שו"ת תעלומות לב חלק א סו

אלא למי שתורתו קבע. כבן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל שהעיד על עצמו שלמד כל התורה כולה. או כאותם ששאלו את רבי יהושע שאולי היה ספק בידם ללמוד תורה לשמה ביום ובלילה. וכ"ש שלא השיבו הם ז"ל כן אלא על החכמה שנאסרה משום אותו מעשה וכמדובר

גם הריב"ש ז"ל בסימן מ"ה כתב כן בפירוש להתיר לשונות העמים אחר שהביא ההיא דב"ק פרק מרובה דמסיק בש"ס חכמה לחוד ולשון יוני לחוד כתב וז"ל ומזה נראה שאין הספרים ההם בכלל הגזרה שאם מצד שהם כתובים בלשון יוני הלשון לא נאסר מעולם וכולם היו בקיאים בו ואדרבא אמרי' במס' מגילה לעז יוני לכל כשר ע"כ ומכאן מוכח שאין מקום לגזור ולאסור לשונות העמים מחשש פן כשיגדל הנער ויהיה בקי בלשונם יבא לקרות בספריהם החיצונים ויטו לבו מדרכי התורה הקדושה. כי אחרי שהותר בפירוש לשון יוני שידוע כי באותו זמן כל החכמות הטבעיות והפלוסופיות היו כתובים בלשון ההוא להיותו לשון המתהלך בארץ וגדולי הפלוסופים מבטן היונים יצאו וספריהם היו כותבים ככתבם וכלשונם כידוע. ולא זאת שלא אסרוהו מטעם זה אלא שאדרבא התירוהו בפירוש וכולם היו בקיאים בו כאשר העד העיד בנו הריב"ש ז"ל. אלא שע"ז ודאי יש לגזור והחובה מוטלת על כל חכמי ישראל להקהל ולעמוד בכל תקף וחוזק לאסור איסר על המורים לשונות העמים לילדי ישראל שלא ילמדום החכמות ההם בבואם להתלמד הלשון (וכאשר עשינו גם אנחנו בכל אלות הברית שספרים כאלו לא יבואו בקהל ה' בבית הספר. ולא ילמדו הנערים אלא מתוך ספרי ישראל המועתקים ללשון ההוא. וזה הוא התנאי הראשון מתנאי בית הספר כזה) וכאשר יגדל הנער על ברכי התורה ויהיה בקי באיזה לשון הצריך לו. אין לחוש עליו כי ילך אחרי ההבל ח"ו. ואם רוח קמעה עכרתו ונטה מדרך האמת. אין זה אלא כי סורו רע ואין רוח נכון בקרבו. ומבלעדי ידיעת החכמות ההן היה יוצא לתרבות רעה. כי אין ידיעת החכמות ההם גורמות רעה למי שלבו שלם אלא למי שכבר היתה טינא בלבו כמ"ש באלישע אחר. ובעינינו ראינו וגם אבותינו ספרו לנו כמה ב"א המנוערים מכל חכמה ומדע וילכו אחרי יצרם הרע לעשות הרע בעיני ה' ובתועבות יכעיסוהו. וכמה אנשים הבקיאים בכתבם ולשונם לא נטו ללכת אחרי שום חכמה המנגדת לתו"הק שת"ת

