שו"ת תעלומות לב חלק א עא

לקופה חדשה אבן הראשה. מה מאד גדלה שמחתנו בפעולת צדיק שפעל ועשה בית ת"ת כהוגן וללמד להנערים שעה אחת ביום שפת איטאלקית כי הוא צורך גדול בזה העת ועליה נאמר יפה ת"ת עם ד"א כי רוב העולם רובו ככולו מלמדים לבניהם זה הלשון. ומודע לבינה כי אני הוא העומד עמידה שיש בה סמיכה לעשות בית ספר ללמד לבנ"י העניים לשון איטאלקי וצרפת כי למה יגרעו בני העניים. ואפשר שגם בני עשירים יכנסו בתוכה. וממילא אנו מרויחים שלא ילמדו אותם אנשים שלא מבני ישראל המה. ובזה יהיה התורה קבע ושתי שעות ביום בשאר לשונות. ודי בזה לחכם שכמותו. וכל מעשיך יהיו לש"ש ואל תחוש אל המעוררין. אלא מעתה ואני תפלה תרב גדולתו וירום ונשא וגבה. ומצוה כזאת שעשה יכולה היא שתגן אלף המגן. והיה זה שלום

הצעיר אברהם בן הר"מ אבוקארה ס"ט מו"ץ ור"מ בק"ק פורטוגיזיס במתא תוניס יע"א (מקום החותם) שרי צבאות ישראל הגבירים נשיאי העדה פרנסי גבאי ומנהיגי עי"ת טראבלס יע"א יחד כולם ונחלו לעולם כי"ר

ריש מילין החלו עולין שלמ'י צבור והיחיד שלום שלום לרחוק ולקרוב. ויבא אברהם באר'ש להגיד כי ישר שהיה לי בשורה טובה על העצה הנכונה דאיותה נפשם לבנות בית ת"ת ולסדרן בסדר נאה. ובכלל לקחת מלמד שילמד לשונות הגוים כי זה הוא שלימות גדול שעובר עתה בכל העולם. וראש והתחלה היה בקמ"ר קושטא יע"א. ובראשונה היו מפקפקים קצת מחכמי קושטא כי כמו זר נחשב בעיניהם ללמד בני ישראל הקטנים מלשונות הגוים אף אם המלמד לא יהיה גוי. ועל זה שמה ישבו כסאות למשפט ותנו רבנן אם שפיר למעבד הכי. והביאו ראיות מהש"ס והפוסקים דאין פקפוק בדבר ואדרבה בדורות הללו למצוה יחשב. והמעוררים חזרו והודו לעשות הדבר הזה. ושם נמצאתי כשחתם הרב בעל חותמא דמלכא עם בי דינא רבה לקיים הדבר. וכן עשינו פה עיר עז לנו אזמיר יע"א ודרשתי אני הצעיר בחינוך האיס'קולה עם רוב עם הדרת מלך. ואין בידנו אלא לעתור ולרצות לפני שוכן מעונה שישרה שכינה במעשה ידיהם ויצו ה' אתם הברכה ויהיה הכל מתוקן כאות נפשם וכנפש המתפלל בעדם ברוב עוז ושלום. כ"ד החותם פה אזמיר יע"א בש"א לחדש כסליו שנת אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה לפ"ק: הצעיר אברהם בכמוהר"ר חיים פאלאג'י ס"ט (מקום החותם) סימן ו'. להלכות ת"ת

שאלה עיר קטנה ואנשים בה מעט ואין ידם משגת להביא להם מלמד בקי ללמד לבניהם תורת ה'. וע"כ מזה שנים שאין להם מורה ומלמד. ובניהם אשר ילדו לא ידעו ולא יבינו את התורה. והאלהים אינה לידם אחד חכם בחור שנתרצה ויאות ללכת אתם וללמד לבניהם תורה ומצות. ובהיות כי אין לו אשה ובנים נסתפק במועט אשר יכלו לתת לו. אך אנשי העיר ויראים ושלמים לשאו'ל הגיעו אם לפי דין תו"הק יכול זה הבחור ללמד סופרים אם לא

