שו"ת תעלומות לב חלק א נד

ממציא המצאות אשר לא כן כדי לסתור את דברי אשר כך היו והמה הבל ורעות רוח. חדא דקושטא דמילתא הכי הוה דלא טען הוא מתחילה לסתור עדותם ודינם כ"א מסיבת שנאתם עמו על שהיה הוא המסייע לכת האיסנאפ'יס. וגם דהאמת דלא היה להם שום שנאה כלל עם חר"א בנו ולא להגבירים ולא להרבנים הי"ו וגם חר"א הי"ו לא גילה דעתו מעיקרא במחלוקת ההוא כלל וכמ"ש בכתב הא' וכו'. ומה שתלה הדבר כדי לסבב השנאה על בנו דשנאת הגבירים עם האיסנאפ'יס היה מסיבת הגאבילה ולא נשאר להם כ"א בנו לשחוט להם בלתי גאבילה ובקשו לפוסלו וא"כ היה עדותם ודינם באותו אדם ובאותו דבר לא כן היה ודברי הבל המה שהרי כח האיסנאפ'יס החולקים לא היו מבקשים שוחט מיוחד שישחוט להם בלתי גאבילה כי מה יפוי כח היה להם בהיות להם שוחט מיוחד כדי שלא לפרוע גאבילה כי זה הדבר היה מחלוקת ברבני ודייני וגבירי העירה וממוני הזמן אשר בימים ההם שהיו מסרבים בדבר ומעכבים לקצבי' שלא יוכלו למכור מבלי גביית הגאבילה וע"ז היה מחלוקותם והיו כת האיסנאפיס אוזרין כח לחטוף הבשר מהחנוייות ומבית המטבחים כדי שלא לפרוע גאבילה והכי היו עושין בכל הבשר אשר היה נשחט ע"י איזה שוחט שיהיה עד שכמה פעמים היו מודים בע"כ הרבנים והגבירים ליחד להם שתי חנוייות להקצבים לשיהיו מוכרים להרוצים לקנות בלי פריעת גאבילה וא"כ לא היה צריך שום אחד מב' הכתות להיות לו שוחט מיוחד כי זה היה דרכם וזה היה דבר ברור לכל באי שער עירנו וליתא להא שכ' וא"כ דינא קאי דלא על אותו האיש השונא ולא באותו דבר היו דנים ומעידים כ"א על בנו ועל מה שהיה רוצה להמנות עצמו ע"י כך לשוחט העירה וכמ"ש עכ"ל

לכו חזו מה נעמו דברי הר"הג מוהרד"ח ז"ל בסיום לשון הנז' שכ' וזה אינה צריכה לפנים אצל כל מודה על האמת. כי המחבר הזה לא די שאינו מודה על האמת אלא שכותב ג"כ מה שעולה בדעתו כאשר יעלה המזלג ואינו מביט כעין שכלו שהם דברים כחשים מצד עצמם ונופלים מאליהם. כי מאחר שהוא מודה שעיקר מחלוקותם של הרבנים והגבירים עם כת האיסנאפ'יס באותו זמן היה על ענין הגאבילה כי כת האיסנאפ'יס היו רוצים שיהיה נמכר הבשר בלתי גאבילה והגבירים והרבנים היו מסרבים בזה. וכמ"ש כי זה הדבר היה מחלוקת ברבני ודייני וגבירי העירה וכו' שהיו מסרבים בדבר ומעכבים לקצבים שלא יוכלו למכור מבלי גביית הגאבילה וע"ז היה מחלוקתם וכו'. א"כ איך יעלה על הדעת לכתוב ולומר כי מה יפוי כת היה להם לכת האיסנא'פיס בהיות להם שוחט מיוחד וכו'. בדבר כי השכל מחוייב שאין יפוי כח גדול מזה כי אותה היו מבקשים להיות נמצא להם בנקל בשר בלתי גאבילה ע"י השוחט שלהם וקצבים מיוחדים שלהם מבלי הצטרפות אזרות כח לחטוף הבשר מהחנוייות ומבית המטבחיים. כי הוי דבר רחוק לעשותו תדיר בכל יום. וגם כי יהיו נתפסים כגנב אצל מושל העיר. וסוף סוף היו מוכרחים להורות אל הרבנים והגבירים אם לא היה שוחט מיוחד להם מצידם. כאשר הנסיון מוכיח על זה מכמה מחלו' שבזמנינו כי הכת אשר השוחטים מצידם היא הנוצחת על היות כל הוצאות העירה מן הבשר. וגם באותו מחלוקת היה זמן מה שכת האיסנאפ'יס לקחו לשוחטי העירה מצידם ולא נשאר מצד הרבנים והגבירים כי אם שוחט אחד וכדי להיות להם ב' שוחטים כמנהג עירנו הוכרחו ליתן סמכא מו"הר מוהרא"ק ז"ל ומוהרי"א ז"ל לתלמיד א' שהיה מתלמד באותו זמן במלאכת הש"וב והנסיון אם היה ראוי ליקח סמכא עשו אותו בתוך העיר בבית מו"הר מרן החבי"ף ז"ל כי לא יכלו לילך למקולין כידוע כל זה לכל באי שער עירנו. וכיון שכן אף אם כן היה הדבר שלא היה להם להרבנים ולהגבירים שנאה עם חר"א הנז' מקודם מ"מ באותו היום שהלך השוחט הנז' למקולין לשחוט מצד כת האיסנא'פיס כדי למכור בלתו גאבילה נתהוה להם להרבנים ולהגבירים שנאה עם השוחט הנז' מסתמא על כי נמצא היותו מסייע לכת האיסנא'פיס סיוע שיש בו ממש. וכאשר היתה שנאתם עם הרב מוהרד"ח ז"ל על אשר היה מצד כת האיסנא'פיס ומסייע להם. וגם לעיל מזה בדקכ"א ע"ד גבי מ"ש דמו"הר מוהרא"ק לא היה עם מו"הר מרן החבי"ף ז"ל שקיל וטרי עמו בביאור כוונת גזרה הא' וכו' כ' ובפרט בענין זה שגברה מחלוקת בין הכתות ולא רצה להטפל עוד בענין זה כלל. הרי דאזיל ומודה ג"כ דעל ענין השוחט הזה נמי גברה המחלוקת בין ב' הכתות הפך מ"ש כאן שכת האיסנאפ'יס לא היו צריכים לחר"א הנז' לשחוט ולא היו מבקשים אותו. איך שיהיה דבר הלמד גם מתוך דבריו דשפיר מיקרי שנאתם עם השחיטה והשוחט ההוא והוי באותו דבר ובאותו אדם וק"ל

