שו"ת תעלומות לב חלק א נט

הארי רבינו הגדול ז"ל ויצק מים על ידיו. ומניה ומינן תסתיים לקיים דברי חכמים ראשונים כמלאכים זיע"א. וה' אלהים אמת יטע בלבנו אהבתו ויראתו ללמוד תורה לשמה וה' יברך את עמו בשלום: כ"ו כ"ד הצ' נסים משה הכהן אריאש ס"ט סימן ג'

אנכי הרואה דברי פי חכם רחימא דנפשאי צור לבבי וחלקי. זרע קדש כמוהר"ר משה בארקי. יחל"א. אשר דבר בקדשו והטעימנו מצוף דבשו משנתו קב ונקי. ויצא משה ספר'א רבא להשיב על דברי הספר הנדפס מחדש זה שמו בן הרמה אשר הרחיב פה האריך לשון לדבר על צדיקים עתק בגאוה ובוז כאייל על אפיקי. ואך יצא יצא האיש אדוני האר'ש האיש משה בקנאו את קנאת ה' צבאות אלהי צדקי. וישב משה דבר דבור על אופניו ועם עקש יתפתל להשיבו על פי דרכו ואמת יהגה חיכו גופא דעובדא היכי הוה ובירר וליבן מי הוא נקי. ואחריו החזיק במעוזו חד מן קמיא רב טבח'ייא הרב המובהק רב משרש'יא והוא כהן לאל עליון נר"ו איש'ר האיטלקי. הוסיף נופך משלו הן הראנו את כבודו ואת גודלו ויצא הכהן ודבר דברים של טעם ומכה באצבע צרדא על ידים שופכות דם נקי. ואותי צוה לעמוד על הפרק משנתי ופרקי. ואם אמנם כי אינני מופנה מכל הצדדים החדלתי את דשני ומתקי. ועול הצבור המוטל עלי מאז הבקר ותעבור המנחה בערב יום נשף חשקי. לא יתנוני השב רוחי עד בלעי רוקי. אכן ראיתי חובה לעצמי להשיב כהלכה משום כבוד בית אבא מלכות בית דוד מורי הגאון זלה"ה ואענה אף אנכי חלקי. וה' אלהים יעזור לנו ירנו וישמחו (כאן שנ'ה לפ"ק) חפצי צדקי

ואען ואומר האמנתי כי אדבר כי ביום בא לידי הספד החדש הזה שנתחדשו גזרותיו. בחברו ספר בהרחבת לשון ללא צורך ותכלית. כי דימה בלבבו להגדיל ספרו בדברים בטלים וסיפורי הבלים ושיחת דקל'ים. ולא חס על איבוד זמנו וממונו גם כבודו. ולא ידע כי עשות ספרים רחבים כאלה אין קץ ותקצר היריעה מהכילם גם אם יהין השמים גוילים. וגם כי ילעג ורגז ושחק אין מכלים.) והאף אמנם כי ראיתי שפיו שלח ברעה לדבר תועה על אבי אבי רכב ישראל ראש גולת אריאל הגאון ראשון לציון ח"ד בדרא זצוק"ל ולשונו תצמיד מרמה להשיב את הארי אחר מותו וצהבו פניו שהשיב את הזקן שקנה חכמה אשר קטנו עבה ממתני רבותיו ועל כרחו רבה דרביה. חשבתי דרכי לבלתי ענותו אפי' חצי דבר. כי מידי עוברי בספרו ראה ראיתי כי כבש לו דרך חדשה אשר לא שערוה כל מחברי ספרים אנשי השם אשר מעולם. ואנכי הרואה זה דרכו בהילוך ספרו להגדיל המדורה בדברי הבל ורעות רוח דלא נפק"מ מידי לענין דינא. ורוב דבריו המה להכחיש את המוחש ברוב דברים. וללצים הוא יליץ להטיל מום בקדשים. ולחרף מערכות אלהים חיים ומלך בדברים אשר לא יועילו ולא יצילו רק להדאיב נפש כל קורא החכם יהיה או סכל. ותכלית שנאה שנאתי לההולכים בדרך זה. ואיך אקח מועד להשיב אמרים על זה ואשוה לו גם אני

