שו"ת תעלומות לב חלק א נג

נמצא שום עדות כדי לפסול אותו לגמרי זאת עשו לכתוב שלא יוכל להיות שו"מ ואין הכוונה כ"א בעירנו אזמיר דוקא וכפי' מרן החבי"ף ז"ל. ומ"ש וכמו שהיה אומר להדיא גם אחר אותו מעמד שכתבו וחתמו הגזרה אין מי שיעיד על זה כ"א הוא הוא האומר כן. ומ"ש והכריזו עליו ששחיטתו טריפה כבר כתבנו לעיל כי לא כן היה הכרוז כ"א על הבשר שהיא טריפה. ומ"ש נראה דגם מוה"ר מוהרא"ק ז"ל לא היה עם מוה"ר החבי"ף שקיל וטרי עמו בביאור כוונתם גזרה א' מסכים בפירושה וכו' לא ידענא מאי שקלא וטריא שייך בזה שהרי אין הם באים לפרש דבריהם מסברא שצריך שקלא וטריא כדי להכריע אל פירוש המחוור יותר אלא הם באים לגלות דעתם בתורת עדות מה היתה כוונתם מעיקרא וכמ"ש לעיל. ולדבר הזה אין צורך לשקלא וטריא כלל ולא להיות שניהם במקום אחד בעת שמפרשים דבריהם במה היתה כוונתם כ"א בגילוי דעתו לבד שגילה מוה"ר מוהרא"ק ז"ל שגם הוא היה מכוין לכל הדברות ולכל האמירות הנאמרים ממוה"ר מרן החבי"ף בגזרה הב' בעד פי' הגזרה הא' סגי ומסגי. ומ"ש כי מסיבת היותו זקן בא בימים וחליש הרבה וידעינן בבירור וכו' מלבד כי מזמן שנכתבה הגזרה הנז' עד שנפטר לב"ע מוה"ר ז"ל עבר כמו ג' שנים ולא כל כך זמן קודם פטירתו גברה החולשה עליו כ"כ עד שלא היה מטפל כלל בשום ענין. עוד זאת כי כל זמן שבנו בעל ס' בית אהרן היה חי על האדמה דהיינו עד תחילת שנת תרי"ד לא היתה הרשות נתונה ממנו ביד מוה"ר החבי"ף ז"ל להטפל בעדו כ"א על דבר הנוגע להקונא"ק דוקא אבל שאר דברים מצורכי העירה היו באים לפניו כי אתו עמו היה בנו הנז' מסייע לו לכל העניינים בהנהגה ישרה וכל העם היו מרוצים ממנו וא"כ ודאי דדבר כזה לעשות הסכמה על שמו מגיד אומר היותו שר המס'כים לכל הדברות ולכל האמירות של מרן החבי"ף ז"ל בפי' הגזרה הא' ולחתום בגושפנקא דמלכא לא היה כ"א על יד בנו הנז' כי בידו היה החותם ופשיטא דלא כתב כן כ"א ברשות וידיעת מו"הר מר אביו ז"ל כי אמר כי הוא זה ואי לא"ה לא היה כותב וחות' כלל כי ישר ונאמן היה בכל עניניו כידוע לכל וזה ברור. ונלמד ג"כ מעדותו של מו"הר מרן החבי"ף ז"ל בס' חיים ביד שם ד"ה סוף ע"ג וז"ל מעיד אני עלי שמים וארץ כי כשהתחלנו לשאת ולתת ולדון בדין זה טרם כל קריתי להצדיק המנוח ז"ל (היינו בעל ס' בית אהרן) שיטפל בדבר הזה כאשר היה רגיל בכל עניני העיר להטפל בשביל מר אביו מוה"ר הרב המו' מו"ק נר"ו והוא חילה פני הרבה מאד באומרו שמוה"ר מר אביו נר"ו הרי הוא זקן מאד א"כ כל מה שיאמר בדין זה יתלו הדבר על שמו והוא אינו רוצה שידברו עליו מאחד מב' הכתות גם אם יצא כשר או פסול ובכן נומתי לו ופטרתי אותו עכ"ד. הרי להדיא כמו שכתבנו כי אפי' בש' תרי"ד שכבר היה זקן מאד מוה"ר מוהרא"ק ז"ל לא היתה הרשות נתונה ביר מרן החבי"ף ז"ל להטפל בעניני העיר בעד מוה"ר מוהרא"ק ז"ל כי אם בנו הנזכר הוא היה המטפל בעדו ואם כן ודאי כי הסכמה זאת הנעשית בשנת תרי"ב נעשית גם כן על ידו וברשות וידיעת מ"א ז"ל כמ"ש והוא פשוט

