שו"ת תעלומות לב חלק א נו

וחוץ מזה לא היה מי שיודע עוד עדות בזה כלל ע"כ. והנה הערים כשרים שבאו להעיד ע"ז כמ"ש מוה"ר המתבאר מדברי מוהרד"ח ז"ל לעיל בד"ג הוא שהיה החרי"ו בן שושן ת"ח וגי' חיים חודארא שהעידו בפני מו"הר דצלייה הנז' בתנורו של גוי האוכל נ"וט דהיה כדין באופן המועיל לפו"ד. והדבר תמוה דמתבאר להדייא מדבריו שם דהת"ח שאכל עמהם היה החרי"ו הנז' ושהאחד מהג' היהודים שאכלו מאותה צלייה נראה ג"כ שהיה גי' חיים הנז' וא"כ לא ידעתי מאי אהני עדות שניהם שהעידו על התנור ג"כ שהוא כדין באופן המועיל לפו"ד להיות נצולים הם וחר"א הנז' מחשש איסור אוכל נ"וט ע"פ עדותם דלא מהניא כלל לפו"ד הן על היותם נוגעים בדבר דמוכרחים להציל את עצמם והן דאדם קרוב אצל עצמו הוא ופסול לפו"ד. וא"כ לא ידעתי אחהמ"ר איך בכה"ג יאמר שבאו עדים כשרים והעידו ע"ז ושחוץ מזה לא היה מי שיודע עוד בעדות בזה כלל אחר שכבר היה חשוד ע"ז בודאי גם מהעמדתו עם אותו האיש בעיר סיר'א כנז"ל עכ"ל

חזו מאי דקמן איך פסיק למילתיה בסכינא חריפא על האי עדות של הת"ח והאחר שהעידו כי לא היה בצליית השה שום חשש איסור שהתנור הכשירו אותו כדינו. דלא מהניא כלל לפו"ד לא להציל את עצמם ולא לחר"א השוחט על היותם נוגעים בדבר וכיוצא ושפסולין הם לפו"ד. והגדיל תמיהתו על מו"הר ז"ל דאיך בכה"ג יאמר שבאו עדים כשרים והעידו ע"ז. ולא עלה על דעתו להבין כי מעיקרא עדות זה של צליית השה שהיה בתנור גוי שמבשלים בתוכו נ"וט אין בו מועיל לפסול להנהו אינשי דאכלי מלהעיד על ענין ההוא בעצמו לבד מהשוחט מכמה טעמי תריצי לפו"ד חדא שהיה על פי עד אחר כמו שנרא' מלשונו של מו"הר ז"ל והרי קי"ל עד אחד בהכחשת בעל דבר בעצמו לאו כלום הוא דאדם נאמן מן על עצמו יותר מהעד וכמ"ש בכריתות די"ב עד אחד אומר אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי פטור ולדעת רבנן שם לחד מ"ד הוא דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש בדברים שבינו לבין קונו ע"ש ובפירש"י ובשוחט ובודק לאחרים כתב מו"הר חק"ל ביו"ד ח"א סי' קצ"ד דער"א ע"ב. דאין להקל בו בעד אחד בהכחשת השוחט כיון שאינו בעל דבר שיועיל הכחשתו לבטל לגמרי דברי העד יע"ש. וכשם שהבעל דבר נאמן על עצמו יותר מהעד נאמן הוא גם לאחריני באותו עדות בעצמו שמכחיש לדברי העד עיין בחק"ל שם סי' קצ"ג דרס"ח ע"א וסי' קצ"ד דע"ר ע"ג וער"א ריש ע"ב ועיין עוד שם בסי' קצ"ז. וא"כ נמצא דמהנייא להו מה שהעידו על התנור הני תרי סהדי להכחיש את העד ושפיר נצולים הם וחר"א ג"כ עמהם מצד זה שעד אחד בהכחשה לאו כלום הוא. ומ"ג שהבעלי דבר הם ב' ואין דבריו של אחד במקום שנים אף בכה"ג עיין בחק"ל שם סי' קצ"ז. ועוד כי לא היה שם עדות גמורה כי אותו העד הבא להעיד בב"ד ההוא אמר שלא ראה ולא ידע מזה כלום כ"א ששמע שאומרים כך ואין בזה תורת עדות כלל. עיין בס' חיים ביד ד"י ע"ב

