שו"ת תעלומות לב חלק א נז

עליה דמוהרי"א כ"א הרגש כל דהו במה שנתן סמכא לבנו מבדיקת הסכין והרשאה להיות שוחט עופות אחר שכבר הכיר וידע מכל אלו עבירות שהיו בו. ובאמת הוא פליאה גדולה לפי דבריו להסמיך ולהרשות לאדם הפסול מדינא שיאכיל לרבים. וע"ז השיב וז"ל הן אמת דלפי דבריו האמורים שם בשאלה מתבאר דאחר היותו יודע אותם העבירות האמורים מקודם (דהיינו העבירות גדולות שעשה בהיותו בעיר סי'רא) הוא דסמך והרשה אותו על בדיקת הסכין ושחיטת העופות. אמנם קושטא דמילתא היא דסמכתו הנ"ל היתה מקדמת דנא זמן הרבה מקודם היותו בעיר סי'רא ובמתא תר'יא יע"א וכו' ע"ש. ולפי המתבאר מדברי מו"הר אלה הוא שהעמדתו בסי'רא היה כמו ב' שנים מ"ומ קודם נטילת סמיכתו מר' חיי"א על בדיקת הסכין וכן מתבאר מדברי החכמים שנתפעלו מדבריו ומספק דינו כמו שתראו בס' חיים ביד שה"וד ע"ש ד"ד ע"ב סוף ד"ה ומה. וכפ"ז נראה כי שר של שכחה ג"כ שלט בו בכותבו זאת ונתחלפו לו הזמנים ברצותו להציל את עצמו מהשגה זאת

וגם מתיישבים גם כן דברי מו"הר שבגזרה שניה מ"ש בתחילת דבריו דאיתמחי חר"א הנז' במלאכת הש"וב ממע' סומכי ושוחטי מתא וכו'. ואין מקום להשגת המחבר עליו בדקכ"ח ע"א דאגב ריהטא כתב דאיתמחי גם ממע' סומכי מתא דלא היא דלא נסמך בסמכת הש"וב כ"א משוחטי מתא דוקא וכמ"ש הוא ז"ל בד"ה ע"ד דהעיקר חסר בסמכא שלא חתמו בו הסומכים וכנז"ל ע"כ. כי דבריו שבגזרה מתפרשי' שפיר ע"ד שבאו דבריו הנ"ל כי איתמחי מסומכי מתא על בדיקת הסכין דהיינו מלאכת השחיטה בש' תקצ"ו ואיתמחי ג"כ משוחטי מתא על מלאכת הבדיקה בש' תר"ב. וכדי לכתוב בקצרה כללם לשתי הסמכות בבת אחת וכ' דאיתמחי במלאכת השחיטה והבדיקה מפי מע' סומכי ושוחטי מתא ורצונו לומר דאיתמחי מסומכי מתא על השחיטה ומשוחטי מתא על מלאכת הבדיקה וכוונתו להוכיח עי"ז וממ"ש עוד ג"כ ולתקפא איסר באו על החתום מרבני עירנו קדושים אשר בארץ המה וכו' שאין לחוש במה שמערערים עליו על אותו זמן ממה שראינו שנסמך לש"וב מכמה גברי רברבי וכמ"ש בקדשו בפס"ד וכנ"ל. ודבר זה מובן מאליו אלא שאין כוונת המחבר כ"א להשיג עליהם של הר' מוהרד"ח ומו"הר ז"ל וזו היא סיבה שאינו מבקש להבין תוכן כוונתם. איך שיהיה המורם מדברי מו"הר הנ"ל הוא כי לפי דעתו דעת עליון אין לחוש על מה שמערערים על השוחט הנזכר אפי' על הזמן היותו בסי'רא לפי ההוכחות גמורות שעשה ולפי מה שחקר ודרש וניכרים דברי אמת. וא"כ איך שייך להשיג עליו על מ"ש שלא היה מי שיודע עוד עדות בזה כלל דאיך כתב כן אחר שכבר היה חשוד בודאי גם מהעמדתו עם אותו האיש בעיר סי'רא. כיון שלפי דעתו שלא היו דברים מעולם יפה כתב. ואם כי לפי דעת המחבר הוא שנכשל על כמה עבירות גדולות השוחט הנז' כהיותו בסי'רא ושכל העוברים ושבים שם היו מרננין אבתריה על כל מה שנכשל שם ושכל זה נתפרסם בעיר כמובא בשאלה דק"א ע"ב ולקמן דקל"ד ע"ג וע"ד וכבר מלתינו אמורה לעיל כי מי יאמין לשמועתו זאת נגד עדות מו"הר ז"ל כנ"ל. מ"מ תמיהתו זאת על דברי מו"הר אלה אין לה מקום כלל כל שלפי דבריו האמורים שם הוא מה שכ' כן. אך אינו אלא כי לבזויי קא מכוין ולומר לו שלא דבר נכונה גם בזה וששקר ענה ח"ו וכמו שרמוז זה בכמה מקומות גם כן שלכאורה נראה דברו אליו בכבוד ובתוכו ישים אורבו דברי ביזוי וקנטור כמו שיראה הרואה ואין לך נלכד ברשת מערער אחר רבו גדול יותר מזה וכנז"ל