ומזה יתבאר דגם מ"ש עוד שם ע"ר הר' מוהרד"ח ז"ל שכ' שאחר שגם הוא אזיל ומודה בכל סעיפיו שעל העבירות אלו הוא מ"ש הגזרה הא' אחר שהם התירוה אין לפקפק אחריהם וכמבואר להר' מ"ץ ח"ב סי' כ"ט באורך וברוחב בנדון שלו שפסלו בהסכמה בגזירת נח"ש שלא למנותו ומינוהו רבני העיר דאין לערער אחריהם דודאי כדין עשו והביא לשון רש"י והרא"ה ז"ל על לאו דלא תסורו דאל יאמר איך אוכל חלב וכו' וכנ"ל ואוקי באתרין ע"כ. וע"ז כ' עליו דעין רואה בדברי המ"ץ דהתם התירו להאיש ההוא כמה ב"ד זה אחר זה כמבואר בדבריו. ובנ"ד לפי מה שנתבאר הוא ליכא אלא דהא' מהב"ד ההוא הוא המתיר לחוד ומ"מ דעת ר' חיי"א ז"ל חד מב"ד דפסלו אותו הנה נתבאר דאין דעתו להתירו. ומ"ג דאינו אלא מפרש גזרתו הפוסלת אותו על צד הדחק והרחוק ולא דמי לההיא דהמ"ץ ז"ל דהתם התירו אותו בשופי כמה ב"ד בר מן דין דשם מיירי וכו' ועוד וכו' ועל בכגון נדון ההוא ובסמך כל הצדדים הוא מה שאמר דאין לערער בהיתרם שהתירו אותו הב"ד ודלא חיישינן לב"ד טועים כמ"ש רש"י בחומש ולא דמי כלל לנ"ד בכל הנז' ואין בו הקש כלל ע"כ. הן הם דברים בטלים שכבר ביארנו כי כ' מהב"ד התירוהו ודעת ר' חיי"א לא נתברר אחר אותו מעמד כלל ואפי' נימא דאין דעתו להתיר אין דבריו של אחד במקום שנים. וגם נתבאר שהפירו' שפי' מעלת הרבנים על גזרתם הראשונה ניתן ליאמר בשופי ואפי' אם הוא רחוק נאמנים הם בכך ולאו כל כמיניה לחלוק כנגדם כנ"ל. ולפ"ז נדון זה עדיף מנדון הר' מ"ץ מצד אחר שהתם הרבנים הראשונים פסלוהו לגמרי אלא שאח"ך באו רבנים אחרים והתירוהו ואיכא למימר דטעו ב"ד המתירים דלא היה להם לבטל הסכמה של הב"ד הפוסלים אותו כיע"ש ולכך הוצרך לטעמים אחרי' ושהתירו אותו כמה ב"ד זה אחר זה אבל הכא הפה שאסר הוא הפה שהתיר. ועוד כי אינם אלא שמפרשים דבריהם למה היתה כוונתם מעיקרא וא"כ ודאי דנלמד מדברי המ"ץ דאין לערער אחריהם הגם דלא דמיא לנדון הר' מ"ץ מצדדים אחרים שהרי לאו דלא תסורו ודברי רש"י והרא"ה ניתן ליאמר על כל דיין שדן את הדין שאין לערער אחריו כי אין לך אלא שופט שבימיך וזה פשוט וק"ל

כתב עוד בדקכ"ב ע"א וז"ל ובכן אשובה אראה מ"ש לסתור את דברי אחת לאחת קול ושוכרו ההוא אמר ליסתור מ"ש לדחיית טענתו דאין לפסול שום אדם ע"י עדים מהכת שכנגדו דהוו נוגעים בעדות מהנאת הנקימה כמ"ש הרא"ם ומוהריב"ל ז"ל דלא פסלו הרבנים הנז' מחמת נגיעת הנקימה כ"א כשיהיו דנים ומעידים על השונא עצמו לא כנ"ד דהשנאה היא עם אביו ומה שהם מעידין ודנים הוא על בנו וגם דאפי' על השונא דוקא אם יהיו מעידין ודנים כענין השנאה עצמה לא כשמעידין על ענין אחר הגם שיהיו מעידין על השונא עצמו וכמ"ש הר' נאמן שמואל ז"ל ודעמיה על שתים זו כתב דדברי הבל המה דכיון דמודה אני שהיו שונאים לאביו על היותו מסייע לכת האיסנא'פיס המסרבים במה שפסקו הרבנים הי"ו בהפרשיות שלהם עם הגבירים אם כן עיקר הרדיפה והשנאה עם האיסנא'פיס היה לבל יהיה להם שוחט לשחוט להם בלתי גאבילה אחר שלקחו מצידם לשאר השוחטים ולא נשאר להם כ"א אחד וע"ז השתדלו לפוסלו כדי שלא יהיה שוחט שלהם ואם כן גלויה ומפורסמת שנאתם עם השחיטה והשוחט ההוא והוי באותו דבר ובאותו אדם וכו'. ואנא דאמרי דהרי הוא