שו"ת תעלומות לב חלק א עב

זאת. כי הן אנכי לא כתבתי בעיקר הדין אלא בניתי אצלי ציון מדברי הפוס' האחרונים. והתימה עליו שלא ראה שראיה זאת היא הראשונה שהביא הר' שער אפרים בסי' ע"ח שכבר הבאתי דבריו שם בהגהה. ומאי דפשיט ליה שהיא ראיה גדולה בעיניו יראה מ"ש עליו הר' שער אפרים ז"ל דאי ס"ד שיהיה מחוייב בכבוד רבו סומא אם כן למה אמרו לו לר"י ולמה אמר ר"י יהא רעוא דתירום רישך כאלו הוא דבר חידוש אלא ודאי שאינו מחוייב לעשות וע"ש מה שדחה לזה. ואני אומר כי הא דעביד רבא ודאי לפנים משו"הד הוא דעבד ואין ראיה ממנו כלל לעיקר הדין. דהתם אמרי' שתלמיד הנפטר מרבו לא יחזיר פניו וילך ואייתי עובדא דר"א דכי הוה מפטר מניה דר' יוחנן הוה אזיל לאחוריה עד דמכסי מניה. וטעמא ודאי שהוא סלסול כבוד לרבו שלא לתת לו עורף. אבל כי איהו לא חזי ועורף ופנים כהדדי נינהו ודאי חיובא ליכא ואיהו הוה עביד לפנים משורת הדין. ואולי למד מההיא דכהנים ולוים דסליק מניה. ועוד יש לדחות דהתם הוו קיימי רבנן בהדיה רביה ובכגו"ד אפשר דחיובא איכא לכבדו לעיני הרואים. ועוד יש לאלוה מילין בענין זה אלא שאני רואה האורך בזה ללא תכלית. ובימי חרפי הארכתי בזה וכעת בקשתיו ולא מצאתיו: סימן ח'. להלכות ס"ת

נשאלתי בראובן שאיותה נפשו ונדר בעת צרה סך מסויים להקדש. ועתה נפשו לשאו'ל הגיע אם יקנה בהם ס"ת. או שפיר דמי לקנות ספרי ש"ס ופוסקים יען כבר כתב לו לשמו ס"ת מזה זמן לכן חשקה נפשו לקנות ספרי תושבע"פ

תשובה הנה הרא"ש ז"ל ה"ד רבינו יעקב בנו ז"ל בטור יו"ד סי' ע"ר שכ' שמצות כתי' ס"ת לא נאמרה אלא לדורות הראשונים וכו' אבל האידנא מ"ע על כל ישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושיהם להגות בהן הוא ובניו וכו' לכן הן הן הספרים שאדם מצווה לכותבם וגם שלא למוכרם ע"כ והגם שמב"י ז"ל הוקשה לו שם איך בא הרא"ש לפטור לאדם ממצות כתיבת ס"ת ומסיק שלא בא אלא לחדש לנו חיוב כתיבת חומשים ומשניות וגמרא ואיסור מכירתם שגם זה בכלל כתיבת ס"ת וע"ש שכתב שרבי' ירוחם כ' ע"ד הרא"ש שכ"כ הגאונים. ובפרישה שם נתן טעם למה פטר הרא"ש בזמן הזה ממצות כתי' ס"ת. וע"כ כתב בדרישה דמדסתמו דבריהם הרא"ש והטור וגם כתבו הן הן הספרים שאדם מצווה לכותבם משמע אלו הן ולא ס"ת עי"ש. והרב שאגת אריה ז"ל בח"א סי' ל"ו דחה דברי הפרישה וטעמו. אלא שיצא לידון בדבר חדש לפטור מכתיבת ס"ת יען דלא בקיאינן בחסרות ויתרות כיעו"ש ועיין למרן הגאון ז"ל בחק"ל יו"ר ח"ג סי' קי"ט שכתב דהא ל"מ וכיון דכל הפוסקים סתמו דבריהם ש"מ דגם בז"הז נוהג ואח"ז הביא דברי הרא"ש והטור הנז' ודעמייהו וכתב דהו"ל ס"ס דקי"ל להקל ועם כ"ז צ"ע להקל עי"ש. ועיניך תחזינה איך גם הט"ז שם הסכים לדברי מב"י דאין סברא לפטור בז"הז מ"ע דועתה כתבו לכם. אך הש"ך שם מסכים לדעת הפרישה. והלבוש כתב בהל' ס"ת דאין אדם יוצא ידי חובתו בכתיבת ס"ת לבד אלא כל איש אשר ידו משגת לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושיהן או לקנות אותם הרי זו חובה ומוטל עליו בכלל מ"ע זו יותר מכתיבת התורה ובלתם לא קיים המצוה כתקונה עד שיכתבם או יקנה אותם ע"כ ועיין פנים מאירות ח"ג סי' ך' בית יהודה סי' כ"ג ולהרב ברכ"י ושיו"ב בסי' ע"ר. באופן דלכולהו רבוותא הלכה רווחת שחיוב ומצוה איכא לקנות גם ספרי הש"ס והפוסקים אשר בית ישראל נכון עליהם. ובזה מקיים המצוה כהלכתו. ובכן בנ"ד שכבר קיים מצות כתיבת ס"ת ראוי לו לקנות שאר ספרים לקיים המצוה כתיקונה ותבא עליו ברכה. ומ"מ ודאי דלכ"ע קניית הספרים עדיף מלכתוב ס"ת אחר הגם דאין בו משום בל תוסיף כאשר הוכיח במישור הרב החסיד שארינו ז"ל בספר חיים ביו"ד סימן ע"ז. עכ"פ ודאי שהוא תוספת למצוה שלא נתקנה ואף אם יכתוב עשרה ס"ת אף אם שכרו מרובה מ"מ לא גמר קיום מ"ע. ועיין בתשו' הרשב"ש סימן ב"ן סמיכה לחיים חיו"ד סי' ו'

