שו"ת תעלומות לב חלק א נה

דשונא לאב פסול לבן ושה"ד הח"ש ובכן חזר פיסול השנאה למקומה וכו' וכמבואר בתשו' המ"ץ וכו'. יהא רעוא מקמי שמיא דלא נבוש ולא נכלם לעו"הב אכי"ר אף כי גם בעו"הז לא אבוש ואכלם מהשגותיו רק מגידופיו. דהלא גם פה שלא בהשגחה הוא מדבר באומרו דמעלים עיני אני מדברי מוהריק"ש שלמד מדברי הרשב"א דשונא לאב פסול לבן וכו' דהרואה אומר דחדשות הוא מגיד ולפי האמת אינו אלא הוא המעלים עין ממ"ש לפניו באורך וברוחב באסיפתי הנז' בעמדי לבאר שאין לפסול את הדייני' שפסלו לחר"א בנו מצד היותם שונאים עם אביו כמוהרד"ח וכמ"ש הטור והש"ע בח"מ סי' ז' דשם הבאתי להדיא דברי מוהרי'קש הנז' שלמד דין זה מדברי הרשב"א ובמה שה"ד הח"ש ועמדתי שם ע"ד ככל מה שעלה לענ"ד יע"ש וא"כ איך הוא אומר דהייתי מעלים עין מדברי מוהריק"ש הנז' שהביא הח"ש ע"כ

והנה אמת שבתחילת ההשקפה ישתומם האדם בלומדו דברים אלו דאיך יצאת זאת מלפני הר' ז"ל לדבר עליו בדרך זה דהלא יבוש ויכלם על מה שהעלים עין מדברי מוהריק"ש וכו' בראותו דברי המחבר באסיפתו הא' כאשר היא סדורה לפנינו שכבר הביא דברי הר' מוהריק"ש והח"ש הנז' בדק"ו ע"ד והרחיב בדברים להוכיח דאין דברי מוהריק"ש אמורים על נדון כזה כיע"ש כי נמצא שהוא ניהו המעלים עין מהדברים שהיו לפניו וכתמיהת המחבר. אמנם אחר ההתבוננות בכל דברי המחבר באסיפתו זאת שנית ובדבריו אשר יבואו אחרי כן כי נטו מדרך האמת והיושר ובנה עולמות על יסוד המוסד לפי רצונו כדי לבא אל כוונתו. אין רחוק לומר כי דבר זה גם כן לא נופל הוא ממנו שמעיקרא לא היה כתוב כלל באסיפתו הנז' דברי מוהריק"ש והח"ש הנז' ומ"ש הוא עליהם אלא שאחרי ראות דברי הר' מוהרד"ח הללו כי השג ישיג לו בדרך זה דהלא יבוש ויכלם על מה שהעלים עיניו מדברי מוהריק"ש והח"ש הללו כי לפי דבריהם חזרה פיסול השנאה והנקימה למקומה לפי האמת וה'ן נסתר מחמתו כמעט כל מ"ש שם על ענין זה דשונא פסול לדון. זאת עשה שהכניס דברי מוהריק"ש והח"ש בתוך דברי אסיפתו הא' וכ' עליו מה שעלה על דעתו כדי שיציל את עצמו מזאת ההשגה וכדי להחזיר התמיהה עלי דידיה של הר' מוהרד"ח ז"ל שהוא הוא המעלים עינו ממה שהיה כתוב לפניו באסיפתו ולהתפאר בעצמו דלא יבוש ויכלם מהשגותיו. זה נלע"ד לומר בדרך פשוט בדבר הזה לפי מה שראינו סדר הנהגתו בכל מאי דשקיל וטרי בהני מילי דרבנן וכמבואר בדברינו אחת לאחת. ואם כנים אנחנו בזה אין ספק כי ישגיהו בושה וכלימה לעו"הב עלמא דקשוט ול'ו עתה יבוש ול'ו עתה פניו יחוורו בע"הז מהשגותיו של הרב ז"ל עליו כי אין מענה בפיו להציל את עצמו בדרך האמת והיושר כאשר עיני כל חכם לב יחזו מישרים

הלא תראו מ"ש לחלק בענין זה דע"כ לא קאמר מוהרי"קש לפסול את הדיינים לדון את הבן מכח שנאת האב או להפך כ"א בפיסול דיין מחמת שנאה דהוא דבר התלוי בלב להיות שנאתו חקוקה וס"ל להרב דשנאת האב מגעת מזה לזה. אמנם בפיסול דיין מחמת נגיעת דבר מהנאה כהנאת ממון דהוא דבר הנוגע להנאת הגוף דס"ל להרבני' הנז' דחשיבא הנאת הנקימה כהנאת ממון. היכי מצינן למימר דס"ל להר' ז"ל נמי דגם בכה"ג מכח הנאת נקמתם מאביו דפסלי לדון את בנו מאחר דהנאת נקמתם הפוסלת אותם אינו אלא אם יגיע לאביו ופסלות בנו אינו מגיע הנקימה כ"א לו דוקא ולא יגיע להם שום הנאה מנקימת הבן כלל וזה ברור וכו' ע"כ

