שו"ת תעלומות לב חלק א עג

לעשות נפיחה מאחר שאינן בקיאין יע"ש. ומאחר שכן אנן נמי בתריה דמרן ז"ל גרירי וקבלנו דעתו וכמה מקומות שנהגו לעשות להם נפיחה בעיר שאלוניקי יע"א כמ"ש השו"ג ז"ל סי' ט"ל ואנו מטריפין ומאחר שכן כיון דהך עוקץ אינו ניתר אלא ע"י נפיחה ואנן לא בקיאי מטריפין לגמרי. ואחר העיון נ"ל דאי מהא הטריפו לא צדקו בזה והוא דאף דמרן ז"ל כתב שלא למשך הסירכות ומטעם שאינו בקי כמ"ש הש"וג נוכל לומר דוקא במקום שבאין לעשות נפיחה לסירכא דכיון דאיתחזק איסור' ואין סירכא בלא נקב משו"ה מטריפין אמנם לגבי שאר ספיקי שאינן מחמת סירכא כמו עוקץ זה דאנו חוששין שמא ניקב הריאה יש לנו לברר על ידי בדיקת רוק או מים ואף מרן ז"ל יודה בזה וראיה לזה ממה שפסק מרן ז"ל סי' ל"ו ס"ב וכן בסעיף ג' דאם נקלף קרום הריאה וכן ריאה דמשמעת קול נפחינן לה והרב ימין משה והשו"ג סי' ל"ו כתבו דהך בדיקה דנקלף קרום הריאה היא ע"י מים או רוק יע"ש אלמא אף דמרן ז"ל אינו בקי כמ"ש השו"ג ז"ל עכ"ז כל שאינו מחמת סירכה בקי לבדוק וא"כ אף דסמכו על מרן ז"ל מ"מ במכה עם עוקץ יש לברר ע"י נפיחה מאחר דמחמת הסירכה אין מיחוש דמן הדופן יצאת לא יש אלא חשש העוקץ ונוכל לבדוק אמנם זה יש לדחוק ולומר כמ"ש הש"ך ז"ל סי' ל"ו סק"ט דתירץ דעת מור"ם ז"ל דכתב בסי' ט"ל דאף סירכה בכסדרה בעי נפיחה ומאחר שאין אנו בקיאין טריפה וגבי נקלף ומשמעת קול מתיר ותירץ דשאני ההוא דנקלף ומשמעת קול י"עש וא"כ גם למרן ז"ל י"ל דלעולם אין לחלק בין חשש סירכה לשאר חשש נקובי ושאני ההיא דנקלף ומשמעת קול דאם איתא דניקב הוה ניכר כמ"ש הש"ך ואף דהוא לא כתב כן אלא לדעת מור"ם דמחמיר בכסדרן יע"ש מ"מ נימא נמי אנן שכן הוא דעת מרן ז"ל ואף דמרן ז"ל סל"ו ס"ו גבי מחט בריאה כתב דיבדוק ע"י נפיחה ומרן מן הסוברים שאינן בקיאין אלמא כל שאינו מחמת סירכה אלא מחמת מחט הוא בקי מ"מ י"ל דשאני ההוא דמחט דהבדיקה היא להחמיר דהרי יש כמה פוסקים דמתירין אותה אפילו בלא בדיקה וכמ"ש הב"ח ז"ל סל"ו ומאחר דהך בדיקה היא להחמיר עבדינן נפיחה לא כן הך דעוקץ דצריך בדיקה ומאחר שאין אנו בקיאין בדעת מרן ז"ל יש לאסור בהחלט. כן עלה בדעתי ליישב המנהג ע"פי הדין ולא הוי בטעות

אמנם שוב הדרי בי והוא ממ"ש מרן ז"ל בש"ע סי' ד"ן ס"ב וז"ל וכן בעוף אם נחתכו או נשתברו אגפיו אפי' סמוך לגוף כשרה והוא ששבר העצם החיצון אין בו עוקץ שאם יש בו עוקץ תבדק הריאה ע"כ הרי דאף דאינו בקי בבדיקה עכ"ז כל שאינו מחמת סירכא בקי כמו הך עוקץ דבגף העוף ואין לומ' דשאני ההוא דגף העוף דהיא חששא רחוקה דהוא חוץ לריאה שהרי פסקו של מרן ז"ל בהך דגף שרשו פתוח מתשובת הרא"ש ז"ל במעשה שבא לידו שנשבר הגף והיה השבר חד במעט ונכנס לבין הצלעות וכמו שהביא כל זה השו"ג ז"ל סג"ן סק"ט ועיין מ"ש הרב חיד"א ז"ל בשיו"ב משם הרד"ק ז"ל א"כ מזה נשמע אפי' שהשבר חד וגם נכנס לבין הצלעות א"ה כתב מרן ז"ל להתיר בנפיחה אפי' בריאת עוף ואם כן בהאי עוקץ דעסקינן ביה אף לדעת מרן ז"ל יש לבדוק ע"י נפיחה ואם נאמר דקבלו עליהם חומרת מור"ם ז"ל בהך דגף דכתב דבעי' שיהיה רחוק מן הגוף רוחב גודל