ועל הכל דאופן העדות היה שהצלייה היתה בתנור של גוי המבשל בתוכו נ"וט ולא אמר שיודע או ששמע בבירור שלא היה התנור עשוי כדינו באופן המועיל. והבעלי דבר ג"כ אינם מכחישים את דברי העד שאמר שהצלייה היתה בתנור גוי כ"א שאומרים שהתנור הוכשר כדינו. וכל כה"ג אפי' היו ב' עדים בדבר אין מוציאים את הבעלי דבר מחזקת כשרות שלהם. דהו"ל כשנים אומרים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי דס"ל לרבנן בכריתות די"ב ע"א שהוא פטור דאף למ"ד התם דלא הימנוהו רבנן נגד שני עדים כ"א במקום דאיכא מיגו דיכול לתרץ דיבוריה כגון ההיא דאי בעי מצי אמר לא אכלתי בשוגג אלא מזיד דפטור ופסקו הרמב"ם בפ"ג מהלכות שגגות הל' א' ע"ש. טעמא הוי דע"י המיגו נמצא דאינו מכחיש דברי העדים כדמוכח מדברי הרמב"ם שם. והכא מעיקרא אין הם מכחישים את העדים כנז'. ואף ר"מ דפליג התם וס"ל דאינו נאמן על עצמו במקום ב' משום דאם הביאוהו ב' לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל. מודה הוא בכגון נדון זה דנאמנים הם כמה שהם מעידים להציל את עצמם מבלי הכחשת העדים כדמוכח בגמרא שם בע"ב ובפירש"י שם ע"ש. נמצינו למדים מכל זה כי לפו"ד אהניא להו להת"ח חרי"ו ולגי' חיים נ"ע מה שהעידו על התנור שהיה עשוי כדינו להיות ניצולים הם עצמם מחשש איסור אוכל נ"וט. וגם חר"א הנז' ניצול ג"כ על פי עדותם זה כי בהימנותייהו קיימי ועדים כשרים מקרו כדברי מו"הר מרן החבי"ף ז"ל בהצטרפות כל הני טעמי דכתיבנא וק"ל. ומן התימא על המחבר איך כ' בפשיטות כי לפו"ד לא מהנייא להו עדות עצמם להיות נצולים לא הם ולא חר"א והעלים עין מכל זה והוא פלא

ומה שתמה ג"כ על מ"ש מו"הר וחוץ מזה לא היה מי שיודע עוד עדות בזה דאיך כ"כ אחר. שכבר היה חשוד ע"ז בודאי גם מהעמדתו עם אותו איש בסי'רא ע"כ לא ידענו מה מקום מצא לתמוה עליו על זה אחר שכבר ראה מ"ש מוה"ר שם בס' חיים ביד ד"ח ע"ג וע"ד על ענין סיר'א בעצמו שהוכיח במישור שלא היה בו חשש דבר איסור בהיותו שם כדי לפוסלו כיון שזמן היותו שם השוחט הנז' היה קודם שנת התקצ"ו ב' שנים מ"ומ ובשנ' תקצ"ו נתנו לו סמכה סומכי מתא ומכללם ר' חיי"א ז"ל להיות שוחט. ובשנת תר"ב שהוא קרוב לזמן ההוא כעשר שנים חתם מו"הר הפרד"ס ז"ל על שטר סמיכתו שכתבו וחתמו שוחטי מתא. ואם באותו זמן לא היה שום אדם שזכר ושקרא ערער משום עון ומכשול על השוחט הנזכר שאם היה הם היו יודעים יותר מכל אדם בודאי ולא היו נותנים לו רשות לשחוט כלל להכשיל את הרבים. וא"כ איך יתכן כי כהיום הזה אחר שכבר עברו יותר מך' שנה שיהיה אדם מערער בזה. וגם כ' ואמינא ולא מסתפינא כי גם אני הצעיר שהייתי באותן השנים מיושבי על מדין לדון בב"ד של ג' הי"ו והיו כל הבילורג'יס שהולכים ובאים לסי'רא באים לפני קודם הליכתן ובחזרתן ולא שמעתי עד היום מערעורי דברים אלו על השוחט הנז'. וכתב עוד ג"כ וכאן בנ"ד בראותי אנכי הצעיר שיצאו עכשיו עוררין גם עלי דידי שרציתי להכשירו שיש בו פיסול מחמת סי'רא אז אמרתי כי אדרבא מצוה עלי לדייק ולברר האמת וכן עשיתי שעמדתי בחקירה וקריתי לכמה אנשים אשר היו באותו הזמן בסי'רא אם שמעו או ראו איזה פיסול עבירה בשוחט הנז' כמו שאומרים ואין גם אחר שיאמר שהוא עד או ראה או ידע שום דבר מדברי כיעור עליו זת"ר. כי ע"פ דבריו אלה נמצא ג"כ דה'ן נסתר ממילא מ"ש המחבר בדקכ"ר ע"ג ע"ד הר"הג מוהרד"ח ז"ל שהשיג עליו על מה שלא ערער