שו"ת תעלומות לב חלק א סג

השוחט ודאי ופשוט דנאמן. וזה אשר השיב לו הגאון ז"ל במיעוט שיחה והוא לא ידע ואשם

ועל מ"ש מדקכ"ג ע"ג עד דקכ"ד ע"ב על דבר הסמכה שנסמך מאביו הרב ז"ל וש"וט בדבר המנהג של העיר ומאריך טר'חא בכפל הדברים כדרכו ומנהגו. ואחרי ראותי שהרב ידידנו הפוסק נר"ו השיב. משה על כל דבריו אחת לאחת שבר אל שבר יחדיו וראיתי כי נאמנים כל פקודיו קיים אמרינן דברי חכמים וחידותם מפי סופרים ומפי ספרים הלא בספרתם למקומותם בארשו'תם לכן משכתי את ידי בדבר הזה כי דבריו הברורים אינם צריכים חיזוק

ואעיקרא רואה אני כי אין בדבריו ממש שכל זה היה מקום ליאמר אם היה מוסמך מאביו הרב ז"ל לבדו ואין לזרים אתו. אבל מאחר דעיקר הסמכה היתה משוחטי העיר רבנן דפקיעי שמייהו ובשולי היריעה הוסיף ידו הרב מ"א כיהודה ועוד לקרא לכ"ע עביד ומהני. וכמ"ש הרב שבות יעקב בח"א סי' מ"ד דמותר להעיד על קרוביהם במלתא דעבידא לגלויי אלא שלכתחילה יש ליטול קבלה מאחר שאינו קרובו כיעו"ש והכא בנ"ד האיכא טובא ועיין משכנות הרועים אות ס' סי"א. ואחרי שגם הרבנים המורים לצדקה אשרו וקיימו הסמכה הזאת. מי פתי יערער עוד מצד המנהג אף אם הוא כדבריו כי מי יחוש בזה יותר מרבני מתא. ובזה נתבטלו גם יתר דבריו שכתב בדקט"ו ע"ג ממ"ש מרן החבי"ב סי"א בשם רש"ל על המנהג שלוקח החכם בשכר סמכתו ג' תרנגולים וכו'. ובזה חלק לו כבוד הגאון המשיב ז"ל שלא לברר קלונו ברבים כי לא ידע מאי קאמר ומדמה מלתא למלתא. וחזר וכפל ושילש הדברים בתשובתו השניה בדקכ"ד ע"ג ותמ'ה יקרא למה שתק בזה. והם דברים טפלים שבודאי אין ראוי לאבד הזמן להשיב ע"ז. כי מלבד שכל הרבנים הגדולים שאמרו שיכול האב להסמיך לבנו לא חילקו בין סמוך על שלחנו לאינו סמוך. ולטעם שכתב הרב שבות יעקב דכיון דהוא מלתא דעבידא לגלויי אף הקרוב נאמן ודאי ואין חילוק בדבר. ול"ד כלל למ"ש רש"ל ודעמיה דכיון שלוקח שכר עבור נתינת הרשות איכא למיחש. משא"כ בהא שאם אינו עוסק במלאכה זאת המצא ימצא מלאכה אחרת. ותו דלא מפי הרב אביו אנו חיין דהרי איכא שוחטי ורבני מתא. ולא ידענא מאי קאמר דלא מהניא סמכתו עם חביריו הסרים למשמעתו. שזה דבר שלא נשמע מעולם לחשוד בשוחטים רבים ושלמים והמה חכמים מחוכמים שיטו מדרך האמת להסמיך למי שאינו הגון מפני כבוד ופנייה וכיוצא. זה ודאי אסור להעלותו על לב והאומר כן הוא פוגם בכבוד בני אי"ו הישרים בלבותם וה' הטוב יכפר. ועיין ח"ש סימן ל"ג נדיב לב חח"מ סי' ג'

