושט בכהאי גוונא אנו מטריפין אלא מטעם כמ"ש הפוסקי' דשאני וושט דא דאכלה ביה ופעיא ביה ואז המחט מתנדנד לא כן בבית הכוסות דמינח נייח אלמא כל דליכא נדנוד לא חיישינן לשמא ניקב וא"כ אם נמצא מחט שהוא יותר מן העוקץ אפילו הכי מכשירין בבית הכוסות כיון דהוא נייח כ"ש לשבירת העצם של עוקץ דנימא אם איתא דניקב היה ראוי להמצא ואף שהרשב"א ז"ל וכו' מ"מ כיון דמרן זל בש"ע סט"ל כתב דאם נשבר הצלע שפיר קרינן ביה מכה ולא חיישינן שמא ניקבה הריאה גם שהיתה סרוכה ודבוקה עם עצם הנשבר וכו' א"כ גם בעוף אף דאיכא עוקץ בשבר מקיל יע"ש הרי דהרב זל הבין מ"ש הש"ע בסט"ל דאם האומה נסרכה לדופן ויש מכה בדופן כשרה אף דאיכא עוקץ וכמ"ש ואף דאיכא עוקץ בשבר העוף מקיל ואף דלכאורה דבריו תמוהין במה שכתב דמרן ז"ל מיירי עם עוקץ ומתיר לגמרי אף בלא נפיחה דהרי מרן ז"ל סל"ו כתב לגבי מחט שנמצאת בריאה צריכה נפיחה וכן קשה ממה שהביא ראיה להט"ז ז"ל מבית הכוסות דאם נמצא מחט מונח שם אף דאיכא קורט דם מותר בלא בדיקה ודימה בית הכוסות לריאה לסייע להט"ז והרי בבית הכוסות אם נמצא מחט מונח לא צריך שום בדיקה וכמ"ש בפירוש שם ואלו גבי מחט המונח בריאה צריך בדיקה ויש ליישב דשאני ההיא דמחט בריאה דהריעותא לפנינו דנמצא דבוק ונגע ופגע בבשר הריאה לא כן בבית הכוסות ולהכי גבי ריאה צריך בדיקה ובבית הכוסות לא צריך. אמנם כל דהעוקץ מבחוץ ולא בתוך הריאה כמו הך דהט"ז והך דמרן ז"ל דהעוקץ הוא מבחוץ דהוא בצלעות נגד הריאה אז לא בעי בדיקה וכל חיליה דהרב לסייע להט"ז דהיכא דמינח נייח לא חיישינן לריאה היכא דלא אתבריר לן דנגע. ואם כן העולה דתלתא סרכי סברי מרנן שאין לחלק בין סרוכה לאינה סרוכה הלא המה רבני המערב והרשב"ץ ז"ל והרב משחא דרבותא ז"ל וא"כ עדין לא נתיישב מנהג עיר זאת דאם יש מכה בעוקץ עם סירכה מטריפין בהחלט ולא מהני נפיחה. וראיתי להר' שלחן