שו"ת תעלומות לב חלק א נח

וניחם על כל מה שדבר כנגדם ויבקש מאתם מחילה וסליחה וכפרה. והוא רחום יכפר ושב ורפא לו. עד כה היו דברי להליץ בעד הרבנים הגדולים זלה"ה וזיע"א ולהוכיח בראיות ברורות כי כל דבריהם אמ"וץ ואין בהם נפתל ועקש. ואם כי באמת בער אנכי ולא בינת אדם לי אזכותייהו דרבנן קדישי זצ"ל סמכתי שלא אכשל בדבר הלכה. וצי'לה גם היא לאל גדול ונורא. שיאיר עינינו בתורתו זכה וברה. וידריכנו בנתיב יושר דרך צלולה ושמורה. ונימא מילתא דמתא מרה. לכוין לאמיתה של תורה. והוא הצעיר משה בארקי ס"ט סימן ב' הסכמת הרב המובהק אישי כ"ג נר"ו

הנני בא בשולי היריעה לכבוד ה' ותורתו וזה החלי בס"ד. אליכם אישים אקרא הביטו וראו הנהיה כזאת בימיכם או הנשמע כמוהו. כי ידפו'ס איש ספר לחרף ולגדף גאוני ישראל לקדושים אשר בארץ זיע"א. והלא תדעון כי תכף שיצא לאור זה ספר בן הרמה. כן באו אלי קצת מאהבי. והם אמרו לי כי נגע בכבוד חכמי ישראל המתים שכבר מתו זיע"א. ואשר הם חיים עדנה שיחל"א. ובו בפרק שלחתי להמחבר ה"י שישלח לי הספר לראות היעמדו דבריו. והוא ביודעו כי ת"ל לפני נגלו כל תעלומות ויכולני לברר האמת. והיה הוא וספרו חטאים. היה דוחה מיום אל יום. אז אמרתי ונסתרה והיא נטמאה. ולקחתי בשאלה ספר אחד והלכתי לישיבה עם סיעת מרחמאי רבנן דפקיעי שמייהו הע"י. שם ישבנו גם בכינו על גודל חציפותו לדבר על צדיקים עתק. ה"ה עט"ר מו"הר בעל ספר עבודת משא ועט"ר הרב הפרד"ס ועט"ר מרן החבי"ף זיע"א במ"ש בענין מעלת כמוהר"א חזן ז"ל. וקנאנו לה' צבאות וישבנו לראות מה יהיו חלומותיו. והנה ראינו דמוקי אוקמתות בדעתם ובכתיבתם שלא ניתנו ליאמר ולאו כל מוחא ומוחא סביל דא

ועל זה אזר כגבר חלציו חד מינן מעלת הרב ועצום עליון למעלה הי"ו והאריך הרחיב לברר טעיותיו וכי אין כוונתו אלא לבזות להרבנים ז"ל ועד אחרן לעטרת ראשנו מו"הר ראשון לציון בעל ס' נדיב לב ז"להה שנגע בכבודו. ולשונו עמל ואין לדבר תועה ביתר שאת ויתר עז דבר אשר לא ישוער ולא יסופר ולא יאמר כן אפי' רב לתלמיד. כ"ש כי הוא תלמיד תלמידו בלי ספק. והרוא' יראה בכל הילוך ספרו שכל מגמתו הוא לחרף מערכות אלהים חיים ומלך ולבזויי קמכוין בזדון לב ולשון מדברת גדולות ואיהו אסיק אדעתיה דאחרי מות הארי החי ח"ד בדרא זצ"ל לא נשאר מי שיחוש לכבודו להשיב גמולו בראשו. זוהי סיבה כי גבה לבו להעלות על ספר דברים רעים כאלו. ע"כ אמרתי עת לעשות לה' לחוס על כבוד הרבנים ז"להה שנגע בכבודם ובפרט על כבוד עט"ר מורינו הרב הגדול כמוהרר"ח זצוק"ל כי בודאי לי נאה להליץ בעדו על דבר אמת וענוה צדק ולהסיר טעותו של המחבר המח"ם הנז'. יען הוא היה לי לאב ויצקתי מים על ידי המלך דוד זלה"ה. ובריא אני בחיובא לעשות כדת של תורה לכבדו במותו כבחייו. וחיוב זה מוטל לכל הת"ח ובפרט לת"ח אשר בעירנו יע"א לבקש כבוד הרבנים ז"ל מעין דוגמא למ"ש ת"ח שמת הכל קרוביו

