שו"ת תעלומות לב חלק א סז

ראש סימן קט"ז וז"ל הוי זהיר שלא להחמיר יותר על העניים כי התורה חסה על ממונם של ישראל וביותר נפש עמלה ותלו ביה טפלי. ואינו רוצה להטיל עולה על הבריות וכו' ע"ש דון מינה ואוקי באתרין

ועתה עשה אזנך כאפרכסת ושמע דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בפירושו לאבות פ"א כשחילק הדבור לחמש חלקים וז"ל בחלק החמישי ודע שהשירים המחוברים מאיזה לשון שיהיה צריך שיבחנו בענייניהם אם הם הולכים אחר הדבור שחלקנוהו. וביארתי זה לפי שראיתי זקנים וכו' וזה סכלות גמורה שהדבור לא יאסר ולא יותר מצד הלשון אלא מצד ענינו שאם הענין ההוא מעולה יתחייב לאומרו באיזה לשון שיהיה וכו' עיש"ב ודפח"ח. הרי מפורש יוצא מפי גדול המחברים המאיר לארץ ולדרים שאיסור הלשון מצד עניינו הוא סכלות גמורה. וזה ינחמנו אם גם בזמנו נמצאו מי שהוסכלו בזה. וכ"כ הרב ז"ל באגרותיו בכתבו למר יוסף וז"ל ואין הפרש שתבין אותו הענין מל"הק או לשון ארמי או לשון ערבי כי הכוונה הוא הבנת העניינים בכל לשון שיהיה וכ"ש הפירושים והחיבורים א"ד ז"ל וכ"כ בפשיטות הרב הגדול שארינו ז"ל בס' לב חיים ח"ב סי' נ"ב

ובהיותי בזה ירא וחרד פן ח"ו יארע תקלה ע"י. האלהים אינה לידי תשובה שלמה מהרב מוה"ד בע"ס זרע אמת ז"ל בח"ב סי' ק"ז שאחר שהאריך הרחיב בפרט זה אף הוא היה מתכוין בכל החזיון הזה שאף אם בזמן הש"ס היו מלמדים בניהם תורת ה' יומם ולילה היינו מפני שהיה להם ערים בפ"ע ולא היו צריכים ללשונות העמים. משא"כ אנו בעו"הר שאנו מפוזרים ומפורדים ביניהם ואנו צריכים לדעת לשונם. ואף הת"ח שתורתו אומנותו צריך לזה וכך חובתנו וכך יפה לנו ללמדם תורה עם ד"א בקטנותם כי בגדלותם קשה להם להתלמד ובלבד שיהיה לימוד התורה עיקר ולימוד הלשונות טפל ועל דרך ואופן הלימוד שסידר הוא ז"ל כתב כי ודאי שגם רבני פולין האוסרים יוד ומודים דרבנן היינו שבחייהו עי"ש באורך. מפורש יוצא מפי כהן גדול ככל אשר דברנו בעניותינו. וסדר הלימוד אנו סדרנוהו בסדר עליון ונכון בתוספת נופך. ולאהבת הקיצור לא אפרש כאן כל התנאים. ועיקרו הוא שלימוד התורה והמצוה היא עיקר גדול ורק שעה אחת או שתים ביום לימוד הלשונות למי שחפץ וראוי לזה ומפי מורה יהודי כשר ומספרי היהודים המועתקים ללשון ההוא. ותחת השגחת ת"ח ויראי ה' על כל התהלכות הבית ספר. זאת תורת הבית אשר כולו אומר כבוד לה' ולתורתו הקדושה. ועיין ג"כ להרב חתם סופר בחלק ו' סי' פ"ו אחר שסתר המשל של הא"ון כת' וז"ל אמנם בכל זה איני אומר שלא ללמוד לשונות הגוים ע"כ והוא פשוט