אלמא חיישינן לעוקץ וכן באמת גם עתה אנו מחמירין כדעת מור"ם ז"ל וא"כ מינה נלמוד דכל שיש עוקץ במכה יש לחוש לריאה ומטריפין מ"מ זה אינו שהרי כתב הט"ז סר"ן סק"א דאם שבר בצלע אף למה שקבלנו דעת מור"ם ז"ל יש להתיר ואין לנו להוסיף חומרא מה שלא אסרו בפירוש ושאני גף העוף משום שהוא מנדנד אותו העוף הנה והנה לא כן בעוקץ בצלע לא חיישינן לריאה דכבודו במקומו מונח יע"ש. ומזה ראיתי ליישב מה שתמה הרב חכמת אדם כלל כ"ג עמ"ש הט"ז סימן ד"ן סק"א משם הר"ן ז"ל דוקא בקוץ שנכנס מבחוץ וגם נכנס בכח הוא דחיישינן שמא ניקבו האברים הפנימיים לא כן בנשתברו מיעוט צלעותיה דליכא למימר הכי הילכך בין ראשי הצלעות כנגד חוץ בין כנגד פנים כשרה יע"ש. ותמה עליו הרב ז"ל דהן אמת שהר"ן ז"ל בפרק אלו טרפות כתב כן משם הרשב"א ז"ל לא כן במסקנא לא מפליג הר"ן ז"ל בין בא מחוץ בין הוא בפנים וכמ"ש הש"ך ז"ל סמ"א סק"ח משם הר"ן ז"ל ולא תירץ כלום יע"ש. ולעד"ן לפי מ"ש הט"ז הכא בסג"ן דאף למי שמחמיר בנשבר הגף סמוך לגוף א"ה מקיל בשבר בצלע דשאני גף דהוא מתנדנד לא כן הצלע א"כ כ"ש למי שמכשיר בגף אם נשבר סמוך לגף אף דאיכא טעמא דנדנוד דיכשיר בצלע השבור והרי הר"ן ז"ל בפי' על הרי"ף ז"ל באלו טרפות גבי שמעתתא דנשמט הגף כתב בהדיא אבל נשבר גפה אפי' בעצם השלישי כשרה והיינו מתניתין דנשברה גפה כשרה ואע"פ שיש מי שמחמיר בדבר וכתוב בהלכות אלדד הדני דאם נשבר העצם הסמוך לגוף טריפה אין לחוש לדבריו יע"ש. ומאחר דהר"ן ז"ל מתיר בגף הסמוך לגוף כ"ש בצלע וא"כ צריך לחלק בין קוץ הנכנס מחוץ לעוקץ ומחט הנמצא בכבד כמו סברת הרשב"א ז"ל וס"ל כוותיה כדכתיבנא בנא וא"כ אף דהר"ן אחר שהביא דעת הרשב"א ז"ל לחלק בין הבא מחוץ ובכח בין הך דמחט הנמצא בכבד וגם נשתברו מיעוט צלעותיה ע"כ דהכי ס"ל מדמתיר לקמן שבורת הגף סמוך לגוף ולדעת הט"ז כ"ש שיתיר בשבר הצלע וא"כ הכל ס"ל לחלק בדעת הרשב"א ואף דהר"ן ז"ל הביא דעת מי שכתב לבסוף אין לומר דהכי ס"ל דהרי גילה דעתו למימר דאיכא לחלק ולהתיר אפי' ראשי השברים לגבי פנים מכ"ש משבורת הגף כן נראה ליישב דעת הט"ז דאזיל לטעמיה דגף חמיר וא"כ מדמתיר הר"ן ז"ל בגף כ"ש בצלע השבור ואם כן מה שמביא דברי הרשב"א ז"ל הכי ס"ל ולהכי כתב הט"ז משם הר"ן ז"ל דס"ל האי חילוקא ואף דהש"ך כ' דהר"ן ז"ל לא ס"ל הכי הוא נמי לטעמיה אזיל דס"ל דגף עדיף משבר הצלע וא"כ אף דהר"ן ז"ל מתיר בגף נ"ל בצלע השבור מודה וא"כ מדהביא סברת יש מי שכתב שאין לחלק אחר שהביא דברי הרשב"א ז"ל הכי ס"ל לפי הכלל המסור גם בפוסקים ז"ל דהסברא שמביא לבסוף ס"ל הכי ולדעת הט"ז אף דמודה בזה שאני הכא דהר"ן ז"ל גילה דעתו לקמן דס"ל כדעת הרשב"א ז"ל העולה דאף אם החמיר בשבירת הגף עכ"ז בשבירת העצם בעוקץ יש להתיר וכטעמא דכתב הט"ז דבגף איכא טעמא דנדנוד ונראה דגם מהרשד"ם ז"ל ס"ל האי חילוקא והוא דבסימן ג"ן הביא סברת מור"ם ז"ל אם נשבר הגף צריך רוחב גודל אלמא דחייש לשמא ניקבה הריאה אם הוא סמוך לגוף ובסי' ר"ן הביא אם נשתברה מיעוט צלעותיה אפי' הראשי השברים כלפי פנים והביא מ"ש הרשב"א ז"ל וכמו שהביא כל זה השו"ג ז"ל סנ"ד והצריך