ומה שכתוב עוד בספרו מדקכ"ד ע"ב עד דקכ"ז ע"ב אין בהם כדי השבה כי לא נמצא בהם רק קול דברים ותמונה אין בהם כ"א התלוצצות וחוצפא יתירת' וכבר מלתנו אמורה כי לא לנו להשיב ע"ז ומשפטו את אלהיו. ומ"ש להשיב גם על דבריו של גדול אדוננו פאר משפחתנו הגאון מרן החבי"ף ז"ל רוב דבריו נתבטלו כמ"ש בעניותין והרב הפוסק משה שפיר'א רבא נר"ו האריך להשיב על כל דבריו ואפיריון נמטייה. וכל לגבי דידי אין הפנאי מסכים עמי להשיב אמרים ולהרחיב הדבור כאשר עם לבבי כי עול הצבור המוטל עלי לא יתנני השב רוחי. ועלית על כולנה כי עמל הוא בעיני להחליף אמרים בענינים כאלו דאין בהם נפקותא לדינא אלא דאבון לב וכליון עינים. ואל אלהים הוא יודע שכמו צע'ר בנפשי לפגוע בכבוד שום אדם וכ"ש על החכם המחבר הנז' הי"ו. אבל מה אעשה וההכרח אלצני לקנאות לכבוד מורי הגאון ז"ל יען העביר את הדרך לדבר על צדיקים עתק ובביז'ה לו שלח פיו ולשונו והנה היא כתובה בעט ברזל ועופרת. אשר לא כדת ש"תו. וידעתי גם ידעתי שאם יגיעו דברי אלה אליו ישלח רסן לשונו עלי בגאוה ובוז כדרכו ואם בארזים נפלה אש קנאתו ושנאתו ודרך קס'תו כאויב. ק"ו הדברים שידבר עלי כהנה וכהנה. ובפרט שלאפס הפנאי קצרתי הרבה במקום שאמרו להאריך. ועדי בשמים כי הרבה נשמרתי מלפגוע בכבודו הגם כי ש"ל נתן לי ה' לשון למודים להשיב גמולו בראשו. ושמתי לפי מחסום בכל מה דאפשר לכבוד התורה ולומדיה. ואוחילה לאל עליון כי יסיר מאתנו קנאה ושנאה ותחרות ואהבת כבוד המדומה והניצוח. ויתן בלבנו אהבתו ויראתו ללמוד תורה לשמה לעשות נח"ר לפניו ולקיים מה שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום: הכ"ד שועל דאתי מגויית האריות איש ירושלים בית פלטי'אל בן עז'ן הגולה ונדח מזן אל זן ומחכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו נה'ר גוז'ן הוא הצעיר המקוה רחמי האל הזן ע"ה אליהו חזן ס"ט סימן ד'. חיו"ד הלכות ת"ת

הגדתי היום כי שלו הייתי בביתי ורענן בהיכ'לי אשר בירושלים ע"הק תובב"א. והנה יד שלוחה אלי מגבירי ושרי העיר הגדולה הזאת עו"בי טראבלס המערב יע"א. באמור אלי שמלה לך קצין תהיה לנו. ואחר רוב ההפצרות נשאלתי להפיק חפצם. ויצאתי במר רוחי אני וביתי מהעיר הקדושה מקום קברות אבותי הגאונים לקדושים אשר בארץ זיע"א. ובאתי עד הנה לנהלם על מי מנוחות על התורה ועל העבודה. ואת עוניי ויגיע כפי מיום בואי עד הנה יודע האלהים. והוא בחסדיו ינחני בדרך אמת לתקן עיר ומלואה ואשובה אל נוה קדשי ציון מכ"י אשר כל חפצי בה. ושבתי בבית ה' כל ימי חיי

ואני בבואי טרם כל דבר נתתי אל לבי לראות מצב העיר ויושביה. ולדאבון לבבי ראיתי את העם פרוע לשמצה. ורבים מעמי הארץ אינם לא במקרא ולא במשנה ולא בד"א. ופניתי אני לראות הסיבה שהביאם לידי כך. והנה ראיתי כי הסיבה הראשית היא העדר תלמוד תורה כהוגן וכראוי. כי אין להם מקום מיוחד שיכיל בתוכו כל נערי בני ישראל. וע"כ רוב המלמדים יושבים הם ותלמידיהם בתוך הבתי כנסיות. ומלבד הבזיון המגיע לבית מקדש מעט בלימוד שם ילדים קטנים שאינם יכולים לשמור עצמם כהוגן. עוד זאת כי אין המקום ראוי ללימוד תשב"ר שצריך הרב לישב בראש והתלמידים מוקפים לפניו כעטרה כדי שיהיו כולם. שומעים ורואים את הרב כמ"ש בש"ע סי' רמ"ה. וזה אי אפשר בב"הכן כי אינו עשוי לכך כמובן. (ועיין