הנה הראיתיך בעיניך מפי סופרים וספרים ראשונים ואחרונים שלמידת לשונות הגוים לא נאסר בשום עת וזמן אלא אדרבא הותר בפירוש בתלמודנו הקדוש. ובכן לא ידעתי מאן ספין ומאן רקיע בדורנו זה לאסור דבר שמפורש בהדיא להתר בש"ס ובגדולי המחברים. והביטה וראה מ"ש הרא"ש בפסקיו לנדה פ' התנוקת סי' ג' בתשובתו להראב"ד ז"ל וז"ל ואין דבריו נראים להחמיר אדם מדעתו ולא ידעתי אנה רמוזה גזרה זו בש"ס ואנו אין לנו אלא מה שמוצגים בש"ס בפירוש וכו' ולא יורה אדם מדעתו להחמיר אם לא שיביא ראיות מהש"ס ע"כ והם דברים ראויים לפה קדוש שאמרם. ובפרט כי בכגון נ"ד לא הוי סייג לתורה כי אטו רבותינו הצרפתים ואדונינו רש"י בראשם וגדולי רבני איטאליא זיע"א שהיו יודעים וקוראים לשון המדינה ולמדו אותה לבניהם אחריה' הוו עבדי איסורא ח"ו. הא ודאי ישתקע הדבר ולא יאמר. ואם ראינו שרבה המהומה בארצות איוורו'פא וגלה כבוד התורה מכמה ממחוזותיה. ובני עליה שמה הנם מועטים. לא ידיעת הלשונות גרם להם. כי ידיעתם בלשונות העמים איננו דבר חדש שלא היה לעולמים. אלא דא גרמא לנו החירות המדיני החדש שחידש גזרותיו להשוות כל דת ואמונה מבלי שיוכלו גדולי ישראל לענוש בצדק את הפושעים והמורדים. זאת היתה גרמא בנזיקין וחבלות. וכמ"ש הרב מהרמ"ח ז"ל בקונט' שפת אמת שהחירות המשותף עם העושר היה גרם לכל הרעות ההם (ע"ש כי כעת אין ספרו בידי) והאריכות בדבר כזה הוא יגיעת בשר ללא תועלת

ואם באים לאסור מפני שמצאו באיזה ס' מאחרוני זמנינו שמחמיר בזה. כמו ששמעתי שמצאו כן בספר נחלת יעקב. הנה ספר זה לא ראיתיו וגם מחברו איני מכיר. ומלבד שיש לי ללמד זכות עליו (הגם כי ספרו לא ראיתיו עד הנה) שלא כתב הוא כן ומי שיכתוב כדבריו להחמיר אינו אלא כאשר יהיה עיקר לימודם בלשונות העמים. ולימוד תו"הק אשר היא חיינו ואורך ימינו טפל ח"ו. ובפרט אם המורה אינו יהודי ומלמד להנערים בספרים הטמאים שלהם. כי אז הסכנה קרובה על הילד הקטן אשר אין רוח נכון בקרבו. וכמו שנבאר להלן. (ועיין מ"ש בעניותי במחברת זכרון ירושלם צד קי"א) ואם מה שחידש הוא כמו זה מחזה שדי יחזה ועליו תבא ברכת טוב. וגם אני כמוהו אדברה ואצעק ואשוע בכל תקף וחזק

ואולם אם הוא גזר גזירה בכל אופן שיהיה. אין אנו אחראין לגזרותיו. ולא גדול הוא מהב"ד הגדול שגזרו אותם הח"י דברים. ובכל זאת מבואר בפ"ב דע"ז ובגיטין דל"ז שאם לא פשט איסורו ואין רוב הצבור יכולים לעמוד שאפי' ב"ד קטן יכולים להתיר ועביד עובדא ר"י נשיאה בהתר השמן כאשר הארכתי במ"א. כ"ש שכבר ביארנו וביארוהו כל הפוס' שאחר חתימת תלמודנו הקדוש אין לנו לגזור גזרות מדעתנו. ק"ו הדברים בדבר המבואר בתלמוד ובגדולי הפוס' להתר. ועיין מ"ש הרא"ש ז"ל בכלל כ"א סי' ח' על המחמיר באותו ערוב וז"ל ואם היתה בימי הסנהדרין וכו' כי אתה בא לעקור תלמוד שסידר לנו רב אשי ולחלוק על כל הגדולים וכו' לכן חזור בך ע"כ. ועיין להרמב"ם בפ"ז מהל' מ"א שכתב שהאוסר השמן ש"ג עומד בחטא גדול מפני שממרה את ב"ד המתירים עי"ש ומרן ז"ל בתשו' דיני כתובה סי' ד' כת' וז"ל ומאחר שהרי"ף והרמב"ם דחו ס' הגאונים לפי שאינה מן הדין איך יכריח כי משום שהיא סברת הגאונים נמשך אחריה אתמהה. ועיין להרא"ם ז"ל בח"ב סי' כ"ד

ואתה תחזה להרב הגדול שארי ז"ל בס"ד לב חיים ח"ב סי' ע"ה שכתב וז"ל ואפי' אם נאמר שיש ח"ו איסור וכו' הרי קי"ל בש"ס ובפוסקים דאומרים לאדם חטוא כדי שיזכה חברו כשיהיה האיסור קל לגבי חטא החוטא וכדאמרינן בפרק בכל מערכין ניחא ליה לחבר דליעביד איסורא זוטא כי היכי דלא לעביד ע"ד איסורא רבא וכו' ואע"ג דהרשב"א בתשובה ס"ל דדוקא