ואנא נפשאי בהיותי טרוד באותם הימים לא יכולתי לבא לפרק נגמר הדין. חליתי פני רב רחומאי עליון למעלה נר"ו שכה יעשה לכבוד ה' ותורתו להשיב על חלומותיו ועל דבריו. ות"ל עשה והצליח והשיב כהלכה על כל קוץ וקוץ תלי תלין של הלכות. ואף ידי יד כהה תכון עמו ואמינא ליה בפה מלא איישר חיליה משה שפיר קאמרת בדברים ברורים טובה תוכחת אל כל ונוכחת

ומלבד כל מ"ש הרב העליון נר"ו אכתי השאיר עוללות ומקום הניח לי לטפוח על פניו של המחבר המח"ם באמור אליו מי שמך לאיש שר ושופט בארץ. ומי הכניסו בתחום שאינו שלו לאגוחי קרבא ולמשקל ולמטרי בהאי דינא. כי הדבר מסור לרבני מתא להורות את דבר המשפט. ואחרי שהוא דחק ונכנס ועשה פסק דין ונדרש ללא שאלו. והשיב על דבריו של מורינו הרב המלך דוד ז"ל. ואחריו החזיק במעוזו מו"הר מרן החבי"ף ז"ל ויצא השוחט זכאי בדינו. מי הכניסו בתגר זה לערער עוד אחרי מעשה בית דין. ובפרט שמרן החבי"ף ז"ל העיד בגודלו כי ליפוי כח נתנו חותמהן חיים שנים חכם שאסר ורב המתיר לשמוע בקול דברו. אין ספק שהמערער אחריו עוד הוא נלכד ברשת לא ציית דינא. והגם כי הוא הכחיש בדבר שלא נתן חתימתו. מלבד דלא צייתינן ליה נגד דבריו של גדול אדונינו מרן החבי"ף ז"ל הנאמן עלינו כמאה עדים. עוד זאת כי בלתי חת"י חיובא רמיא עליו לשמוע אל השופט כל הארץ:

ומידי דברי עצור במילין בל אוכל בראותי גודל חציפותו בדברו נגד מו"הר ר"ל מוהרד"ח ז"ל כדבר איש אל רעהו מבלי שים לב כמה הפרש יש בינו לבין עט"ר מו"הר הנז' ז"ל כי ידוע ומפורסם בכל תפוצות ישראל כמה רב גובריה ורב חיליה וכתר שם טוב עולה והוא שפט את ישראל בארץ ובחוצה לארץ ולמפורסמות אינו צריך ראיה. והמחבר הנזכר שלא הגיע למדרגת תלמיד תלמידו מעיז פניו לדבר על צדיק עתק בגאוה ובוז ידרוך חיציו עם גחלי רתמים. ובא וראה דעל מ"ש מרן החבי"ף ז"ל דליפוי כח נתנו חותמיהן חיים שנים חכם שאסר (הוא המחבר הנז') ורב המתיר (הוא אדונינו המלך דוד זצ"ל) בבא המחבר להעתיק דברי קדשו לא היה יכול להעתיק כל דבריו וכתב חכם שאסר וכו' כדי שלא לכנותו בשם רב כאשר יאות לרב גדול שכמותו המפורסם בכל הגולה. אבל מה נעשה כי המחבר הנז' הסיר את מסוה הבושה מעל פניו ויך שריו בלשון מדברת אמריה ממררת. וכותב ומעלה על ספר להעמיד דבריו ככל העולה על רוחו. ואנן דבקיאינן בגופא דעובדא קים לן בגוויה שכל דבריו אין בם מועיל. וחפץ הייתי לברר הדברים באר היטב. אבל כבר מפורש יצא דברים כהוויתן מפי עליון עטרת ראשינו מרן החבי"ף ז"ל המצדיק את הצדיק ודבריו הקדושים וברורים אינם צריכים חיזוק

ואין ספק שגם מעלת הרב זרע רב הד'ר הוא כמוהר"ר אליהו חזן נר"ו איש ירושלם תוב"א וכעת ריש מתא וריש מתיבתא בעו"בי טראבלס המערב יע"א. דין רפש מבית דוד עט"ר מו"הר ח"ד בדרא זצוק"ל. והיה כראותו כל הכתוב לחיים בספר הנז' ידרוך חיציו כחיצים ביד גבור לקיים מילי דא דאבות וש"ל כי ה' הותיר לנו שריד משיירי כנ"הג משפחת סופרים דאתי מגויית