שו"ת תעלומות לב חלק א סא

פני במעלת הרבנים ומפליא לעשות בדבר קטון כזה נגד מה שהרבה הוא להתריס כנגד הרבנים במחלוקת ההוא וכו' עיי"ש ודברים האלו שינה ושילש אותם בהילוך פסקו הנז' בתוספת התלוצצות ולעג הרבה. ואין זה אלא גובה לב ורמות רוחא דאית ביה להדמות עצמו לרב גדול בישראל שחלק עם חבריו הרבנים אשר לא נופל הוא מהם. ועיקר המחלוקת היה על הרבנות שגם הוא נתמנה עמהם וכמוהו כמוהם שוים הם בחכמה ובמעלה. ועוד לו נוסף עליהם כי הרבנות ירושה היא לו מאביו הגאון האדיר בעל חק"ל זלה"ה. והמחבר הנז' בגאותו שחקים רצה להעריך עצמו כתור האדם המעלה באתרא דלא ידעין ליה. וידעתי ודאי שאם הגאון מז"ה ז"ל היה בחיים לא היה מקפיד על דבריו כלל כי מרגלא בפומיה דברי רבינו הרמב"ם באגרותיו שאם יהיה מי שירצה להתכבד עצמו בקלוני לא אקפיד כלל מאחר כי הוא נהנה בזה ואני איני חסר מאומה וכופין על מדת סדום. אבל אני בנו ותלמידו חובה עלי להשיב אמרים אמת

ובמ"ש והאריך וטחן הרבה בענין פירוש דברי ההסכמה שפירשוה הרבנים הגדולים זצ"ל והוא בא לסתור דברי קדשם ברוב דברים. כבר השיב גם לזה הרב הפוסק משה שה ספר'א רבא נר"ו בטוב טעם ודעת קול ושוברו עמו ובירר וליבן הדברי' כמטהר ומצרף כסף. וגם אנכי עשיתי אר'ש בעיקר דין זה בכללי הקי"ל ושם אבאר ביטול כל דמיונותיו אחת לאחת ואין כאן מקומו ושעתו

וכתב עוד בדקכ"ב ע"ב להציל עצמו מהשגת הגאון מז"ה ז"ל במ"ש באסיפתו הראשונה שאין לפסול הדיינים מחמת שנאה כי לא היתה השנאה עם הבן שעליו הם דנים. ולזה השיבו שהלא יבוש ויכלם שמעלים עיניו מדברי מהרי"קש ה"ד וח"ש ששונא לאב פסול לבן ופי' בזה כוונת בנות צלפחד באומר' והוא לא היה בעדת קרח וכו' כיעו"ש בס"ה נדיב לב ח"ב ד"ג ע"ד. ובא טעון שכבר הביא דברי הריק"ש ז"ל בפסקו הראשון וש"וט בדבריו וגם פה כפל הדברים כדרכו עי"ש וכבר השיב לזה הרב הפוסק נר"ו וברוחב מבינתו השכיל להבין כי שקר ענה במ"ש שכבר הביא דבריו בראשון ורק אחרי ראותו השגת מז"ה הגדול בדרך זה הכניס בתוך דבריו הראשונים דברי הריק"ש ולחלק יצא בדברים שאין בהם ממש כאשר ביאר הרב הפוסק ה"י וכמו שנבאר להלן בעה"ית. ואנכי הרואה כי אין ספק שהשערתו היא נכונה ואמיתית. לפי מה שהוחזק מאריה דהאי ספר'א להחזיק דבריו בדברי שקר מפורסם ומאן דעביד הא נפיל בהא וגדולה וחזקה היא אהבת הניצוח והנאת הנקימה וחיבת הנטירה המעוות גם דברי חכמים ופקחים. מלבד שדברי הגאון אדוני זק'ן זצ"ל מתפרשים יפה באמור אליו כי תכסהו בושה במה שמחלק מנדון מהריק"ש לנ"ד. ודברי הריק"ש אינם סובלים פירושיו וחילוקיו כי תוהו המה. וכבר עלה כן בדעת המחבר נר"ו כי אולי זה כוונתו. וחזר לכפול הדברים כאן והחזיק בטעותו הראשון