סוף דבר שכל ישר הולך ודעת לנבון נקל שכל דבריו באסיפתו זאת אשר הוא בא להכחיש ולסתור כל דברי ה"הג מוהרד"ח ז"ל וכל דברי מו"הר מרן החבי"ף ז"ל על פי סברתו הכוזבת כדי להציל את עצמו הבל המה ואין בם מועיל והרי זה ירד להציל ולא הציל. ולא נשאר לו כ"א תואר מערער אחר רבותיו ולומד לקנטר לאהבת הניצוח

ולפי"ז אין מקום למ"ש בגמר אסיפתו זאת דקל"ה ע"א וז"ל והגם כי נטו אשורי מדרכו דרך הקדש של מ"מ מו"הר החבי"ף זלה"ה חובתי היא ואעשנה כי כל אחד חייב כשיעורו לחוות דעתו כאן בדברי תורה. גם כי דעתי החלושה נותנת ונוטה היא לחומרא. והוא הקדוש רב חסד חסין קדוש צוה לפני מותו לאמר כי כל אשר יבא אחרי המלך לעומת מחברתו וכ"ש מורה להחמיר מהתירא לאיסורא. דמינח ניחא ליה ורצון צדיק הוא דלעביד רצון שוכני סנה באיזו היא דרך ישרה. הלא היא כתובה בספרי דרב בס' צוואה מחיים בסי' יו"ד ובס' ראה חיים ח"ב בקונט' חיי וחמרא די"ב ע"ב הכי אמר מר דכך היא דרכה של תורה עש"ב. וענותנותיה דמר דדיבר בקדשו כדברים הנז' המה נמי עזר וסמיכה מחיים למישקל ומיטרי בדבריו הקדושים הכתובים בספרי דמני"ר ולגלות דעתו ככל אשר תעלה מצודתו באמת ובתמים ע"כ. שהרי לא ניתן הרשות זה ממו"הר זלה"ה ברוב ענותנותו לכל חכם ותלמיד הלומד שלא לשמה שיבא לערער אחריו ולסתור את דבריו בדרך קינטור לאהבת הניצוח ואינו מבקש לכוין אל האמת. כ"א למי שלומד תורה לשמה על דבר אמת וענוה צדק ומכוין אל האמת. וכמו שכן באו דבריו בפי' שם בקונט' חיי וחמרא וז"ל ומכאן מודעא כי הגם כי קי"ל ב"ד בתר ב"ד לא דייקי ונאמרו בו חילוקים רבים וכו' אנכי הצעיר נותן רשות לכל חכם הלומד תורה לשמה בלתי שום פניה דאם נראה לו לדייק אחר פס"ד ולחלוק עלי איני מקפיד כלל וכ"ש כשיהיה מכוין אל האמת ויורה להחמיר שאחזיק לו טובה והאמת יותר אהובה אצלינו. אמנם אם יהיה ח"ו שיבא ברוח מנגד כדי לפקפק ולהפיל ארצה דברי שלא לש"ש לאיזה צד וסיבה הגם כי אנכי עפר ואפר וכו' עכ"ז אנכי מזהירו בכח מצות לא תעשה דלא תעמוד על דם ריעך כי לא יעשה כן כי ח"ו יהא נענש מן השמים כי הקב"ה יתבע עלבונה של תורה דוקא ולא עלבוני כי מחול לו שרוי לו ע"כ. ואין ספק כי הגם שמו"הר זלה"ה מרוב ענותנותו וקדושתו גילה דעתו שלמה שנוגע לו אינו מקפיד ומוחל לו אף למי שיבא כנגדו בדרך קינטור ושלא לשמה ולא היתה לו הקפידה כ"א על עלבונה של תורה מ"מ הרי זה דומה למה שפירשו רז"ל על פסוק עשה לך שרף שא"ל הקב"ה למשה חלקי שרי ומחיל לך אך עשה לך שרף כנגד מה שעשו לך ומשה אמר בהפך חלקי מחול אבל חלק גבוה מי יתיר לפיכך ויעש משה נחש נחשת כמ"ש הר' תולדות יצחק ה"ד הר' כלי יקר על התורה ס' חקת וע"ש ביאור הענין. והדבר מבואר שם כי הקב"ה תבע עלבונו של משה ג"כ. ומצינו שהקפיד הקב"ה על כבודו של צדיק יותר מכבודו כמ"ש בזו"הק על פסוק ותיבש ידו יע"ש. אך בודאי שאם ישוב מדעתו להיות מודה על האמת