וכל הולך בדרך ישר עיניו יחזו כי אין בדברים אלו שום ממשות שהרי הנאת הגוף מנקימת אויבו הויא מסיבת השנאה שקדמה לו עמו שמכוין לנקום ממנו כדי להכניעו על שהוא שונאו כמו שמוכח מדברי מוהריב"ל שם והר' ת"הד סי' רע"ט ה"ד מוהריב"ל והוא מובן מצד עצמו ג"כ. וא"כ מאחר דס"ל למוהריק"ש ולהח"ש דשונא לאב שונא לבן ופסול לדון אותו דכגוף א' חשיבי הרי הוא פסול מצד זה ג"כ דנוגע בדבר מחמת הנאת הנקימה ממנו ומעצמו שמכוין להכניעו כיון שהוא שונאו מיהת מחמת שנאת אביו

ועוד כי בלא"ה לפי מ"ש הוא בעצמו באסיפתו הא' דקט"ו ע"ג ולקמן דקכ"ד ע"ג נמצא כי פסלות חר"א הנז' היה מגעת הנקימה לאביו ג"כ. כי שם קרא ערער על סמכת חר"א הנז' על שהיתה מאביו וחביריו באומרו שמה שהפציר והכריח לחביריו להסמיכו אינו אלא כדי להקל ולהעביר מעליו עול בנו וכל אשר לו הנופלים עליו כדי לפרנסם ולכסותם וכמעשהו בכל יום שבכל עת וזמן שאינו משיג ידו של חר"א הנז' להביא טרף לביתו דהולך ושוב אצל מ"א הנז' הי"ו וסומך עצמו על שולחנו וכו' וראוי לחוש דלהנאתו ולטובתו כדי להסיר עול מזונותם ופרנסתם מעליו הוא מה שנתן לו רשות ועשה את שאינו זוכה כזוכה וכו' יע"ש. ולפי דבריו אלה הרי חזרה זאת הנקימה מחר"א שפסלו את שחיטתו להיות נקימה מאביו גופיה כיון שעתה מוטל עליו כל עול בנו הנז' פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. וא"כ נמצא דהיה להם הנאה להרבנים ולהגבירים מפסלות חר"א הנז' כיון שהיתה מגעת הנקימה לאביו. ושפיר מיקרו נוגעים בדבר במה שדנו והעידו באותו מעמד כדי לפוסלו לחר"א מלהיות שוחט מצד זה לבד שלא ישיג ידו להביא טרף לביתו ועי"ז נוטלים נקמתם מאביו ומכווני' להכניעו במה שנופלים עליו כל אנשי בית אברהם הנז' לפרנסם ולכסותם כי אין לך הכנעה כעול המזונות כידוע. ולפי"ז אזדא ליה ג"כ מ"ש עוד שם לחלק מדין זה של מוהריק"ש לנדון זה ע"ש כיון שע"י מה שדנו ופסלו לחר"א הנז' מגיע נזק ממון למ"א הר' מוהרד"ח ז"ל כפי דבריו וממנו ומעצמו הוייא תיובתיה

באופן כי לפי מה שנתבאר הוא שכל מאי דשקיל וטרי עוד בענין זה על דברי הר' מוהרד"ח ז"ל ודברי מו"הר החבי"ף ז"ל כדי לסתור את דבריהם הבל הביא גם הוא וכל דבריו הן הם שלא בהשגחה באין מבין דבריהם ז"ל ודברי הפוס' כלל ככל אשר ביארנו. ואף אם בקצת דבריו לא בא הסתירה עליהם בדברינו ילמד סתום מן המפורש כי האריכות בזה עוד אינו אלא יגיעת בשר

אך בזאת אשיג'ה נא עוד אחת אסיפא דמילתא על מ"ש בדק"ל ע"ב על דברי מוה"ר מרן החבי"ף וז"ל ועוד תמהני טובא במ"ש על עדות ר' חיי"א מאכילת נ"וט שזה הקול נתפשט מאחד מיחידי עירנו וכשקרינו אותו לפנינו ההוא אמר שהיה לא ראה כ"א ששמע על השוחט הזה מחמת צליית שה אחד בתנור של גוי המבשל בתוכו נ"וט. ואחד החקירה והדרישה היה התנור ג"כ כשר כאשר באו עדים כשרים להעיד ע"ז