ואם נגע בכבוד רבינו הגדול מז"ה זלה"ה כי אני חייב לכבדו במותו כבחייו. הלא הגאון ז"ל אשר שפט את ישראל בארץ ובחו"ל ידוע ומפורסם לש"ט ולתהלה לעיני כל ישראל ושם כבודו מרומם על כל ברכה ותהלה. ואם יכבדהו המחבר הזה לא ירבה בכבודו. ואם יתכבד בקלונו לא יקל כבודו הגדול. ואדרבא הוא הגורם רעה לעצמו ולקלון יחשב לו. והמלך דוד וכסאו נקי וצדיק

ובא וראה מ"ש באגדת בראשית פל"ג (הו"ד בס' חיים ביד להגאון שארינו ז"ל בסי' ס"א) וז"ל אין שלטון ביום המות אפי' אדם גדול או מלך או שר גדול כשהוא מת מת וכבודו עמו שנאמר לא ירד אחריו כבודו כי כל זמן שהיה דוד הצדיק קיים היה נקרא מלך והמלך דוד זקן והיו קורין לו אדוני המלך וחכם ומלאך כי כן האשה התקועית א"ל אדוני חכם כחכמת מלאך האלהים וכו' הרי כמה כבוד וגדולה והדר הי"ל לדוד וכשהגיע זמנו למות אין כתיב שם לא מלך ולא חכם ולא מלאך אלא שמו בלבד שנאמר ויקרבו ימי דוד וישכב דוד לכן אמר שלמה אין שלטון ביום המות ע"כ. כי מכל אלין טעמי דנתי בדעתי לשבת מריב. גם כי אין רצוני לפגוע בכבוד שום אדם ובפרט בכבוד תלמיד חכם

אכן אחרי האותי כי רבנן דפקיעי שמייהו ונפיש חילייהו עליונים למעלה הע"י קנאו לכבוד הגאון מז"ה זלה"ה גם ראיתי דברי רבינו הר"מ במז"ל באגרותיו בכתבו לתלמידו ר' יוסף עקנין וז"ל ואני לא אנצח לעצמי כי כבוד נפשי ומעלת מדותי אצלי יותר כבוד משאנצח הכסילים בלשוני ובדבורי. והאי צורבא. מרבנן קוב"ה תבע יקריה. אבל הבן השם יחייהו הדין עמו שיתקנה בזה שאני אביו ורבו ואינו יכול לסבול העלבון עכ"ל הצריך ע"כ ראיתי חובה לבא במגילת ספר כתוב עלי

והנה באריכות דבריו אשר כתב להציל את עצמו בשינוי הנדון והשאלה. לא אשיב דבר. הגם שמתוך דבריו יכולני לברר כי אין רוח נכון בקרבו ואינני צריך להרחיק את עדי בשמים ובארץ כדרכו. כי מה בצע לדבר בזה ואם יזכה שיקרא אדם שלם בספרו הוא מעצמו ישכיל ויבין כי שקר ענה והעיז פניו ברבותיו הגדולים זיע"א. ומה גם שהסתיר תשובתו השניה עד אחרי מות הרבנים זלה"ה. ואם אמת יהגה חיכו מדוע לא פרסם תשובתו בחיי המלך דוד מז"ה ומרן החבי"ף ז"ל ויהי מכסה פשעיו להשיב את האריות אחר מותם. אין זה אלא כי דימה בלבבו שאין מי שיענה כחשו בפניו. ולא ידע כי זה דוקא די להצדיק הצדיקים שכבר מתו תנצב"ה. לכן אשים קנצי למלין בזה. ובפרט שמעלת הרב הפוסק נר"ו אזר כגבר חלציו ובירר מקצת שקריו וכי הוא מתהפך לכמה גוונים להעמיד דבריו. ואין צורך לכפול הדברים. ואף אם הניח לנו מקום ללי'ן לברר עוד חציפותו ודמיונותיו וטעיותיו. לא לנו לאבד הזמן בזה ואם הוא עשה שלא כהוגן וכשורה. ונטה מדרך החכמים אשר כל דבריהם בנחת נשמעים. אנו לא נמוד לו כמדתו. כי לא לרצון יהיה קמיה קודשא בריך הוא דחדי בפלפולא. וכל הקורא בספר הנז' הוא בר מח"ם הספדא על יקרא דשכבי ודחיי ויקרע סגור לבבו על הדברים הרעים שבו ושרי ליה מאריה למאריה דהאי ספרא שמכלל כעס בא לכלל טעות לדבר