ואען ואומר אליהם הן אמת כי יפה כוונתם לדרוש את ה' בדבר הבחור הזה. כי משנה שלימה שנינו בפרק עשרה יוחסין לא ילמד רווק סופרים. ופסקוהו הפוס' ומרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' רמ"ה ובא"הע סי' כ"ב. ועם היות הדבר הזה מבואר מאד ואיסורו ברור. מ"מ לא מלאני לבי לאסור איסר כיון שאין להם על מי שיסמוכו. והיכא דלא שכיח להו מלמד נשוי אפשר שראוי לבחור הרע במיעוטו. לבל יתבטלו כל ילדי בני העיר מת"ת כי הוא עון פלילי רח"ל. וסבור הייתי לומר כי לא מצינו איסור לבני העיר שלא יקחו מלמד רווקי אלא איסורא רביע עליה דהרווק שלא ילמד סופרים כי היכי שלא יתגרה בנשים. וכיון שהוא קים ליה שיעשה גדר בעצמו שלא להתגרות בהן אין להם לבני העיר לחוש עוד. והא ודאי ליתא דאטו כי בעי איהו למעבד איסורא מי שבקינן ליה. ועוד שגם בני העיר עבדי איסורא דל"ע לת"מ

אכן להיות הדבר צריך מאד שלא יבוטל מהם ת"ת ח"ו ראיתי לסמוך על מ"ש הרב כנ"הג בחיו"ד סימן רמ"ה וז"ל מנהג העולם ללמד רווק סופרים ואין מוחין בידו ויראה הטעם מפני שהיא גזרה שאין יכולים לעמוד בה בז"הז שאל"כ לא ימצאו מלמדים כפי הצורך והביא דברי מוהראד"ב סי' ד' וכתב ומבין ריסי עיניו ניכר דאפי' אין לו אשה כלל אין מסלקים אותו ע"כ וכך הם דברי הרב לחם רב בסי' ד' ואפי' כשאינו נשוי כלל ראיתי שעושים העלמת עין בקצת מקומות אע"פ שאין הדין כך עי"ש. ועיין להרב מט"ש ח"ג בקונט' מי"ד סי' יו"ד שכתב שאם נהגו כן להקל אין לערער אחריהם דאעיקרא הוי איסורא דרבנן דאזלינן לקולא עיש"ב כי מכל אלין הסכמתי בנ"ד להקל על בני העיר הזאת בתנאי שיצוו את נשותיהם שלא יביאו בניהם לבית הספר אלא הם בעצמם יביאום ובזה נתבטלה הסיבה מעל הבחור הי"ו ולא יראה רע ונכון לבו בטוח בה' בזכות לימוד תשב"ר שאין חטא בא על ידו ומצא עזר כנגדו ויהי כזית הודו ושלום על ישראל (כאן שנ'ה לפר"ג): סימן ז'. להלכות כבוד רבו

בענין כבוד ת"ח ס"ן דאיהו לא חזי ביקריה. אי איכא חיובא למיקם מקמיה. כתבתי בזה בהגהת ס"ה ישרי לב חיו"ד אות ך' ס"ג. ועתה ראיתי בכ"י שכתב בגליון שם אחד חכם הי"ו וז"ל ולי נראה ראיה אלימתא ממ"ש ביומא פ' הוציאו לו רבא כד הוה מפטר מניה דרב יוסף הוה אזיל לאחוריה עד דהוה מנגפן כרעיה ומתווסן אסקופתא דבי רב יוסף דמא אמ"ל לר"י הכי עביד רבא א"ל יהא רעוא דתירום רישך אכוליה כרכא. וזו ראיה שאין עליה תשובה ואם לכל ראיות הפוסקים אית להו פירכא הא ודאי היא אמתני ותקיפא וזה נעלם מאהובנו הרב המגיה הי"ו עכ"ד נר"ו ואת שמו לא הגיד. ולא ידעתי מה ענין שמיטה