והבט ימין וראה להרשב"א ז"ל באלפיו בסי' תט"ו כאשר עמד כגבור הוא ובית דינו הגדול לבא באלה הגדולה ההיא לא גזרו אלא בזה הלשון לבל ילמוד איש מבני קהלינו בספרי היוונים אשר חברו בחכמת הטבע וחכמת האלהות בין המחוברים בלשונם בין שהועתקו בלשון אחר מהיום עד חמשים שנה עד היותו בן חמש ועשרים שנה. ושלא ללמד איש מבני קהלנו את אחד מבני ישראל בחכמות האלו עד שיהיו בן כ"ה שנה. פן ימשכו החכמות ההם וכו' ע"כ (ואולי לזה כיוונו המדברים סרה באומרם שאסור ללמוד לשונות העמים ושהראשונים החרימו ע"ז כמוזכר בשאלתנו. ולו חכמו ישכילו זאת יבינו דברי חכמים כדרבונות שלא לבד שלא אסרו הלשון כלל. אלא אפילו על החכמות הרעות ההם שבודאי ראוי לכל איש ישראל לברוח מהם יונק עם איש שיבה. בכל זאת לא החרימו אלא עד היותו בן כ"ה שנה. וקבעו זמן עד חמשים שנה. כדי שלא יכשלו בו בני אדם.) וביארו דבריהם שם בכתב השני כי הנער היולד על ברכי חכמת הטבע ויראה ראיות אריסטו. אמין בו ויכפור בעיקר ואם נשיב אליו כ"ש דפקר טפי וע"ע בכתב השלישי ובסי' תי"ח בכתב ההתנצלות של החכם הבדרשי הארוכה מאר"ש. ומעולם לא עלה על דעתו דעת עליון ורבני דורו ז"ל לגזור גזרה לגזרה ולאסור גם את הלשון שהיא בודאי גזרה שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה. כי איך יצא אדם לפעולו ולעבודתו והוא פרא למוד מדבר כאלם לא יפתח פיו. ואיך ישא ויתן עם העיירות הגדולות עם גוי שלא ידע לשונו וכתבו. וכמה טובות גדולות באו לעם ישראל בארצות פזורו ביד הלשון ולפרטם ולבארם אי אפשר וזכר לדבר את פרשת גדולת מרדכי על אשר שמע לשון סריסי המלך בהוסדם יחד עליו. ותורתנו הקדושה הנותנת חיים לעושיה לא תמנע טוב להולכים בתמים. וחי בהם כתיב ולא שימות בהם ח"ו

מה גם כי שבח אומתנו הקדושה שיאמרו בעמים רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה אשר לו חקים ומשפטים צדיקים שיחיו בהם. ואם עם בני ישראל הפזורים לא ידעו ולא יבינו שיחת הבריות הלא יהיו ח"ו ללעג וקלס וחרפה בגוים. וחכמתם הגדולה וידיעתם הרחבה תבא בכלח עלי קבר. ואם ח"ו היה צד איסור בדבר ואפילו גזרה דרבנן. הא ודאי שכל זה ואלף ראיות כיוצא בזה איננו שוה לדחות אפילו שיחה קלה של רבותינו הקדושים זיע"א. אבל אנכי הרואה כי אין גם אחד שעלה במחשב' לפניו לאסור הלשון מאיזה אומה שתהיה. והדבר ידוע לכל משכיל על דבר אמת כי אין בשום לשון מצד עצמו איסור כלל. ואיסורא איכא ללמוד בספרים ההורסים חומות התורה. ואם הדברים הנכתבים באותו לשון באמת וביושר נאמרים אין הלשון מטמאתם. כאשר הותרו כמה דברים של חובה לאומרם בכל לשון שמבין (עיין במסכת מגילה דטו"ב). וגם כמה דברים של איסור אין הלשון מטהרתם אף אם כתובים בל"הק. כספר עמנואל ובן סירה ודומיהם). וכאשר עתה בע"הר רבו ספרי מינים ואפיקורוסים והם כתובים בל"הק. לא מפני זה הותרו לבא בקהל. וגם חלילה לאסור ידיעת לשוננו הקדוש מטעם זה כי לא יאבד העולם מדברים הצריכים להם מפני שוטים שקלקלו. אלא זאת ראוי וחובה לכל איש ישראל שלא ללמוד בספרים החיצונים כאלה הכתובים בלשון העמים והכתובים בל"הק. והחיוב לגדולי ישראל להודיע לבני עמנו חומר האיסור. והשומע ישמע והחדל יחדל. והא נמי צריך למימרינהו בניחותא במקל נועם ולא במקל חובלים וכמ"ש רבינו הרמב"ן ז"ל באגרתו (הבאה באגרות קנאות להרמב"ם ז"ל) וז"ל ועוד ראוי לכם להזהיר בנחת את הכל להניח העסק מכל וכל. וירא שמים ישוב וישקוד על תו"שבכ ותורה שבע"פ כי הוא בית חיינו ובזה מעלתנו תגדל. והשומע ישמע והחדל יחדל שאי אפשר לכם להוכיח ולכוף כל ישראל להיות חסידים ע"כ מדבריו הקדושים האלה כמה אתה דן ק"ו שלא לבא בטרוניא ובכח גדול עם עדת ישראל אפי' בדבר דאיכא סרך איסור. כ"ש בדבר המותר מן הדין ולית ביה אפי' גזרה דרבנן. והם אמרו כשם שאסור להתיר את האיסור כך אסור לאסור את המותר. ובפרט בכגון דא שאם אתה בא לאסור לשונות העמים אתה בא לקפח כמה פרנסות ועמ"ש בס' בשמים