ומ"ש עוד שם וז"ל ומה שעשה סמוכות לזה דהשנאה היתה עם בנו לסיבה שהלך לקושטא ודבר שם כנגד הגבירים כמ"ש בסו"ד. הס כי לא להזכיר כי מה היה חשוב בנו גם בעיני גבירי עירנו כדי להיות חשוב בעיני שרי וגבירי קושטא להיות מטין אוזן לדבריו שהוא מדבר כנגד גבירי עירנו. ועוד דמי שם פה לדבר שם תועה כנגדם אחר דכל רבני ודייני עירנו היו בעזרתם לפו"ד דהדין עמהם וחגרו כלי זיינם ויצאו לקראת נשק לממאנים ומסרבין כנגדן דאפי' הוא לא היה יכול לערער עליהם עם גבירי קושטא וזה אינה צריכה לפנים ע"כ

טעמו ונימוקו עמו להלעיג ולהתל בדברי הרב ז"ל כלשון הזה הס כי לא להזכיר כי מה היה חשוב בנו וכו' וכו'. יען היותו רגיל בין קצת גבירי ושו'עי עירנו אשר בשררה וזדון ינהגו שאפי' חכמי ודייני ארץ כלא חשיבין בעיניהם ואפי' הוא אינו חשוב בעיניהם לפי האמת כ"א על היותו איש סו'דם לכל אשר יזמו לעשות במחלוקיות שעברו כידוע. ולכך סובר כי כך היא המדה וטבע כל מי שהוא עשיר. ולא ראה מאורות מימיו לצאת קריית חוצות לראות בשרי וגבירי קושטא וכיוצא שאין כסף נחשב בעיניהם ועשיר ורש נפגשו ומקבלין את כל האדם בסבר פנים יפות. ומ"ג לחר"א הנז' היותו בן להרב ז"ל ביודעם ומכירם אותו מזמן היותו בן כ"ה שנה שהלך לשם על סיבת מחלוקת כאשר רמוז זה בספר נ"ל שם ד"ד סוף ע"א והיה לו כבוד גדול שם בין הפחות והסגנים ועשה והצליח הרבה כידוע לכל. דודאי היו דבריו של חר"א הנז' נשמעים לפני שרי וגבירי קושטא בעד כבוד מ"א ז"ל ועושים פירות קצת וכל שכן היות על ענין הנוגע לו ז"ל. ואם כן לא יבצר מלשנוא אותו רבני וגבירי עירנו על הליכתו לשם בחושבם כ"ז וזה ודאי אינה צריכה לפנים

עוד כתב שם וז"ל ומ"ש עוד דהלא אבוש ואכלם ממה שהעלמתי עיני מדברי מוהריק"ש שכתב