ומעתה אשימה עיני במ"ש באסיפתו הא' בדק"ו ע"ד כי אחר שהביא דברי מהריק"ש ז"ל יצא לידון בנ"ד דלא הוי דינו כדין שונא גמור כיון שאינו אלא מחשש דהסברה נותנת דגם עליו עבר כוס השנאה. וכל כי האי אין לדון אותם אלא כדין שונא שאינו גמור דודאי דבדיעבד דיניהם דין ע"כ וגם בתשובתו השניה כתב פעמים רבות שלא היה להם שנאה עם הבן בחכמה כלל כיעו"ש וכל זה הוא להכחיש המוחש והברור לעין כל גודל שנאתם אתו בפרטות. ואחד מהפיסולים שבדה המחבר לפוסלו הוא שהדביק ניירות בשבת. ואותם הניירות הודבקו בזמן המחלוקת לחרף מערכות הרבנים. והם היו מדמים כי השוחט בריה דרבינא הוא המדביקם. עד שאחר זמן בירר מרן החבי"ף ז"ל כי טעות היה בידם ואיננו הוא המדביקם ואף אחרי שהעיד בגודלו מרן הרב ז"ל כי נתברר ששקר ענו בו. בכל זאת הוא שב על קיאו לשוטמו על עון אשר לא ידע. ובודאי דאין לך שונא גמור מזה. ועוד הייתי יכול לברר מתוך דבריו כמה גדלה וגברה שנאתם עמו. אלא שגדר גדול גדרנו שלא להשיב בדבר הנוגע להשתנות השאלה. כי מה בצע להאריך בדבר המפורסם וגלוי שהוא כן והוא אומר לא כן ולא נפק"מ מידי לענין דינא

ומ"ש עוד דאף לדעת הריק"ש אינו אלא כדין שונא שאינו גמור כי אין סברא שגם על בנו תחול השנאה כשיעור שנאת האב וכו' ע"כ והא גרמא ליה שלא יכול או לא רצה להבין דברי הרב ז"ל במ"ש שפסול לדון את הבן מפני שנאת האב וסמך עצמו לדברי הרשב"א באלפ'יו אלף ל"ה שכתב דכאדם אחד חשיבי וכו' ואיך יתכן לחלק עוד ביניהם כמובן

עוד כתב שם דמעיקרא סברת הריק"ש חידוש הוא ולא מצא שום אחד מהפוסקים שכתב כן בפי' ע"כ. ואני אומר שסברת הרב לא יחידאה הוא כאשר נבאר. ויכולני לומר דמה שלא כתבוהו הפוסקים בפי' הוא מרוב פשיטותו. שכל בעל שכל יבין זה מעצמו. עוד זאת דכל שרב גובריה אמרה ולא מצינו מי שיחלוק עליו דודאי דכוותיה נקטינן. ובפרט שהיא סברא ישרה ונכונה דאף אם לא נאמרה ראוי היה שתאמר וכמ"ש הוא ז"ל שם בערך לחם. וכיוצא בזה כ' בספרו אהלי יעקב סי' מ"ט וז"ל כדאי הוא הטור לסמוך עליו שיאמר הבע"ד קי"ל כוותיה דפסילי. ומה גם עתה שאין גם אחד שיחלוק עליו בהדיא להכשירם ולא ע"א שהפיסול מובן ומוכרח בדברי הפוס' כולם יחד. ואילו לא נאמר ראוי היה ליאמר כי בעו"הר לא אכשור דרי שיאמר כל אחד אני אדון ולא אטה וכו' יעו"ש דברי פי חכם הנאמרים באמת וצדק

גם ראיתי מה שהאריך לבאר כי אין ראיה מדברי הרשב"א ז"ל בסי' אלף ל"ה. ועמל הוא בעיני להשיב על אריכות דבריו ובקיצור אני אומר כי לא היה צריך לזה אם היה יכול להבין שהריק"ש ז"ל לא נסתייע מהרשב"א בעיקר הדין כי הוא אמרו מסב' דנפשי' כאשר הורה גבר בסו"ד. אלא שהביא סמך מדברי הרשב"א ז"ל דאב ובן הסמוך ע"ש כאדם אחד חשיבי. וממילא אזדא מ"ש בתר הכי להסכים גם דעת הריק"ש בנ"ד שלא אמרה אלא לדון בד"מ ומטעם שכל אחד מפקח בנכסי האחר משא"כ במילתא דאיסורא ואם כן נראה שיכולים לדון אף לכתחילה ע"כ. והוא פלא כמה לא חלי ולא מרגיש האי אומ'ר. העיני חכמי לבב ינקר מבלי דעת. הלא מבואר הדבר דשותא דמר הריק"ש ז"ל לא גמיר ותלי ביה בוקי סריקי. בהיותו מערב דברי הרשב"א שדיבר בנדונו בעיקר דינו של הרב ז"ל באין מבין כי אפי' אמרה הריק"ש לד"מ שפסולים. כ"ש וק"ו כשבא הדיין השונא לאב לדון את הבן בד"ן לפסול גופו דחמיר טובא לגבי האב. כי ידוע שחרפת הבן לאב