ומה גם אם הוא בא לכתוב ס"ת לשם אחד מבני משפחתו שכבר מתו לע"ן. דנראה דיותר טוב שיגמור הוא קיום מצותו בקניית ספרי הש"ס והפוס' מאחר שכאשר יכתוב הוא ס"ת לשם אותו שמת נראה דאותו האיש הקרוב לו לא קיים בזה המצוה אפי' אם יקנהו מעזבון המת. שגם הוא לא קיים בחייו מ"ע זאת. כיון שמת הא נעשה חפשי מן המצות. ועיקר החיוב מוטל על האדם עצמו שיכתבנו בעצמו וביגיעתו כמבואר בפוסקים. ואי משום דבעי למעבד ליה נייח נפשא. אפשר דיותר עילוי יש לו כאשר יקנה לשמו ספרי התלמוד והפוס' שקוראים בם תמיד. ובפרט אם הוא בא לקנות ס"ת לשם אשתו. דמשמעות לשון הפוסקים הוא דאיש חייב במ"ע זאת ולא אשה ואף הרב שאגת אריה בח"א סי' ל"ה שצידד לחייבן. כבר צידד בס"סי ל"ו לפוטרן בז"הז ועיין להרב חיד"א על הברכ'ים ובשיורי ברכה בסי' ע"ר ואין הפנאי מסכים להאריך: סימן ט' את זה שלח אלי הרב הכולל ראש זובחי הזבח פה עו"בי טראבלס המערב יע"א ה"י

כתב מרן ז"ל בש"ע סי' ט"ל אם האומא סרוכה לדופן אם יש מכה בדופן מכשירין בלא בדיק' וכן מנהג עיר זאת וגם אם נסרכה האונא לדופן צר לעצם לבדו דבלא מכה טריפה אם יש מכה מתירין וכמו שכתב הב"י ז"ל משם מהר"ר דוד בן חייא וקלסיה אמנם מנהג עיר זאת אם יש עוקץ במכה מטריפין בהחלט בלא שום בדיקה והן עתה יצאו עוררין על מנהג זה דלמה אין עושין בדיקה ע"י רוק או מים במקום העוקץ ונראה אם ניקבה הריאה או לא ומאחר שכן רצו לומר דמנהג זה הוא בטעות ומשום שראיתי להרב הגדול מהר"ד חזן ז"ל בס' נדיב לב בחיו"ד שכתב בכמה מקומות דמצוה ליישב המנהג לפי הדין דלא ליהוי מנהג בטעות אם עלינו מוטל מצוה זו והנה מה שיש לערער על מנהג זה הוא כמו שכתבתי דלמה לא נבדוק ע"י נפיחה. ובתחילת העיון נראה לי דמאחר דמרן ז"ל בסימן ט"ל החמיר שלא לעשות מישוך וכתב השו"ג ז"ל בסי' ל"ו סק"ז דמרן ז"ל מן הסוברים שאין